פיטורים לא חוקיים

התובעת טוענת כי פיטוריה הלא חוקיים, גרמו לה למבוכה ונזק רב, בייחוד לאחר 22 שנות לימוד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי כספי על עוגמת נפש עקב פיטורים מהעבודה / פיטורים לא חוקיים: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש והוצאות. להלן עובדות המקרה: 1. התובעת מועסקת ע"י הנתבעת כמורה לערבית בביה"ס התיכון שעב. 2. בתאריך 30.5.09 קיבלה התובעת הודעה על הפסקת עבודתה אצל הנתבעת החל מיום 31.8.09, בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה כמורה בביה"ס. 3. בתאריך 17.6.09 נשלח מכתב לנתבעת מטעם מר שלמה ויינברג, מזכיר סניף כרמל בארגון המורים, בו נטען כי הפסקת עבודתה של התובעת נעשתה בניגוד לדין וללא שימוע. 4. לאור האמור, במכתב מיום 2.7.09 זומנה התובעת לישיבת שימוע ביום 9.7.09. 5. בתאריך 16.7.09 נשלח מכתב מטעם ארגון המורים לנתבעת בבקשה לזימון הצדדים לדיון, לאור אי היענותה של הנתבעת לטענות ארגון המורים כי פיטורי התובעת אינם חוקיים. 6. בתאריך 29.7.09 הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני לביה"ד, שיורה על ביטול פיטוריה והשבתה לעבודתה. 7. בתאריך 5.8.09, לאחר שאף נציג מטעם הנתבעת לא הגיע לדיון שנקבע, ולאחר שהתברר כי לא התקיים, חרף הודעת הצדדים, כל מו"מ ביניהם בפרק הזמן שחלף מהישיבה הקודמת בתיק, הוחלט לקבל את הבקשה לסעד זמני ונקבע כי על הנתבעת לפעול לשיבוצה המיידי של התובעת בשנת הלימודים 2009/2010. 8. בתאריך 6.9.09 הגישה התובעת לביה"ד בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט להורות לנתבעת לפעול בהתאם להחלטת ביה"ד בבקשה לסעד זמני כאמור, מיום 5.8.09. התובעת טענה, בין היתר, כי התייצבה לעבודתה בביה"ס מדי יום החל מתחילת שנת הלימודים בתאריך 1.9.09, אולם בניגוד להחלטת ביה"ד, לא שובצה לעבודה. 9. בתאריך 14.9.09 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פס"ד, על פיו מנהל ביה"ס, מר מרואן פאעור, חתם על התחייבות לשבץ את המורה לעבודה בביה"ס, והנתבעת מתחייבת למלא אחר הוראות ביה"ד בהחלטתו מיום 5.8.09, לרבות תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת התובעת. 10. בתאריך 29.9.09 הגישה התובעת בקשה שניה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש, בטענה כי התובעת שובצה למערכת שעות חלקית של 19 ש"ש בלבד במקום 24 ש"ש כפי שהועסקה קודם לכן. 11. בדיון שהתקיים בתיק בתאריך 1.10.09 הצהיר מר עדנאן פעאור, מ"מ מנהל ביה"ס, וב"כ הנתבעת כי משרתה של התובעת תושלם ל- 24 ש"ש, והיא תקבל את מלוא שכרה בהתאם. 12. בתאריך 15.9.10 הגישו כאמור הצדדים לביה"ד הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פס"ד, על פיו התובעת בהסכמת הנתבעת תגיש בקשה לקביעת קצבת פרישה, ועם אישור משרד הפנים לבקשה, יחתמו הצדדים על הסכם המפרט את תנאי פרישתה של התובעת בהתאם לסיכום בין הצדדים מיום 24.12.09. כמו כן, נקבע כי עד לקבלת אישור משרד הפנים תמשיך התובעת בעבודתה בביה"ס ותקבל את מלוא שכרה, וכי הנתבעת תדאג להוציא מתיקה האישי של התובעת את כל המכתבים שנכתבו כנגדה. עוד הוסכם בין הצדדים, כי בכל הנוגע למחלוקת באשר לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש והוצאות, יגישו הצדדים לביה"ד סיכומים ויינתן פס"ד. טענות התובעת: 13. התובעת טוענת כי פיטוריה הלא חוקיים, גרמו לה למבוכה ונזק רב, בייחוד לאחר 22 שנות לימוד. 14. ועדת השימוע מיום 9.7.09 הייתה נטולת סמכות לפטר את התובעת, שכן ועדה בהרכב זה מוגבלת בסמכותה לפיטורים מנהליים בלבד ולא פדגוגיים. 15. עובד הוראה ניתן לפטר רק עד סוף חודש מאי לשנת הלימודים הרלוונטית. בתאריך 30.5.09 לא התקיים הליך שימוע כדין. 16. התנהלותה של התובעת לאורך כל הדרך, ובכלל זה בתחילת שנה"ל 2009/2010 גרמה לה לפגיעה נפשית ופגיעה בשמה הטוב טענות הנתבעת: 17. בשנים האחרונות לעבודתה חלה הידרדרות בתפקודה המקצועי של התובעת. על כן, לא נותר אלא לערוך לתובעת שימוע בתאריך 30.5.09, במהלכו ניתנה לה ההזדמנות להשמיע את טענותיה. כמו כן, בתאריך 9.7.09 נערך לתובעת שימוע משלים, ולאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת להעלות את טענותיה, הוחלט על פיטוריה. 18. הליך המו"מ בין הצדדים, וחתימה על הסכם הפשרה נבעו משיקולי הנתבעת לשמור על המערכת החינוכית וטובת ביה"ס והתלמידים. 19. לתובעת לא נגרם כל נזק ועגמת נפש. על התובעת היה להסיק את המסקנות ולהודות כי אכן התעייפה והגיע הזמן לפרוש הן לטובתה והן לטובת המערכת החינוכית. 20. לתובעת נפסקו הוצאות בסך של 5,000 ₪, סכום אשר בנסיבות המקרה דנן, לאחר שהתיק הסתיים בפשרה, משקף נכונה את הוצאות התובעת, ואין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות נוספות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 21. מהראיות בתיק הנ"ל עולה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך פיטוריה של התובעת, וזאת הן לאור העובדה כי התובעת לא קיבלה זימון לשימוע, שכביכול התקיים בתאריך 30.5.09, תוך פירוט הטענות כנגדה, והן לאור העובדה כי הנתבעת ביקשה לפטר את התובעת מעבודתה מטעמים פדגוגיים, דבר שאינו בסמכותה של הרכב ועדת השימוע שדנה בעניינה של התובעת בתאריך 9.7.09. 22. כמו כן, לאחר החלטת ביה"ד למתן צו מניעה זמני מיום 5.8.09 המבטל את פיטורי התובעת ומורה לנתבעת להשיבה באופן מיידי לעבודה בביה"ס, הנתבעת לא מילאה אחר החלטת ביה"ד ולא שיבצה את התובעת במערכת השעות בשנת הלימודים 2009/2010, וזאת על אף שהצו ניתן כבר בתחילת חודש אוגוסט 2005. לאור האמור, נאלצה התובעת להגיש לביה"ד בקשה לביזיון ביהמ"ש, על מנת לחייב את הנתבעת לשבצה לעבודה. 23. רק לאחר הגשת הבקשה לביזיון בית המשפט התחייבה הנתבעת ומנהל ביה"ס לשבץ את התובעת במערכת השעות בשנה"ל הלימודים הנוכחית. אולם, חרף האמור, שובצה התובעת למערכת שעות חלקית בלבד של 19 ש"ש במקום 24 ש"ש, היקף משרתה של התובעת קודם לפיטוריה. 24. לפיכך, הגישה התובעת בקשה לביזיון ביהמ"ש בפעם השנייה. בדיון שהתקיים בביה"ד בבקשה הנ"ל, התחייבה הנתבעת ומ"מ מנהל ביה"ס להשלים את משרתה של התובעת ל- 24 ש"ש, כפי שהיה טרם פיטוריה, ולשלם את מלוא שכרה בהתאם. 25. הפגמים החמורים בהליך פיטורי התובעת, והתנהלותה הבלתי ראויה של הנתבעת בתיק דנן, בייחוד לאחר מתן צו המניעה זמני, תוך הפרת חובתה כגוף ציבורי לנהוג כלפי עובדיה בהגינות, ובתום לב, גרמו לעוול ולפגיעה מיותרת בכבודה של התובעת. 26. לפיכך, אני קובעת כי בנסיבות המקרה דנן, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. 27. כמו כן, בהתחשב בכך שהתיק הסתיים בפשרה ללא שמיעת הוכחות מחד, ובהתנהלות הנתבעת כאמור מאידך, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום. פיטורים