בבוא בית המשפט לפרש ביטוי בחוק, עליו לבחון תחילה את לשון החוק שבה טמונות הפרשנויות הלשוניות האפשריות. כפי שציין פרופ' אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (1993) בעמ' 97: "...נקודת המוצא לכל בחינה פרשנית היא לשון החוק. היא קובעת את המסגרת אשר בתוכה תפעל התכלית החקיקתית. המשמעות הלשונית של החוק קובעת את גבולות הפרשנות". ובהתייחסו למשמעות הלשונית והקשרה כותב פרופ' ברק בהמשך בעמ' 104: "בדרך כלל אין הפרשן מתעניין במשמעות הלשונית כשלעצמה. לרוב מתעניין הפרשן במשמעותה הלשונית של ההוראה המכריעה בבעיה הניצבת בפניו. גם במקום שהפרשן מתעניין במשמעותה של מילה, הוא עושה כן כחלק מהוראה נורמטיבית. הנה כי כן, הפרשן מתעניין במשמעותן של מילים בהקשר בו הן מופיעות, והוא מתעניין במשמעותה של ההוראה בהקשר בו היא מופיעה". פרשנות