כחלק מגל המחאה החברתית של הקיץ האחרון, הוקמו ברחבי העיר תל אביב מאהלי מחאה, כשהמרכזי שבהם הוא המאהל בשדרות רוטשילד. ביום 6.9.2011, חולקו מנשרים מטעם עיריית תל אביב-יפו שבהם נכתב כי בכוונתה לפעול לניקוי השדרות והמרחב הציבורי עד ערב ראש השנה. למחרת אותו יום, הגיעו פקחים מטעם העירייה והחלו בפינוי מיטלטלין מהמאהלים. ביום 9.9.2011, פירסמה העירייה דרישה לסילוק המאהלים וכל ציוד אחר תוך 72 שעות. בעקבות זאת, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בדרישה להוציא צו שיאסור על העירייה לפנות את המיטלטלין המשמשים את מחאת האוהלים, אלא בתיאום מראש עימם. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. ראשית נקבע, כי הצו לפינוי המאהלים הוצא כדין מכוח סעיפים 235 לפקודת העיריות (שעניינו הסרת מכשולים והסגת גבול ברחוב) ומכוח סעיפים 39 ו-44 לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם-1980 (שעניינם סמכות ראש העיר לדרוש סילוקם של דברים שהונחו או הופקרו ברחוב ללא היתר). לאחר מכן, עבר בית המשפט לבחון את האיזון הראוי בין זכותם של המערערים להפגין ולהביע את מחאתם לבין האינטרס הציבורי וזכויות השכנים המתגוררים בקרבת המאהלים. בית המשפט מצא כי המאהלים במצבם הנוכחי הם בגדר מטרד הפוגע פגיעה קשה בציבור בכלל, ובשכנים המתגוררים במקום בפרט. בין היתר, התייחס בית המשפט למפגעים תברואתיים רבים שנוצרו, לרבות אשפה, פסולת ועשיית צרכים בחצרות הבתים, וכן למטרדי רעש, מפגעים תחבורתיים ובטיחותיים שונים. נקבע כי אין די בפעולות שביצעו המערערים (ניקיון וריסוס נגד מזיקים) כדי להביא לפתרון המפגעים, מה גם שאין הדבר מצוי באחריותם אלא באחריות העירייה. מנגד, נמצא כי העירייה נהגה בגישה סובלנית ומאוזנת, כשהיא מודעת לחשיבות המחאה החברתית ואיפשרה את קיומה במשך חודשיים תמימים. העירייה הציעה - בנוסף - חלופות סבירות להמשך המחאה, כגון עצרות, הפגנות, מתחמי הידברות וכדומה. בית המשפט קבע כי אין לפרש את הימנעותה של העירייה מפינוי המאהלים במשך החודשיים הראשונים למחאה, כהשלמה עם המצב הקיים. בית המשפט הדגיש את הניסיונות הרבים להגיע לפתרון מוסכם, והביע את תקוותו כי אלה יימשכו גם לאחר מתן פסק הדין. על-מנת לאפשר למערערים לפנות את המאהלים באופן עצמאי, השאיר בית המשפט את הצו הארעי שאסר על פינוי המאהלים עד ליום 21.9.2011.פינוי