קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי מזכירה במועצה מקומית:   הנשיא ס' אדלר: 1. לפנינו ערעור ברשות (בר"ע 1002/02) על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (בש"א 3290/01 בתיק עב 2032/01; השופט הראשי ח. סומך ונציגי הציבור א. רוניס ומר ש. כהן) אשר ניתנה ביום 11.12.01 ואשר דחתה את בקשת המערערת למתן סעדים זמניים הנוגעים להחזרת המערעת לעבודתה הקודמת ולתשלום שכר בגין ימי העדרותה מהעבודה.     הרקע העובדתי: 2. ביום 30/10/96 נחתם חוזה מיוחד להעסקת עובד בין המשיבה 1 (להלן: המועצה) לבין המערערת. על פי החוזה, עבדה המערערת כמזכירת ראש המועצה במשרה חלקית. תקופת החוזה המיוחד היתה עד ליום 30/01/97, אולם המועצה המשיכה להעסיק את המערערת גם לאחר תאריך זה, ובשלב מסויים אף עברה המערערת לעבודה במשרה מלאה. ביום 04/08/98, פיטרה המועצה את המערערת מעבודתה. המערערת פנתה לבית הדין האזורי ועתרה, בין היתר, לצו מניעה זמני אשר יאסור על המועצה לממש את פיטוריה (בש"א 788/98). במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו הודעת הפיטורים בטלה למפרע והמערערת תחזור לעבודה במועצה כמזכירה בבית הספר היסודי א' בריינה, למשך ארבעה חודשים, בהיקף של חצי משרה. במסגרת הסכם הפשרה, הצהירה המועצה כי תיבדק אפשרות שמשרת מזכירת ראש המועצה ו/או הממונה על המסמכים בעלי ערך כספי, תועמד למכרז פנימי תוך תקופה של ארבעה חודשים, והמערערת תהא זכאית להשתתף בו. בתחילת שנת 1999, הוחזרה המערערת לעבוד כמזכירה במועצה במשרה מלאה, מבלי שהתקיים מכרז פנימי. לאחר מכן, חזרה המערערת למלא את תפקיד מנהלת לשכת ראש המועצה. ביום 20/07/01, הגישה המערערת למועצה בקשה לצאת לחופשה בת 10 ימים על רקע סכסוכים אישיים אשר נתגלעו בינה לבין משפחת בעלה. מהחלטת בית הדין האזורי עולה, כי נחלקו הצדדים בשאלה מדוע התארכה חופשת המערערת מעבר לעשרת הימים אותם ביקשה מלכתחילה, לתקופה של שלושה חודשים נוספים (חודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר). אליבא דהמערערת, חופשה זו נכפתה עליה על ידי המועצה, למרות מחאותיה ונעשתה על חשבון ימי חופשתה. אולם גירסת המועצה בפני בית הדין האזורי היתה, כי המערערת בחרה להאריך את חופשתה לתקופה של שלושה חודשים נוספים, מעבר לעשרת ימי החופשה אשר לקחה מלכתחילה. אולם בעיקרי הטיעון אשר הגישו המשיבים בפנינו הם מודים כי המועצה היא זו אשר העדיפה לחדש את חופש המערערת עד ליום 30/10/01. המועצה טוענת כי במהלך אותם חודשים אוייש תפקידה של המערערת על ידי מזכירה אחרת בשם ראידה בסול. ביום 24/10/01 שלח בא כוח המועצה מכתב למערערת בו הוא מציע לה לעבוד כמזכירה בטיפת חלב בשכונת בלאל ריינה . ביום 30/09/01 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בנצרת בקשה (בש"א 3290/01) למתן סעדים זמניים בענינה, שעיקרם, החזרת המערערת לעבודתה כמנהלת לשכת ראש המועצה ואחראית תיקי עובדים (מנגנון כוח אדם). בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי ועל כך ניתנה רשות הערעור שבפנינו.   3. טענות הצדדים: המערערת טוענת, כי אי החזרתה לעבודה לאחר החופשה אשר לקחה הינה משוללת כל נימוק שבדין ונטולת כל יסוד משפטי, ונעשתה על אף התנגדותה ומחאותיה. חמור מכך, ההשעיה נעשתה גם על חשבון ימי החופשה השנתית שנצברו על ידה. המועצה טוענת, כי היא בחרה להאריך את חופשתה של המערערת על מנת למנוע עימות בינה לבין משפחת בעלה, המתגוררת סמוך לבנין המועצה, עימות אשר השלכותיו היו עלולות לפגוע לא רק בבני המשפחה אלא גם במערערת עצמה, בפקידי העירייה ובתושבי כפר נוספים. מוסיפה המועצה וטוענת, כי המערערת לא הושעתה כלל מעבודתה, וכי המועצה אינה מעוניינת בפיטוריה, משכך, אין להורות על סעד חסר תכלית, דהיינו בטול השעייה ו/או מניעת פיטורים, מכיוון שאין בכוונת המשיבה לנקוט בצעדים אלה.   4. החלטת בית הדין האזורי: בית הדין האזורי דחה את בקשת המערערת למתן סעדים זמניים, תוך שהוא מעלה ספקות באשר לגירסת המערערת, לפיה ביקשה לחזור לעבודה בתום עשרה ימים של חופשה יזומה, וקובע כדלקמן; גירסת המערערת אינה עולה בקנה אחד עם האישור אשר ניתן לה שילדיה ילמדו בינתיים בנצרת; השאלה גירסת מי נכונה, אינה מתאימה לברור במסגרת דיון בסעד זמני ושאלה זאת תוכרע במסגרת התביעה העיקרית; היוזמה ליציאה לחופשה היתה בראשיתה יוזמתה של המערערת; המועצה הציבה עובדת אחרת במקום העבודה, ולכן אין מקום להורות על שינויים שיפגעו בצד ג' שאינו צד לדיון; ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 14/10/01, לפיו, כל תפקיד שיוצע למערערת לא יפגע בזכויותיה, אם יוברר כי המערערת זכאית לאותה זכות כדין; הסכם הפשרה בבש"א 788/98, לעניין פרסום מכרז למשרת מזכירת ראש המועצה.   5. הערעור שלפנינו: המערערת מבקשת כי יוכרז שההחלטה להוצאתה לחופשה, החל מתחילת חודש אוגוסט 2000, היתה שלא כדין ולכן איננה תקפה ובטלה מעיקרא. משכך, זכאית המערערת לשכר עבודה מלא בתקופה זו. בנוסף מבקשת המערערת להורות על החזרתה לעבודה במועצה בתפקידה הקודם, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית.   6. הכרעה: הערעור שלפנינו הוא ערעור על החלטה בדבר מתן סעד זמני. אמנם, בכגון דא הכלל הוא, כי בית דין זה, כערכאת ערעור, אינו מתערב, בדרך כלל, בשיקול דעתו של בית הדין האזורי אלא אם כן הופעל שלא כהלכה או שהיה מופרך במידה המצדיקה התערבות (דב"ע שן/142-3 מדינת ישראל - יצחק מרכוס פד"ע כ"ב 44, פיסקה 10 לפסק-הדין). אולם, עיון בערעור שלפנינו מראה, כי המקרה שלפנינו הוא אחד מהמקרים החרגיים בהם יש הצדקה להתערבותינו בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. כבר נפסק על ידי בית דין זה, כי למעביד הכוח והסמכות להעביר עובד מתפקיד למשנהו על פי שיקול דעתו (דב"ע נד/71-3 מרגלית איילת - שירות התעסוקה פד"ע כ"ז 169, 177), אולם, במיוחד כאשר מדובר בגוף ציבורי, חל הכלל שיש להפעיל סמכות זו, משיקולים רלוונטיים, בתום לב ובהגינות (ראה דב"ע נז/258-3 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, טרם פורסם, ניתן ביום 28.02.02 ).   7. במקרה דנן, הנימוק היחיד אשר הוצג לפנינו להעברת המערערת מתפקידה לתפקיד אחר, היה החשש לשלומה בעקבות הסכסוך אשר התגלע בין המערערת למשפחת בעלה. המועצה לא השכילה להצביע על נימוק אחר המצדיק את העברתה של המערערת לתפקיד אחר. דא עקא, כי המערערת עצמה, בניגוד לעמדת מועצה, כלל לא חוששת לחזור לעבודה ואף מעונינת בכך. בנסיבות אלו אין אנו רואים, לכאורה, ב"דאגת המועצה לשלום המערערת" נימוק רלוונטי וסביר להעברת המערערת לתפקיד אחר בבנין אחר. שיקולים משפחתיים אינם שיקולים רלונטים לגבי העברת עובד מתפקיד לתפקיד ויש בהם אף מידה מסוימת של הפליה נגד המערערת, כאישה. לפיכך, הגענו למסקנה, כי יש להחזיר את המערערת לתפקידה כמזכירת ראש המועצה לאלתר. מובן מאליו, כי החלטתנו זו נוגעת לסעד הזמני בלבד. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת ההליך כולו, יפסוק לגופו של ענין על בסיס כל חומר הראיות אשר יהיה לנגד עיניו. לא מצאנו צורך לדון בשאלת זכאותה של המערערת לשכר עבודה מלא בתקופה שבה הוצאה לחופשה, מן הראוי שנושא זה יוכרע במסגרת הדיון העיקרי בבית הדין האזורי, ולא במסגרת ערעור על סעדים זמניים.   סוף דבר: 8. הערעור מתקבל, המערערת תוחזר לעבודתה במועצה בבניין המועצה כמנהלת לשכת ראש המועצה ואחראית תיקי עובדים (מנגנון כוח אדם). סעד זה יהיה בתוקף עד למתן ההכרעה בתיק העיקרי הנידון בפני בית הדין האזורי, אשר מתבקש ליתן עדיפות לסיום ההליך העיקרי. המועצה תשלם למערערת הוצאות ערעור זה בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.בנוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוחמועצות מקומיותפיטורים