פטירת חבר אגודה שיתופית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטירת חבר אגודה שיתופית:

השופט א' גולדברג:

ב .1פרשנותו של סעיף 31(1) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן - הפקודה), היא שעומדת להכרעה בערעור זה.
סעיף 31(1) לפקודה, בתרגומו העברי, קובע:ו
"במות חבר האגודה, תוכל האגודה להעביר את מניתו או את מדת ההשתתפות שלו, בתוך שנה אחת מיום מותו, לאדם שיוצע בהתאם לתקנותיה של אותה האגודה, אם נתקבל אותו אדם כהלכה כחבר לאגודה בהתאם לתקנות ולתקנותיה של האגודה; ואם לא הוצע אדם, תעביר לאדם שהועד יראה בו את יורשו או בא כחו החוקי של החבר שמת, הכל לפי הענין, סכום השוה לשויה של מניתו של אותו החבר שמת או של מדת ההשתתפות, כפי שיוברר בהתאם לתקנות ולתקנות האגודה:נ
בתנאי שהאיש המוצע, או היורש, או בא-כוחו החוקי, הכל לפי הענין, רשאי לדרוש שהאגודה תשלם בתוך שנה אחת מיום מות החבר את שויה של המניה או של מדת ההשתתפות של החבר ההוא, אשר יוברר כאמור לעיל".

בנוסחו המקורי של סעיף זה באנגלית, נאמר:ב
On the death of a member of the society such society may, within a" period of one year from the death of such member, transfer The share or interest of one deceased member to a person Duly admitted a member of the society in accordance with nominated in accordance with the rules of the society, if ,or, if there is no person so the regulations and the rules of the society To the committee to be the heir nominated, to such person as may appear Representing the value of such member's share or interest or legal representative, a the case may be, a sum :וas ascertained in accordance with the regulations and rules , as the case may be, may require that payment shall be made provided that such nominee, heir or legal representative By the society, within one year from the member, of the Value of the share or interest of such member ascertained as"aforesaid .2עשרים ושבעת המערערים הם יורשיהם של חברים באגודה השיתופית - המשיבה - שהלכו לבית עולמם. חלקם נפטרו לפני שנים רבות, וחלקם בעשור האחרון. כפי שציין בית המשפט קמא:נ
"אחרי פטירתם לא פנה איש מן היורשים אל האגודה ואף היא לא פנתה מצדה אל
מי מן היורשים... איש מבין אלה שהעידו לפני, לא גילה ענין ממשי במעשי האגודה, מאז פטירת המוריש, לא שילם מסים או תשלום אחר ואף לא נדרש לעשות כן על ידי האגודה".

בשנת 1982עתרו המערערים לבית המשפט שיצהיר כי:ב
"על הנתבעת (המשיבה - א' ג') להעביר ולשלם לכל אחד מהתובעים (המערערים - א' ג') כיורשו ובא-כוחו של חבר האגודה הנתבעת... סכום השווה לשוויה של מנייתו או מידת השתתפותו של אותו מוריש שנפטר, בהתאם לכללים ולעקרונות המתאימים לקביעת ערך פדיון מניה או השתתפות (פורסמו בי.פ. 1511מיום 7.3.69עמ' 1014), נכון ליום התשלום המלא בפועל, או לחילופין בהתאם לבחירת התובעים, נכון ליום פטירת המוריש ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מירבית ממועד הפטירה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
לחילופין בלבד - במידה ויקבע בניגוד לטענת התובעים, כי פדיון המניה של המורישים ליורשיהם - התובעים - צריך להעשות בהתאם לסכום ששולם בשעתו על ידי המורישים לאגודה, להצהיר שעל הנתבעת לשלמו להם כשהוא צמוד ומשוערך שיערוך ריאלי מלא ליום התשלום בפועל ובצירוף ריבת מתאימה".
.3משניעורו המערערים לממש את זכותם, כנעתר על-ידיהם, ביקשה המשיבה להדוף את תובענתם, בין היתר בטענה כי חלה עליה התיישנות. זאת מן הטעם, כי איש מבין המערערים, או אחר במקומם, לא דרש, תוך שנה מיום פטירת המוריש, את פדיון הזכויות, כנדרש בתנאי שבסיפא לסעיף 31(1) לפקודה. מה גם שבפיסקה 5(ב) בחלק ג' של תקנות המשיבה נקבע, כי "בהפסק חברותו של חבר מחמת מותו תחולנה הוראות סעיף 31מפקודת האגודות השיתופיות 1933".
טענת ההתיישנות אכן נתקבלה בבית המשפט קמא, ומטעם זה נדחתה התובענה.

.4בהנמקתו אומר בית המשפט:ו
"לפי הבנתי את הסעיף האמור (סעיף 31(1) לפקודה - א' ג'), במות החבר, רשאית האגודה להעביר את זכויותיו בה לאדם אחר, בתנאי שאף הוא נתקבל כחבר באגודה, או לשלם ליורש או לבאכוחו החוקי של החבר שנפטר את התמורה של זכויות החבר שנפטר, לפי מתכונת ספציפית.
ואולם אם לא עשתה האגודה, כאמור ברישא לסעיף 31(1) הנ"ל, ולא העבירה את הזכויות ולא שילמה את הפדיון, קמה זכותם של אלה המנויים בסיפא של הסעיף לדרוש את התשלום, לפי אותה מתכונת.
אך, תנאי הוא, לפי הסיפא הנ"ל, כי דרישת תשלום כנ"ל תבוא, בתוך שנה מיום פטירת החבר. בהעדר דרישה כזו, אין, לדעתי, זכות למי מן המנויים בסעיף הנ"ל לבוא בתביעה כלפי האגודה לקבלת תשלום פדיון זכויות החבר שנפטר".
בית המשפט קמא לא קיבל את טענת בא-כוח המערערים, כי תקופת השנה, הנזכרת בסיפא של סעיף 31(1), מתייחסת למועד התשלום ולא למועד הדרישה, וכי אין המשיבה פטורה מן התשלום, אף אם הדרישה באה לאחר שחלפה שנה מיום פטירת החבר. שכן, על-פי טענה זו, לא בא הסיפא שבסעיף 31(1) אלא להקנות ליורש אופציה לדרוש את התשלום תוך שנה. ומשלא ניצלה, שמורה בידו הזכות לדרוש את המגיע לו כיורש, גם לאחר מכן.
לדעת בית המשפט קמא, טענה זו של בא-כוח המערערים -
"נבועת מקריאה בלתי נכונה של הסיפא של סעיף 31(1) הנ"ל, וייתכן כי בא כח התובעים נתפש לטעות זו מחמת התרגום העברי של נוסח הפקודה המקורי. אין התקופה של שנה מתייחסת למועד התשלום כי אם למועד הדרישה. הסעיף הזה לא התכוון להטיל על האגודה לשלם תוך שנה, כי אם הכוונה בו היתה להטיל על הזכאי לדרוש תשלום, תוך שנה ממות החבר. פירוש אחר איננו הגיוני ואף היה סותר את נוסח הסעיף, שהרי, משהזכיר המחוקק המנדטורי את המועד של השנה, בסיפא הנ"ל, הסמיך אליו את המלים 'מיום מות החבר', ואין לגרוס כי מלים אחרונות אלו, קיימות, באותו סעיף לשוא".
עוד הוסיף בית המשפט קמא, כי פירושו של בא-כוח המערערים -
"לא רק שאינו מתיישב עם נוסח הסעיף, אלא אף סותר אותו. שהרי, איזו משמעות יש לתת, במקרה שפירושו מתקבל, למלים 'תוך שנה אחת מיום מות החבר'? אם רשאי היורש לדרוש תשלום הפדיון בכל עת, כי אז תקופת השנה האמורה, נותרת ללא כל משמעות".
עיון בנוסח האנגלי סותם סופית, לדעת בית המשפט קמא, את הגולל על טענת בא-כוח המערערים, כי "מן המקום שבו הוצב הפסיק, אחרי המלה member(הנזכרת בסיפא - א' ג') חייבים להסיק שהגבלת הזמן של שנה נוגעת לתקופה, שתחילתה ביום מות החבר".
כוונתו של המחוקק, לדעת בית המשפט, הייתה:נ
"להגביל את הזמן שבו תתקיים אחריות האגודה, כלפי יורשיו של חבר שנפטר, כשם שהגביל, בסעיף הבא (32) של הפקודה את אחריות עזבונו של חבר כזה, אף כאן לשנה. הגבלת זמן זו באה, כך אפשר להניח, בשל אופיה של אגודה שיתופית, שבה עשויים חברים לפרוש וחברים אחרים להתקבל, ואין לחייב, לא את העוזבים, ולא את הבאים, בחובות האגודה בלא הגבלת זמן. כוונה כזו מצויה גם בסעיף 33של הפקודה, הדן באחריותו של חבר שפרש בחייו, ובו מדובר על הגבלת זמן של שנתיים.
זוהי, לדעתי, תקופת התיישנות 'הקבועה לענין פלוני בדין אחר' המוכרת בחוק ההתיישנות הישראלי (ראה סעיף 27לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958) אשר אין
להרהר אחריה ולבדוק בציציותיה, משנקבעה בדין. היינו בפקודת האגודות השיתופיות הנ"ל".
.5סבורני, כי לא זה הפירוש שיש ליתן לסעיף 31(1) לפקודה.
הסעיף האמור בפקודה הינו חלק ממכלול סעיפים אחרים בה, הבאים לבטא את האופי האישי של אגודה שיתופית. לא בכדי קובע סעיף 17לפקודה, כי:ב
"אסור להעביר לאחר מניותיו של חבר או חלקו בהון אגודה רשומה, אך יכולה האגודה לפדותם בהתאם להוראות תקנותיה ולכל תקנה שיתקינוה עפ"י פקודה זו".
שכן "היות אדם חבר באגודה שיתופית, אינה זכות קנינית בלבד, כגון זכיה במניה בחברה, אלא היא נושאת עמה גם זכות וחובה של עבודה אישית ושרות אישי" (ת"א (ת"א) 2404/70 [4], בעמ' 214). אשר-על-כן, ושלא כבחברת מניות, אין החבר באגודה שיתופית רשאי להעביר את מנייתו (או את מידת השתתפותו בהון האגודה), בחייו, כשם שאין החברות עוברת בירושה. בא סעיף 31ומשמיענו, כי במות חבר האגודה, לא חל הכלל האמור במלואו. מנייתו (או מידת השתתפותו בהון האגודה) של החבר שנפטר אפשר שתעבור לאדם שהציע המנוח טרם פטירתו בהתאם לתקנות האגודה (להלן - החליף), ובתנאי מפורש ומוקדם, שהחליף התקבל כחבר באגודה בהתאם לתקנות ולתקנותיה של האגודה. בהתאם לכך מוצאים אנו בתקנה 7(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג- 1973(וכן בתקנה 8לתקנות האגודות השתופיות, 1934שבוטלה), כי:ו
"חבר אגודה רשאי לציין בהודעה לאגודה שלאחר מותו יועברו מנייתו או מידת השתתפותו בהון האגודה לאדם אחר, אחד או יותר (להלן - החליף); החבר רשאי לשנות מזמן לזמן את הודעתו כאמור".
.6לפי הרישא של סעיף 31לפקודה מסור שיקול הדעת לאגודה, אם לקבל לשירותיה את החליף ולהעביר לו את מנייתו של המנוח (או את מידת השתתפותו).
הפעלת שיקול הדעת חייבת להיעשות תוך שנה אחת מיום מות החבר.
בהערת אגב אוסיף, כי סעיף 31לפקודה אינו כולל אפשרות, כי המניה (או מידת ההשתתפות) תועבר ליורשו או לנציגו החוקי של המנוח, אם הוא לא הציע חליף. חופה זו נזכרת בחוק האגודות השיתופיות ההודי ( 1925bombay act no. Vii), שתיקן את החוק ההודי משנת 1912, ושלפי דוגמתו נוסח סעיף 31(1). סעיף 27של החוק ההודי משנת 1925דן ב- transfer of interest on death of memberוקובע:נ
On the death of a member of a society such society may(1)" within a period of one year from the death of such member Persons nominated in transfer the share or interest of the deceased member to a person or
Laws of the society, if duly admitted- accordance with the by- a member of the society, in accordance with the rule or the by Legal representative of the deceased member if duly elected a such person as may appear to the committee to be the heir, or laws of the society or, if there is no person so nominated, to Representative, as the case may be, a sum representing the value member of the society, or may pay to such nominee, heir or legal Of such member's share or interest as ascertained in accordance:בlaws-with the rules or by Case may be, nay require that payment shall be made by the provided that such nominee, heir or legal representative, as the Value of the share or interest of such member ascertained as society within one year from the death of the member of the ." aforesaid .7 ממשיך סעיף 31וקובע, בפיסקה השנייה, הסדר למקרה בו לא הוצע חליף.
במקרה אשר כזה תעביר האגודה את שוויה של המניה (או מידת ההשתתפות) לאדם, שהוועד יראה בו את יורשו או את בא-כוחו החוקי של החבר שנפטר. שלא כברישא, בו נקבע זמן של שנה לפעולתה של האגודה, אין ההוראה האמורה קובעת זמן לביצוע התשלום על-ידי האגודה.
.8 כאן באים אנו לפרשנותו של הסיפא לסעיף 31לפקודה. מה משמעות המלים
"בתנאי שהאיש המוצע או היורש, או בא-כוחו החוקי... רשאי לדרוש שהאגודה תשלם בתוך שנה אחת מיום מות החבר את שוויה של המניה..."? אין אנו נדרשים בענייננו להתייחס לבעיות המתעוררות לגבי זכויותיו של החליף (ראה מאמרה של ד"ר ס' אוטולנגי, "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" עיוני משפט ט (תשמ"ג-מ"ד) 469, 472), שכן כל המערערים תבעו את תשלום שווי המניה מכוח היותם יורשים, ובהעדר חליפים. אולם ניתן לומר, כי גם אם אין החליף נמנה, בפיסקה השנייה של סעיף 31(1), בין הזכאים לתשלום שווי המניה (או מידת ההשתתפות), כל אימת שהוא לא נתקבל כחבר באגודה, לפי הרישא, או במקרה שאין הוא רוצה להיות חבר באגודה, גם אם היא מוכנה לקבלו - הרי שמן הסיפא עולה, כי זכות זו עומדת גם לו במקרים אלה (ראה סעיף 27לחוק ההודי הנ"ל). ואם נאמר, כי תקופת השנה היא תקופת התיישנות לדרישה, הרי שאין התאמה בין הרישא לסיפא. כי אם רוצה החליף להיות חבר באגודה ניתן לה זמן של שנה להחליט בדבר. ואם תחליט האגודה בשלילה בתום השנה, כיצד תעמוד לו זכותו לדרוש את שווי המניה תוך אותה שנה? יתרה מזו, האם קיים טעם לראות סעיף זה כקובע הוראה מיוחדת לקיצור תקופת ההתיישנות הכללית והעמדתה על שנה? על הטעמים העומדים ביסוד ההתיישנות, שהם בעיקרם שלושה, עמד השופט ברק בד"נ 36/84 [1], בעמ' 602-603:ו
"טעמים ראייתיים הקשורים בקושי לשמור, לזמן רב מדי, על אמצעי ההוכחה... טעמים הקשורים 'במהירות התנועה והחיים של התקופה החדשה, בה חייב כל אדם
לדעת מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו' (דברי ההסבר להצעת חוק ההתישנות, תשי"ז-1957, בעמ' 283)... וטעמים הקשורים בעצם עבור הזמן, אשר משתמע מהם ויתור...
בנוסף לשלושת טעמים אלה, שעניינם בעלי הדין עצמם, יש להזכיר גם את הציבור כולו. 'האינטרס הציבורי הוא, שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח' ע"א 165/83 הנ"ל, בעמ' 559)".
סבורני, כי אף לא אחד מן הטעמים שפורטו עומד בענייננו מאחורי מדיניות חקיקתית שמטרתה לקבוע תקופת התיישנות מיוחדת, וכה קצרה, של שנה אחת, בתביעה שהיא כספית גרידא. ואין יסוד להניח, כי לגבי תביעה שכזאת קיימת "מדיניות משפטית, אשר האיזונים הפנימיים שבה אינם עולים בקנה אחד עם המדיניות המשפטית העומדת ביסוד הפתרון הסטנדרטי, בסוגיה זו או אחרת הקבועה בחוק ההתיישנות (ד"נ 36/84 [1] הנ"ל, בעמ' 608).
ולא זו אף זו. לשון הסיפא של סעיף 31(1) גם היא אינה מתיישבת עם הוראת התיישנות. לא זו בלבד שאין תיבת "התיישנות" נזכרת בה, ותקופת השנה הנקובה בה מתייחסת למועד התשלום ולא למועד הדרישה, אלא שנוקט הכתוב לשון:נ "רשאי לדרוש" (ההדגשה שלי - א' ג') (may require). משמע, כי לא מוטל על המוטבים הנזכרים בסיפא לדרוש שהתשלום ייעשה תוך שנה, אלא זכות יתר ניתנה להם, לדרוש זאת (שתוסבר להלן). מכאן, שגם מן הטעם הלשוני אין לראות את הסיפא לסעיף האמור כנועל כעבור שנה את שער בית המשפט בפני מי שתובע את זכותו כדין, וכמותיר כעבור תקופה זו בידי האגודה כספים לא לה. זאת במיוחד נוכח גישת בתי המשפט "לפרש הוראות המגבילות את כוחו של בעל-דין לקבל סעד מהותי, והוראת התיישנות בכלל זה, על דרך הצמצום" (ע"א 611/77 [2], בעמ' 74).
.9כאמור, יש לראות את הסיפא כנותן למוטבים הנזכרים בו זכות שמעבר לזכותם העיקרית לקבל מן האגודה את שווי המניה (או מידת ההשתתפות), על-פי חובת האגודה לפי הפיסקה השנייה של הסעיף. רוצה לומר, כי על האגודה חלה החובה לשלם למוטב את שווי המניה תוך תקופה של שנה מיום מות החבר, בתנאי מובן מכללא, שגם הדרישה באה תוך תקופה זו. אם לא מימש המוטב את הזכות הנתונה לו בסיפא ולא דרש תוך שנה את התשלום, כי אז רשאית האגודה לפדות את המניה לאחר מועד זה, אם לא נקבע מועד לתשלום בתקנותיה ובתקנות שעל-פי הפקודה (ואכן בתקנות האגודות השיתופיות לא נקבע מועד למקרה כזה), או תוך המועד הקבוע לפדיון בתקנות האגודה או בתקנות שעל-פי הפקודה, אם מועד זה עולה על שנה. כך מצויה עתה בתקנה 17לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) הוראה, כי:ב
"הוראות תקנות 9עד 16יחולו גם על פדיון מניה על פי סעיף 31לפקודה, במידה שלא נקבעה הוראה אחרת בסעיף האמור".
ובתקנה 9נקבע, כי האגודה תפדה את המניה "תוך המועד הנקוב בתקנותיה, אולם לא יאוחר
משנתיים מיום פקיעת החברות; הרשם רשאי להאריך את המועד האמור לשלוש שנים נוספות לגבי אגודות מרכזיות" (ההדגשות שלי - א' ג').
בענייננו קובעות תקנותיה של המשיבה (בסעיף 5של חלק ג'), לגבי "פדיון זכויות חבר", כי אם חדלה החברות באגודה עקב פטירה, "תחולנה הוראות סעיף 31מפקודת האגודות השיתופיות .1933" וכיוון שמוחזרים אנו לסעיף 31, שאינו קובע, בפיסקתו השנייה, מועד, שעל האגודה לשלם בו את שווי הזכויות של החבר שמת, עלינו להיזקק למקור השני המנוי בסעיף 31, והוא התקנות שהוצאו על-פי הפקודה.
.10אמור מעתה, כי המערערים אכן לא הפעילו את זכותם לדרוש מן המשיבה את תשלום שווי זכויותיו של מורישם, תוך שנה מיום הפטירה. לפיכך עמדה למשיבה הזכות לבצע את התשלום תוך המועד הקבוע בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), ובתום תקופה זו קמה למערערים הזכות לתבוע את התשלום. אולם גם אם לא תבעו את תביעתם אז, עדיין היה בידם לתבוע את המגיע להם, בכפוף לתקופת ההתיישנות, לפי חוק ההתיישנות, תשי"ח-.1958
לפיכך הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט קמא ומחזיר אליו את התיק להמשך הדיון בו.
כן הייתי מחייב את המשיכה לשלם למערערים שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 5ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום שימוע פסק-דין זה ועד לתשלום.
השופט ש' לוין . 1ניסוחו המשובש של סעיף 31(1) לפקודה מחייב התחקות אחרי מקורותיו ההיסטוריים. כמו חברי הנכבד, השופט גולדברג השוויתי אף אני את הנוסח האמור לסעיף 27לחוק ההודי משנת 1925; הן בחוק זה והן בסעיף 24ל- 1932
,4 . ,madras act noששימש בדרך כלל מודל למחוקק המנדטורי (ראה תיק הפקודה במשרד המשפטים), יכלה האגודה (ואולי אף חייבת הייתה) להעביר מנייתו של חבר שנפטר לא רק ל- nomineeאלא גם ליורש או לנציג אישי בכפיפות לזכותם של האחרונים לדרוש פדיון המניה או האינטרס של מורישם. הוראות כאלו מצויות גם בטיוטות שונות של הפקודה המצויות בתיק של משרד המשפטים.
אילו "הוסמכה" האגודה בסעיף 31(1) גם להעביר את חלקו של המנוח ליורש או לנציג אישי, כי אז לא הייתה מתעוררת כל שאלה של פרשנות:ו האגודה רשאית להעביר תוך שנה אחת את חלקו של המנוח ל- nomineeאו ליורש או לנציג אישי; אם האגודה לא עשתה כן, רשאים אלה לדרוש, ללא הגבלת זמן, את שווי המניה או האינטרס של המנוח; אם האגודה עשתה כן, רשאים ה- ,nomineeהיורש או הנציג האישי תוך תקופת אותה שווי הזכויות.
.2כשהשמיט המחוקק מהרישא של סעיף 31(1) את היורש והנציג האישי, שומה היה עליו גם להשמיט את זכרם מהסייג שבסיפא שלו, ורק מחמת שגגה שיצאה מתחת ידו הוא לא עשה כן,
ועל-ידי כך הוא נתן לסעיף משמעות לשונית מעוותת; נמצא, שלאיזכורם של היורש ושל הנציג האישי בסייג אין כל משמעות, והסייג כולו אינו קובע אלא הגבלת זמן להמרת קבלת הזכויות בעין של המנוח (אם מצאה האגודה לנכון להורות על מסירת הזכויות ל-nominee); השווה המ' 337/68 [3], שגם בו התעלם בית-משפט זה מדיבור בדבר חקיקה שנכלל בו בטעות ובהיסח הדעת.

אני מסכים לפסק-דינו של חברי הנכבד, השופט גולדברג.

השופט א' ברק: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט גולדברג.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקנון אגודה שיתופית

  2. תיקון תקנות אגודה שיתופית

  3. עורך דין אגודה שיתופית

  4. פטירת חבר אגודה שיתופית

  5. סמכויות ועד אגודה שיתופית

  6. סכסוך בין חברי אגודה שיתופית

  7. בוררות רשם האגודות השיתופיות

  8. ניגוד עניינים באגודה שיתופית

  9. תביעה נגד אגודה שיתופית בפירוק

  10. מינוי בורר - תקנון אגודה שיתופית

  11. בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות

  12. זכויות יורשים רווחי אגודה שיתופית

  13. אחריות אישית חברי ועד אגודה שיתופית

  14. עתירה נגד החלטת רשם האגודות השיתופיות

  15. ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות

  16. זכויות חבר אגודה שיתופית לקבל שטח חקלאי

  17. בקשה לשינוי רישום ברשם האגודות השיתופיות

  18. התערבות בשיקול דעת רשם האגודות השיתופיות

  19. המרצת פתיחה ביטול הסכם עם אגודה שיתופית

  20. ערעור על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות

  21. עתירה לבג"ץ על החלטת רשם האגודות השיתופיות

  22. התערבות בית משפט בהליך פירוק אגודה שיתופית

  23. סמכות עניינית בתביעה נגד אגודה שיתופית בפירוק

  24. סמכות עניינית ביטול החלטת רשם האגודות השיתופיות

  25. סמכות ביהמ''ש לעניינים מנהליים לדון בהחלטות רשם האגודות השיתופיות

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון