קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הפקעת קרקע לצורך כביש:    1. השאלה העומדת בפני להכרעה היא אחת ויחידה: האם מגיעים לתובעים, שהופקעו מהם 7% מכל אחת משתי חלקות לצורך סלילת אותו כביש, פיצויי הפקעה.   הרקע העובדתי כעולה מכתבי הטענות הוא זה:   א. התובעים הם בעלי חלקה 21 בגוש 17175 ששטחה הכולל הוא 10,924 מ"ר וחלקה 24 באותו גוש ששיטחה כולל הוא 22,448 מ"ר.   ב. לצורך הרחבת כביש 70 הפקיעה המדינה -הנתבעת מחלקה 21, 760 מ"ר ומחלקה24, 1550 מטר.   ג. שר התחבורה, אליו פנו התובעים וביקשו לפצותם לפנים משורת הדין, דחה את בקשתם וטענת התובעים היא כי בהיותם חקלאים המתפרנסים מהמקרקעין צריך היה השר להשתמש בסמכותו ולהעניק להם פיצויים.   2. בסיכומיו טוען ב"כ התובעים כי לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו שהעלה את זכות הקנין לדרגת זכות יסוד יש לפרש גם את הוראות הדין שנחקקו לפניו (כפי שנפסק מפי כב' השופט ש.לוין, ברע"א 522/93 (שלא פורסם) ובבש"א4459/94 סלומונוב נ' שרעבי (לא פורסם) לאורו.   מכאן, כך ב"כ התובעים, ובהתחשב בס' 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל הגנה ופיתוח (1943) בו נאמר שבעל מקרקעין שהופקעו משטח מקרקעין שלו פחות מ-25% יהיה רשאי שר התחבורה לפי שיקול דעתו ליתן לו פיצויים אם יוכח שאם אלו לא ישולמו לו יגרם לו סבל, שהתובעיםזכאים לפיצוי.     3. עוד מאזכר ב"כ התובעים מסיפרו של המלומד פרופ' ס. דויטש על קנין כרך א' תשנ"ז ע' 287 שכתב בזו הלשון:   "אין ספק כי הפקעה שלא מתלווה לה פיצוי אינה עומדת בד"כ בכללים החוקתיים... הפקעה שאינה מפצה את בעל הקנין בכסף גורמת לרוב לפגיעה בבעל הקנין במידה העולה על הנדרש".     4. ב"כ התובעים מאזכר עוד פסיקה רבה (כגון בג"צ 2947/97 קרסיק נ' מ"י פד' נ"ה (2) 625) וע"א6417/97 הועדה המקומית קרית אתא נ' הולצמן , פד' נ"ה (4) 629)) אולם אינני סבור כי המצוטט בסיכומי התובעים מפסקי דין אלו רלוונטי לעניננו. כאשר יש אפשרות לפרש את החוק באופן שיחייב תשלום פיצוי בגין הפקעה ויש אפשרות לפרשו באופן שאינו מחייב כגון כאשר השאלה היא זו: המחוקק מאפשר הפקעה כאשר היא אינה עולה על אחוז מסוים ללא פיצוי ובפועל ההפקעה היתה באחוז גבוה יותר, האם הפיצוי יהיה רק עבור אותו חלק שהוא מעל לאחוז שנקבע או שהפיצוי יהיה עבור כל מה שהופקע, במצב זה אומרת הפסיקה שיש לפרש את החוק באופן שלא תפגע זכות הקנין לאור חוק היסוד.     5. בעניננו החוק ברור לגמרי והוא קובע שאין פיצוי עבור הפקעת פחות מ-25% אלא ששר התחבורה רשאי להפעיל את שיקול דעתו וליתן בכ"ז פיצוי. מסכים אני שלאור חוק היסוד צריך שר התחבורה להפעיל שיקול דעת זה, באופן מרחיב יותר לעומת המצב שהיה לפני חקיקת חוק היסוד, אך עדיין אין לומר בשום פנים שעליו תמיד לשלם פיצוי, שכן אם כך תאמר אתה הופך את סעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל לאות מתה בניגוד גמור לאמור בס' 10 לחוק היסוד. שאכן אין ממש בגישתו זו של ב"כ התובעים עולה מפורשות מע.א. 1975/01 בענין הועדה נ' רובינשטיין,פ"ד נ"ו (6) ע' 638, שם אמר ביהמ"ש: "כל עוד ההפקעה נמוכה ב-40% מן החלקה פטורה הרשות מתשלום". (הדגשה שלי מ.נ.).     6. השאלה היא לכן האם סבור אני שבמקרה שלפני ולפי הנתונים שלפני מוצא אני שראוי היה שהשר יפעיל את סמכותו ויורה על תשלום פיצויי הפקעה.     7. בבואי להשיב על שאלה זו עלי להשית לנגד עיני את שני הצדדים של המטבע: אחד שהפגיעה בקנין לצורכי ציבור הולמת בדרך כלל את ערכי המדינה והיא לכן לתכלית ראויה כפי שנאמר בפרשת "הולצמן", ומאידך שהפקעת מקרקעין של אדם גורמת לרוב לפגיעה בבעליהם כפי שכותב פרופ' דויטש.   כאשר שני צדדי מטבע אלו עומדים לנגד עיני, עלי לפסוק האם בעקבות התנאי הנזכר להפעלת שיקול הדעת מצד שר התחבורה לתשלום פיצוי בס' 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל בזו הלשון: "בתנאי שאם הוכח כי אם לא ישולמו לו פיצויים יהיה נגרם לו סבל", עלי לקבוע שהשר הפעיל את שיקול דעתו נכונה כאשר לא הורה על תשלום פיצויים לתובעים, אם לאו.     8. כאשר זו נקודת המוצא נראה לי שצודקת ב,כ הנתבעת כאשר היא מבקשת בסיכומיה שלא אביט רק על האחוז הכולל של ההפקעה, היינו 14% אלא על כך שמכל חלקה הופקעו 7% בלבד.   הסבל הוא פונקציה לא רק ממספר המטרים שנלקחו אלא גם ממספר המטרים שנשארו לו לבעל החלקה,שכן אינה דומה הפקעה של אחוז קטן מחלקה קטנה - הפקעה שבנסיבות מסוימות אכן עלולה לפגוע קשות בבחינת גזילת "כבשת הרש", לבין הפקעה של אחוז קטן מחלקות גדולות שגודלן מעיד על בעליהן שאינם בבחינת "רש".     9. בעניננו, אמנם כותב ב"כ התובעים בתביעתו שההפקעה שמדובר בה הפכה את העיבוד החקלאי של הקרקע ל"בלתי אפשרי", אך הוא לא מספק כל נתון מדוע זה כך כאשר לכאורה, זה לא יכול להיות כך!     10. אשר על כן, לא אוכל לומר שבסרבו להעניק פיצוי בגין ההפקעה הפעיל שר התחבורה שיקול בלתי ראוי ואני דוחה את התביעה.   התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בסך 4,000 ₪ + מע"מ כדין. קרקעותפיצוייםהפקעהכביש