לדברי האב הופיעו לאחר התאונה תסמינים של אי שקט, חוסר ריכוז, עצבנות יתר, דאגת יתר ופחד וקושי להפרד מהוריו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה: מבוא התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.5.00. במהלך התאונה נפצעו גם הוריו של התובע ואחיו התינוק, שהיו כולם עמו ברכב. הנתבעת הייתה מבטחת הרכב במועד התאונה, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. השאלה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים. הנכות הרפואית לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע, מונה ד"ר א. אהרונסון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנפשי. בפתח חוות דעתו סקר המומחה את תולדות הפגיעה, על יסוד המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו ועל יסוד השיחה שנערכה בינו לבין התובע ואביו. המומחה ציין שבעקבות התאונה פונה התובע לחדר מיון בהדסה עין כרם, שם היה מאושפז יומיים לשם השגחה. עוד ציין המומחה שבמהלך התאונה לא נחבל התובע בראשו, לא איבד את ההכרה, ובבדיקות שנערכו לו בבית החולים לא נמצאו פגיעות גופניות כלשהן. אשר לבדיקה שערך ציין המומחה בחוות דעתו "ילד בן 10, מסודר בהופעתו ומפותח בהתאם לגילו. נפרד בקלות וללא סימני חרדה מאביו, המתבקש להמתין בחדר ההמתנה בחלקה הראשון של הבדיקה. יוצר קשר טוב, ישיר וזורם עם הבודק. משתף פעולה ושומר על קשר עין לאורך כל הבדיקה. עירני עם מודע צלול. מתמצא בכל המובנים. מדבר בשטף ולענין ומתייחס לכל השאלות המועלות בפניו. אין הפרעות בהלך או בתוכן החשיבה. אין ביטויים של הפרעות בתפיסה. האפקט מתאים לתוכן דבריו וללא ביטויים של חרדה או דיכאון. לאורך כל החלק הראשון של הבדיקה, כארבעים דקות, לא נצפים של אי שקט או מוסחות. מתוכן דבריו עולה כי אינו סובל מהפרעות שינה, אין סיוטים, אין חלומות רעים ואינו מתעורר בלילות, אלא בגלל רעש של אחיו הקטן. אין תסמיני המנעות. מספר על התאונה ועל כך שעשה פיפי בלילה מספר שבועות לאחר התאונה אך הדבר הפסיק מזמן. אינו עסוק בתאונה או בתכנים הקשורים אליה אך דואג כשאביו נוסע מהר. בולטת תחושה של אח בכור המרגיש אחראי להגן על אחיו הקטנים ומספר כיצד מתעצבן על אופק כשהוא לפעמים דוחף ומציק. רואה את עצמו כתלמיד בינוני בבית הספר ומספר שאינו מפריע בכתה אך ביקש לשבת לבד כדי לא לפטפט ולא להיות מוסח. ההתרשמות הקלינית היא של ילד חביב, וורבלי ובעל אינטליגנציה טובה. בחלק השני של הבדיקה משתתף האב. התנהגות הילד משתנה במקצת: כשהאב מספר על אי השקט וחוסר הריכוז של אלעד וכיצד הוא מציק לאחיו ומתנהג בתינוקיות, לאלעד לא נוח בכך, הוא מתנגד וורבלית לנאמר ולראשונה מראה אי שקט קל". בפרק סיכום ודיון ציין המומחה "לדברי האב הופיעו לאחר התאונה תסמינים של אי שקט, חוסר ריכוז, עצבנות יתר, דאגת יתר ופחד וקושי להפרד מהוריו. כמו כן היתה תקופה מסוימת של חזרה להרטבת לילה. בבדיקת הילד ומתוך דבריו לא נמצאים תסמינים כלשהם המעידים על קיומה של הפרעה פוסט טראומטית, היום". על סמך ממצאיו קבע המומחה שלא נותרה לתובע בעקבות התאונה נכות נפשית. התובע חלק על האמור בחוות דעתו של המומחה ועל מסקנותיו, וביקש לזמנו לחקירה. במהלך חקירתו התרתי לתובע להציג בפני המומחה מספר מסמכים רפואיים אשר לא הוצגו בפני עד לחקירתו, ביניהם, הערכה רפואית של רופאה נוירולוגית, ד"ר חבקין, מיום 16.4.06, דוח דיאגנוסטי מיום 18.2.07, ומכתב מורה מיום 15.6.08. יצויין שב"כ של התובע הגיש בקשה להעביר למומחה את המסמכים עוד בתחילת ההליך, עובר למתן חוות הדעת, ואולם כב' השופט ר' יעקובי, אשר דן באותה עת בתיק לפני מינויו לשופט בבית המשפט המחוזי, קבע שאין להעביר את המסמכים למומחה בשלב הראשון, לפני מתן חוות דעתו. לאחר הפסקה בדיון, אשר נועדה לאפשר למומחה לעיין במסמכים האמורים, נחקר המומחה באריכות על הממצאים המתוארים במסמכים והתייחס להשלכותיהם על מצבו הנפשי של התובע. המומחה הצביע על כך שהמסמכים תומכים במסקנה שלא קיימת בעיה נפשית, אלא בעיית קשב וריכוז, והבהיר שאין כל קשר בין בעיית הקשב והריכוז לבין תאונת הדרכים. כן הפנה המומחה לממצאי המסמכים האמורים, כמו גם לתרשומת שערך במהלך שיחתו עם התובע, לפיה לא עולה שקיימת לתובע בעיה חברתית. המומחה השיב שהתובע לא ציין בפניו שחבריו הטילו עליו חרם, כפי שנטען על ידי בא כוחו של התובע, וכן שהתובע השיב שיש לו כ- 5 חברים. גם לאחר שעיין במסמכים החדשים שהוגשו לו במהלך הדיון, וגם לאחר החקירה הנגדית, לא מצא המומחה לשנות מעמדתו לפיה לא נותרה לתובע נכות נפשית בעקבות התאונה. במהלך סיכומיו ביקש בא כוחו של התובע שבית המשפט ימנה מומחה נוסף לבחינת מצבו הנפשי של התובע. נטען שבשלב שבו הוצגו המסמכים היה המומחה "מקובע" בעמדתו הראשונית וניסה להגן עליה, במיוחד בשים לב לכך שבתחילת חקירתו נשאל שאלות ביקורתיות בשל כך שלא ביקש לקבל מהצדדים מסמכים נוספים. לאחר ששקלתי את הבקשה ואת התנגדות הנתבעת, מצאתי שאין מקום למנות מומחה נוסף. לא הוצגה בפני כל עילה המצדיקה מינוי מומחה אחר. עצם המחלוקת על חוות דעתו של מומחה אינה מצדיקה מינוי מומחה אחר תחתיו. המומחה השיב במהלך הדיון באריכות על כל השאלות שעליהן נשאל, התייחס בפרוטרוט לממצאי המסמכים החדשים שהוצגו בפניו במהלך חקירתו, הסביר את משמעותם של הממצאים העולים מאותם מסמכים, ואת השלכתם לעניין קביעת מצבו הרפואי של התובע. ניתן היה להתרשם שהמומחה משיב באופן ענייני ומקצועי, ללא משוא פנים או דעה קדומה, וכי אין יסוד לטענה לפיה ניסה להגן על עמדתו הראשונית או להצדיקה. התרשמתי שאילו היה המומחה מוצא במסמכים ממצא המצדיק סטייה מקביעתו, לא היה מהסס מלשנות את חוות דעתו, ואולם כשם שהשיב מספר פעמים, הממצאים העולים מהמסמכים, תומכים בממצאי חוות דעתו ואינם סותרים דבר מכל מה שנכתב בה. לאור האמור לעיל מצאתי שאין למנות מומחה נוסף. כן מצאתי שיש לקבוע שבעקבות התאונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה. נזק לא ממוני המומחה הרפואי קבע כאמור שלא נותרה לתובע נכות צמיתה. יחד עם זאת, מהראיות שהוגשו לבית המשפט, ניתן ללמוד שבעקבות התאונה, אשר אירעה בעת שהתובע היה בן כשנתיים וחצי, אושפז התובע בבית החולים למשך יומיים. לאחר מכן הופרד מהוריו עד ששוחררו הם עצמם מבית החולים. באותה תקופה שהה בבית דודתו. כן ניתן ללמוד מהראיות שרישומה של התאונה בו היה ניכר לאחר התאונה, אף שלאחר תקופה, ובעת בדיקתו, לא נותרה עוד נכות צמיתה. בא כוחו של התובע טען שיש לפסוק בגין נזק בלתי ממוני את הסכום המקסימאלי הקבוע בתקנות. בא כוחה של הנתבעת טען לעומתו שיש להסתפק בפיצוי מינימלי שלא יעלה על 4,000 ₪. בשים לב למכלול הראיות והנתונים שפורטו כאמור, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 14,000 ₪ בראש נזק זה. גריעה מכושר השתכרות לא מצאתי שיש להיענות לעתירת בא כוחו של התובע לפסוק לו פיצוי בגין גריעה מכושר ההשתכרות. לא קיימת ראייה בתיק המרמזת על כך שכושר השתכרותו של התובע עתיד להיגרע בעתיד בעקבות התאונה. הן מחוות דעתו של המומחה, והן מהמסמכים אשר הוצגו לו במהלך הדיון, לא ניתן להצביע על בעייה הקשורה בקשר סיבתי לתאונת הדרכים העלולה להשפיע על השתכרותו בעתיד. יצוין שהתובע עצמו לא העיד בפני, ולא ניתן להתרשם ממצבו. לא ניתן לבסס על עדותם של הוריו הצדקה לפיצוי בראש נזק זה. לפיכך לא מצאתי שיש לקבוע פיצוי בגין גריעה מכושר השתכרות. עזרת הזולת אף שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה, ולא הוצגו קבלות המעידות על עזרה בשכר, בשים לב לנסיבות התאונה, ובשים לב לכך שסמוך לתאונה טופל התובע על ידי דודתו, מצאתי שיש לפצותו בסכום של 3,000 ₪ בראש נזק זה. טיפולים רפואיים והוצאות התובע לא הציג כל ראיות המעידות על תשלום עבור טיפולים רפואיים או נפשיים. במהלך חקירתה הנגדית של אמו, הוצג לאם מכתב הפנייה לטיפולים נפשיים במסגרת קופת חולים, וללא תשלום. האם השיבה שויתרה על הטיפולים כיון שהמקום הקרוב ביותר שבו ניתן היה לקבלם היה בראשון לציון, בעוד שהמשפחה התגוררה באותה עת בקריית מלאכי. כן השיבה שהתובע קיבל מספר טיפולים בעזרת מוזיקה, ואולם בשל קשיים כלכליים של הוריו, לא ניתן לתובע טיפול לאורך זמן. כיון שניתן להניח שהיו לתובע הוצאות רפואיות או פסיכולוגיות כלשהן לאחר התאונה, אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי של 2,000 ₪. סיכום אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסכומים המפורטים להלן- נזק לא ממוני - 14,000 ₪; עזרת הזולת- 3,000 ₪; הוצאות רפואיות בעבר ובהווה - 2,000 ₪. סה"כ - 19,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.08%. הנתבעת תשיב לתובע אגרה ששילם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו שולמה. אף שהמומחה מצא שלא נותרה לתובע נכות נפשית, מצאתי שכיון שהייתה בנסיבות העניין הצדקה למינוי המומחה, תישא הנתבעת בשכרו. לעומת זאת, כיון שלא הייתה הצדקה לזימון מומחה לחקירה, ניתן היה להציג לו את המסמכים במסגרת שאלות הבהרה, והמומחה לא מצא לשנות את חוות דעתו, יישא התובע בשכר חקירתו של המומחה. 1 הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לידי בא כוחה של הנתבעת, וככל שלא ישולמו במועד האמור, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין עד יום התשלום בפועל.129 נזק נפשי / נכות נפשיתנכותהתחום הנפשיתאונת דרכיםקטינים