פיטורי עובד חברה קדישא

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים מחברה קדישא: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. שני ערעורים בפנינו. האחד, מטעם מר המערער אשר מערער על קביעה של בית הדין האזורי שלא להחזירו לעבודה למרות הפגם בהליך הפיטורים וכן על גובה הפיצויים שנפסקו לו בגין פיטוריו שלא כדין (להלן יקרא:בב "המערער"). השני, ערעורה של חברה קדישא על קביעת בית הדין האזורי כי פיטוריו המערער היו שלא כדין ומכאן שלא היה מקום לחייב אותה בפיצויים (להלן תקרא:וו "המשיבה").   2. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (תיק עב' 302873/97 כב' השופטת ורדה סמט ונציגי ציבור משה שמר ודן ארז) קבע כי פיטורי המערער היו "בשרירות ממניעים פסולים, זמן קצר לאחר שנשכר מחדש לעבודה", ובשל קביעה זו נפסקו לו פיצויים בסך של 25,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בית הדין האזורי דחה את בקשתו של המערער לחזור לעבודה. על כך שני הערעורים שבפנינו.   3. השתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי   א. המערער פנה בבקשה לצו מניעה זמני כנגד פיטוריו מעבודתו על ידי המשיבה ובית הדין האזורי דחה את בקשתו, זאת לאחר שהוגשו תצהירים והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.   ב. ב"כ הצדדים הסכימו, כדי לחסוך בזמן, כי חומר הראיות שהוגש לבית הדין בבקשה לסעד הזמני וכן הפרוטוקול מאותו הליך ישמשו מסכת הראיות גם בתיק העיקרי ולא תוגשנה ראיות נוספות.   ג. בית הדין האזורי, לאחר שבחן את הראיות, קבע בפסק דינו, כי הליך הפיטורים נעשה משיקולים פסולים אולם קבע כי אין מקום ליתן סעד של אכיפה אלא די בפיצויים בסך 25,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   4. טענתו העיקרית של ב"כ המשיבה כנגד פסק הדין היא כי בית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות שונות מקביעותיו בהחלטתו בבקשה לסעד הזמני ומשלא הובאו ראיות נוספות בהליך העיקרי, אין הקביעות העובדתיות הסותרות יכולות לדור יחדיו ויש לקבוע כי הפיטורים נעשו כדין ובסמכות.   5. לעומתו, טען ב"כ המערער כי יש לקבל את קביעת בית הדין האזורי בהליך העיקרי וכי אין בקביעות בהליך הזמני כדי להוות מעשה בית דין או השתק פלוגתא. בית הדין האזורי רשאי ואף חייב בהליך העיקרי לבחון את הראיות ביתר דקדקנות ומוסמך להגיע למסקנות שונות מן ההליך הזמני. ב"כ המערער טען, כי בית הדין האזורי טעה כך שקבע כי אין להחזיר את המשיב לעבודה וכי יש ליתן לו סעד כספי. ובאשר לסעד הכספי, הרי שהיה מקום לפסוק סכום גבוה יותר.   6. הקביעות העובדתיות השונות בין ההחלטה בהליך הזמני לבין פסק הדין בהליך העיקרי:ננ   א. אומנם נכון הוא כי בית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות שונות בשני הליכים לענין השיקולים שעמדו מאחורי פיטוריו של המערער, אולם ההלכה הפסוקה היא כי אין בקביעות עובדתיות, לכאורה, בהליך הזמני כדי להוות "השתק פלוגתא" או "מעשה בית הדין" בהליך העיקרי. הקביעות הן לכאורה בלבד כאשר בהליך הזמני בית הדין בוחן את הראיות באופן שונה מאשר בהליך העיקרי. ראה לענין זה את אשר נאמר בע"א 342/83 גלוזמן נ. גלוזמן, פ"ד לח (4) 105 וכן ראה בספרה של ד"ר נינה זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי" בעמ' 256 - 258 ובמיוחד הנאמר בעמ' 257 - 258:בב   "התכונה האחרת היא, שלצורך מתן הסעד, אין בית המשפט חייב להיכנס בעובי הקורה של הסכסוך. אף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בענין סופית. די שבית המשפט משוכנע, על פי ראיות לכאורה, שקיימים סיכויים שהתובע יזכה בסעד סופי שהוא תובע וכי תביעתו לסעד הזמני אינה קנטרנית או טורדנית. התכונות הללו מעצבות את אופיו של צו ביניים כמעשה בית דין. הצו הזמני אינו מהווה מעשה בית-דין. אין הוא סופי, וקביעות שנקבעו בשלב זה אינן מחייבות, כאשר תתברר התביעה לגופה; ככל החלטת ביניים אחרת, הוא ניתן לשינוי או לביטול על ידי בית המשפט שנתנו, אם שוכנע בית המשפט שהצו ניתן בטעות, או שהתברר בשלב מאוחר יותר שלא היה צידוק למתן הצו, או בשל נסיבותיו. הוא הדין אם נדחתה בקשתו של בעל הדין לסעד ביניים. אין בדחייתה של הבקשה כדי לחסום את המבקש מלחזור בפנייה חדשה לקבלת אותו סעד, בהשתנות הנסיבות. אף אין בכוחו של צו זמני להקים מחסום דיוני, כהשתק פלוגתא, בהליכים משפטיים אחרים שבין אותם צדדים, בין משום שהוא נתון לשיקול דעת בית המשפט ואינו מבוסס על בירור המחלוקת שבין הצדדים לגופה, ובין משום שהוא עצמו אינו סופי אלא ניתן לשינוי על ידי בית המשפט שנתנו".   ב. האם יש בעובדה שלא הוגשו ראיות נוספות מעבר לאלה שהוגשו בהליך הזמני כדי לשנות מן ההלכה הפסוקה ? על כך נשיב, במקרה זה, בשלילה. ובמה דברים אמורים ? מעיון בהחלטת בית הדין האזורי בהליך הזמני אל מול פסק הדין, מושא הערעור, נמצא כי ניתוח הראיות והמסקנות מאותן ראיות הוא שונה מניתוח הראיות שנעשה בהליך הזמני. בהליך הזמני בית הדין התייחס לשאלה האם המערער פוטר בניגוד לחוק, הסכם קיבוצי, חוזה אישי או משיקולים זרים ומניעים פוליטיים. משלא נמצא כי אלו היו הסיבות לפיטורים, דחה את הבקשה. בקשר לכך בית הדין האזורי קבע כי, לכאורה, המערער התקבל לעבודה בהליך פגום שנעשה, לכאורה, מחוסר סמכות, ובכך מצא חיזוק למסקנתו כי אין לתת צו זמני למניעת פיטוריו. לעומת זאת, בפסק הדין בהליך העיקרי, בית הדין האזורי ניתח בהרחבה את הוראות התקנון, החלטות ההנהלה והחלטות ועדת המנגנון והגיע למסקנה, כי ההחלטה בדבר פיטורי המערער נעשתה מתוך רצון המשיבה לכונן חלוקת סמכות חדשה בין ועד העמותה, ועדת המנגנון ומנכ"ל העמותה וכי החלטת הפיטורים נעשתה על מנת לחזק את מעמדה של ועדת המנגנון וכי לא נדונה כלל התאמתם של העובדים לעבודה לגופו של ענין (עמ' 10 לפסק הדין שורות 15 - 18) ומשום כך היא פסולה. לא למותר לציין כי בית הדין האזורי חזר בפסק הדין על אותה קביעה מן ההליך הזמני כי הפיטורים לא היו משיקולים פוליטיים, אולם קבע כי הפיטורים נעשו משיקולים לא ענייניים שאינם קשורים לטיב עבודתו. מסקנתו של בית הדין האזורי בפסק הדין מעוגנות היטב בחומר הראיות ואין יסוד להתערב בה.   ג. אין כל פגם בכך שבהליך העיקרי בית הדין האזורי מנתח ביתר דקדקנות ולפרטי פרטים את הראיות שבפניו ומגיע למסקנות עובדתיות ומשפטיות שונות מן הקביעות הראשוניות והלכאוריות שבהליך הזמני. על כן, דין טענה זו של המערערת להדחות.   ד. זאת ועוד, מן הראוי להדגיש כי בהליך הזמני בית הדין האזורי ישב כדן יחיד ואילו בהליך העיקרי בית הדין דן במותב מלא.   7. טענותיו האחרות של ב"כ המשיבה מתייחסות לקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי ולא מצאנו כי יש מקום לחרוג מן הכלל כי ערכאת ערעור אינה מתערבת, בדרך כלל, בקביעות של הערכאה ששמעה את העדויות ובחנה את אמינותן.   8. הסעד הראוי   א. בית הדין האזורי פעל בהתאם לשיקולים שהותוו בהלכות קודמות וזאת לגבי השיקולים לאכיפת יחסי עובד מעביד בגופים פרטיים או דו מהותיים, ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בהם במקרה זה או כי זה המקרה המצדיק החזרת המערער לעבודתו. מקבלים אנו את קביעת בית הדין האזורי כי הסעד הראוי הוא פיצוי כספי.  ב. ובאשר לגובה הפיצוי - גובה הפיצוי סביר בעינינו וזאת בהתחשב בתקופת עבודתו אצל המשיבה ובגובה משכורתו ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי.   9. סוף דבר הוא כי שני הערעורים נדחים ולאור התוצאות - אין צו להוצאות.פיטורים