פיצוי מביטוח לאומי על דחיית תביעה ללא הצדקה

האם חייב ביטוח לאומי לפצות מבוטח אשר תביעתו לקצבת סיעוד נדחתה על ידו, אולם בדיעבד, לאחר דיון משפטי, נקבע כי בטעות נדחתה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי מביטוח לאומי על דחיית תביעה ללא הצדקה: הנשיא (גולדברג): .1המשיבה ילידת 1916, אלמנה המתגוררת לבדה, הגישה ביום 26.5.1988למערער (להלן - המוסד) תביעה לגמלת סיעוד מכוח פרק ו' 5לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח 1968(להלן - החוק). תביעתה של המשיבה נדחתה ביום 22.6.1988על-ידי פקיד המוסד, ואז הגישה המשיבה ביום 16.11.1988תביעה לבית-הדין האזורי בחיפה. .2בית-הדין האזורי, לאחר ששמע עדויות, קיבל את התביעה ופסק כי המשיבה "זכאית לגמלת סיעוד בשיעור של % 100ועל הנתבע (המוסד) לשלם לתובעת (המשיבה) את הגמלה הנ"ל החל מיום הגשת התביעה לנתבע 1.6.1988". .3על פסק-דין זה, על שני חלקיו, הגיש המוסד ערעור. בתחילת הדיון בערעור הודיע בא-כוח המוסד כי הוא חוזר בו מהערעור בדבר זכאות המשיבה לגמלת סיעוד, אולם, לדעתו, אין לחייב את המוסד בתשלום בגין התקופה שמיום הגשת התביעה למוסד ועד למתן פסק-הדין. .4בא-כוח המוסד ביסס את טיעונו על האמור בסעיף 127פה תשלום גמלת סיעוד. ב) על אף האמור בסעיפים 135, 136ו-136ב, תשולם גמלת הסיעוד, כולה או מקצתה, למי שנותן את שירותי הסיעוד, כפי שקבעה ועדה מקומית מקצועית, ולא לידי הזכאי. ג) גמלת הסיעוד תשולם לזכאי רק אם הוועדה המקומית המקצועית קבעה שהוא גר עם בן משפחה המטפל בו, ושאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו, או שלא סופקו לו שירותי סיעוד תוך ששים ימים מהיום שבו נוצרה זכאות לגמלת סיעוד; היו שירותי סיעוד זמינים אך הזכאי סירב לקבלם ללא סיבה סבירה, יראו כאילו שירותי הסיעוד סופקו לו". לגרסת המוסד כוונתו ורצונו של המחוקק ברורים וחד-משמעיים - גמלת הסיעוד תשתלם בעין, ורק במקרים נדירים, המנויים בסעיף 127פה (ג) ניתן לשלם גמלה בכסף. באת-כוח המשיבה טענה כי מן הדין לפצות את המשיבה על ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מכך, שהמוסד קבע שלא כדין, שאין היא זכאית לגמלה. .5עיון בתיק מראה כי ב"תקופת הביניים", זאת אומרת בין מועד דחית התביעה על-ידי המוסד, לבין פסק-דינו של בית-הדין האזורי, נזקקה המשיבה לשירותי-רווחה, שעזרו בניקיון הבית, אולם מהשלמת הטיעון בעל-פה עולה, כי אלה היו בהיקף מזערי. .6א) השאלה העומדת להכרעה, והמתעוררת לראשונה בערכאות, היא - האם חייב המוסד לפצות מבוטח אשר תביעתו לקצבת סיעוד נדחתה על ידו, אולם בדיעבד, לאחר דיון משפטי, נקבע כי בטעות נדחתה; ב) תחילה סברנו כי יש לבחון האם קיימת בחוק לקונה, אשר בית-הדין חייב להשלימה, או שמא מדובר בהסדר שלילי, אשר בית-הדין מנוע מלחרוג ממנו. אולם עיון שני בנוסח החוק מביא למסקנה, כי בחוק עצמו מצויה תשובה ברורה וחד-משמעית למקרה שלפנינו, והרי החוק קובע מפורשות (בסעיף 127פה(ג), שהובא לעיל) כי יש לשלם לזכאי את הגמלה אם "לא סופקו לו שירותי סיעוד תוך ששים ימים מהיום שבו נוצרה זכאות לגמלת סיעוד"; ג) סעיף 127פט לחוק קובע כי "הזכאות לגמלת סיעוד תתחיל בתום 30ימים מה- 1בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה; ד) הזכאות לגמלת סיעוד נקבעה, אמנם בדיעבד, על-ידי בית-הדין האזורי ליום הגשת התביעה למוסד, דהיינו ל-.1.6.1988 לאור הוראת סעיף 127פט לחוק, קבע בית הדין את הזכאות מיום 1.6.1988(מאחר שהתביעה למוסד הוגשה ביום 26.5.1988- ראה סעיף 1לעיל); ה) מכאן, כי מכוח לשון החוק (סעיף 127פה (ג)) זכאית המשיבה לגמלה בכסף החל מיום 1.8.1988; ה) אם תאמר כי את הדיבור ש"בו נוצרה זכאות" שבסעיף הנ"ל יש לפרש כתאריך מתן פסק-הדין, הרי שאין כל תימוכין לגרסה זו. כל חוק סוציאלי יש לפרש במידת האפשר על מנת לקדם את מטרת המחוקק (דב"ע מה/73- 04[1], בע' 83), ומטרת המחוקק היא, כי מי שלא סופקו לו שירותי בעין, יקבל תשלום כסף על מנת שישיג אותם שירותים בכוחות עצמו. כל פירוש אחר יסכל את מטרת המחוקק, שהעניק עזרה (ובענף ביטוח זה ביד קמוצה ובמשורה) למי שנקבע, על-פי אמות מידה מחמירות למדי, כזכאי לה. .7ומן הכלל אל הפרט: המשיבה תמציא למוסד אישור של שירותי הרווחה בעירית חיפה בדבר השירותים שבופקו לה החל מיום 1.8.1988ועד המועד שאלה החלו להיות מסופקים על-ידי המוסד; המוסד ישלם למשיבה את ההפרש המגיע בגין אותה תקופה, וזאת בסכום המתקבל על-פי סעיף 127פד (ב). הסכומים ישולמו בתוספת פיצוי על-פי חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-.1984 .8הערעור נדחה, אפוא; המוסד ישלם למשיבה הוצאותיה בערעור (אם הפרקליטה לא יצגה את המשיבה מטעם הסיוע המשפטי) בסך של 600ש"ח בצירוף מע"מ.פיצוייםביטוח לאומי