קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריקת כתף בבית חולים: 1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף כתוצאה מפריקת כתף ימין ביום 04/08/04, שארע לתובע (יליד 13/03/77), בעת שהיה מאושפז בבית החולים הממשלתי לגליל המערבי בנהריה (להלן: "האירוע"). 2. עובר לאירוע התובע סבל מבעיה רפואית של פריקות חוזרות ונישנות בכתף שמאל, בגינה הוכר כנכה צה"ל בשיעור 20%. ביום 2/8/04 התובע עבר ניתוח בהרדמה כללית, לצורך יצוב כתף שמאל, מטעם משרד הביטחון. לאחר הניתוח התובע הועבר למחלקה האורטופדית, שם אושפז להתאוששות והמשך טיפול. 3. להלן אופן התרחשות האירוע כפי שתואר ע"י התובע בעצמו. ביום 4/8/04 לאחר חצות, הוא ביקש לשתות מבקבוק מים מינרלים שהיה מונח על ארונית הצמודה למיטת אשפוזו. דפנות המיטה (מעקה מברזל) היו מורמות. זאת על מנת למנוע נפילתו מהמיטה, שכן היה מעורפל ומטושטש עקב טיפול תרופתי שקיבל, שבעיקרו היה זריקת מורפיום כל 4 שעות, למניעת כאבים שסבל בכתף שמאל עקב הניתוח. הוא הרים את פלג גופו העליון ונשען עם כתפו הימנית על המעקה מצד ימין. בזמן זה, כאשר הוא הושיט את ידו הימנית על מנת לקחת את הבקבוק, לפתע התרחשה פריקה של הכתף הימנית (ראה סעיפים 9-4 לתצהיר התובע - נ/2). 4. התובע הוסיף והסביר, שעל אף שהיה תלוי מעל מיטתו לחצן מצוקה, לא סבר שעליו להשתמש בו לצורך קבלת עזרה, משום שמדובר בפעולה בסיסית ופשוטה שהיה יכול לבצע לבד, ללא צורך בעזרת הצוות הסיעודי במחלקה. כן טען התובע, שכתפו הימנית הייתה בריאה לחלוטין ולא הייתה כל מניעה מבחינתו לבצע את הפעולה הנ"ל. טענות התובע 5. כתוצאה מהאירוע הוא נותר מוגבל בכתף ימין, והוא אף עבר אירוע נוסף של פריקת כתף בחודש ספטמבר 2006, כתוצאה מהאירוע. 6. עד היום הוא סובל מפריקות חוזרת בכתף ימין. 7. האירוע התרחש כתוצאה מרשלנות הנתבעת. זאת מאחר ולא דאגה להשגחה נאותה עליו, דבר שהיה מונע את האירוע. בהקשר זה התובע טוען, שהוא אושפז בחדר מרוחק מתחנת האחיות, באופן שלא יכלו להשגיח עליו כיאות. לטענת התובע הייתה חובה להצמיד לו השגחה צמודה ל"24 שעות" או למקמו סמוך לתחנת האחיות, פעולות שהיו מונעות את גרימת האירוע. 8. הצוות הרפואי הנחה אותו להשתמש בלחצן המצוקה רק לבעיה רפואית דחופה, ולא לפעולות פשוטות. 9. על הנתבעת לפצותו על נזקיו בשל רשלנותה, שגרמה לאירוע. 10. להוכחת טענותיו שברפואה, התובע צירף לכתב התביעה חוו"ד של פרופ' חיים שטיין מיום 7/1/07. פרופ' שטיין חיווה דעתו שיש קשר ישיר בין האירוע לבין הנכות שהתובע סובל ממנה, היינו בכתף ימין, שמגיעה ל-20%. כן חיווה דעתו פרופ' שטיין, שמדובר היה בחולה תחת טיפול תרופתי מטשטש, ועל כן היה חובה למקמו מול תחנת האחיות, דבר שהיה גורם לו שלא לנסות להסתדר (לשתות מים) בכוחות עצמו, והאירוע היה נמנע. טענות הנתבעת 11. האירוע התרחש למעלה מיומיים לאחר הניתוח. 12. לא הייתה כל רשלנות בטיפול, האשפוז או ההשגחה הרפואית. לא הייתה כל אינדיקציה לבעיה בכתף ימין (על כך למעשה אין מחלוקת), שחייב זהירות בביצוע פעולות בפלג גוף ימין, ולא היה על הצוות הרפואי להזהיר את התובע מכך או להשגיח עליו בהקשר זה. 13. לנתבע הותקן לחצן מצוקה נגיש, בו יכל להשתמש ולקרוא לעזרה לצורך כל פעולה שהיא, כולל פעולה של שתית מים. התובע בחר שלא להשתמש בלחצן המצוקה ואין להלין על הנתבעת. 14. אין בסיס לטענת התובע שהיה צריך לשים עליו השגחה צמודה של 24 שעות, ואף המומחה מטעמו לא טען זאת. גם אם היו ממקמים את התובע מול תחנת האחיות, לא היה בכך למנוע את האירוע. זאת מאחר ומדובר בפעולה פשוטה שהתובע עשה על דעת עצמו, ללא כל התראה או בקשת עזרה, כך שמיקום מיטתו כדלעיל לא היתה מונעת את האירוע. 15. לתמיכה בטענותיה שברפואה הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' שטהל מיום 14/12/09. פרופ' שטהל חיווה דעתו שאין קשר בין האירוע לבין הנכות בכתף ימין. כמו כן פרופ' שטהל חיווה דעתו שלא הייתה רשלנות בטיפול הרפואי. 16. נוכח הפערים בין חוות דעת הצדדים, בית המשפט מינה את ד"ר נמרוד רוזן כמומחה מטעמו, אשר הגיש חוו"ד מיום 4/7/10. ד"ר רוזן חיווה דעתו שיש קשר ישיר בין האירוע לבין המצב בכתף ימין, כאשר הנכות בכתף עומדת על 10%. ד"ר רוזן לא התייחס לשאלה האם הייתה רשלנות בטיפול הרפואי אם לאו. דיון 17. התובע לא זימן את המומחה מטעמו למתן עדות, למרות דרישת הנתבעת. לפיכך חוות דעתו אינה משמשת כראייה. מצד שני, גם הנתבעת לא זימנה את פרופ' שטהל למתן עדות ביום שנקבע לשמיעת הוכחות הצדדים עקב שהותו בחו"ל, וביקשה לזמנו במועד אחר. מאחר והמומחה מטעם התובע לא העיד, לא היה מקום לקבוע ישיבה בנוספת לצורך עדות המומחה מטעם הנתבעת. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש. משכך חוות דעתו עומדת בפני בית המשפט כראייה. 18. שמעתי את עדות התובע. הנתבעת לא זימנה לבית המשפט עדים (עקב מחדל דיוני מצידה). עם זאת הנתבעת הגישה חומר רפואי הקשור לאשפוז נשוא התביעה, וכן חומר נוסף מתיקו הרפואי של התובע באגף השיקום במשרד הביטחון. בהקשר זה יש לציין שהתובע הגיש תביעה להכרה בנכותו בכתף ימין במסגרת משרד הביטחון, אשר נדחתה. לצורך כך ניתנה חוו"ד של פרופ' ביאליק מיום 24/7/08, אשר הוגשה ע"י הנתבעת גם בהליך זה. 19. התובע לא עמד בנטל השכנוע להוכיח תביעתו, כפי שאסביר להלן. 20. אני דוחה את טענת התובע, כי הייתה חובה להציב עליו השגחה צמודה של 24 שעות ביממה, בעת האשפוז במחלקה. לא הובאה בפני בית המשפט כל אסמכתא רפואית לכך. הגם שהתובע היה תחת טיפול תרופתי שגרם לו לטשטוש מסוים, הוא לא היה במצב שהצריך השגחה צמודה מסוג זה. התובע אושפז בתנאים נאותים, תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות של הרמת מעקות המיטה למניעת נפילתו, וכאשר הותקן לחצן מצוקה הסמוך אליו, שהוא מודע לאפשרות להשתמש בו. יצויין שגם המומחה מטעם התובע לא טען שהיה צריך להציב עליו השגחה כאמור לעיל. 21. התובע קיבל טיפול והשגחה נאותים, כפי שעולה גם מהגיליונות הרפואיים שהוגשו לבית המשפט. יש לציין שהתובע בהגינותו ציין שהניתוח שעבר היה מוצלח. 22. אני דוחה את טענת התובע שהייתה חובה למקמו מול תחנת האחיות, וכי הדבר היה מונע את האירוע. התובע ביצע פעולה בסיסית ופשוטה, באופן כמעט ספונטני, מבלי להתריע בפני גורם כלשהו ומבלי לבקש עזרה. התובע עצמו לא סבר שיש לו מגבלה כלשהי בביצוע פעולה זו, או שיש סכנה כלשהי בעשותה. גם אם התובע היה ממוקם מול תחנת האחיות, הוא לא היה במצב שהיה מבקש סיוע בכל פעולה ופעולה פשוטה, כגון נטילת בקבוק מים בסמוך למיטתו לצורך שתיה. לפיכך לא היה בכך למנוע את האירוע. 23. הצוות הרפואי הגיע אל התובע תוך זמן קצר יחסית וסביר לאחר האירוע, לאחר שמבקרת במחלקה (שביקרה חולה אחר) הזעיקה את האחות, זו הזעיקה מיד אורטופד, אשר החל בטיפול באופן מיידי. גם בהקשר זה לא הייתה רשלנות מצד הנתבעת. 24. בעדות בבית המשפט התובע טען שהונחה לעשות שימוש בלחצן המצוקה רק בעת חרום ולא לצורך פעולות בסיסיות. זוהי טענה כבושה שעלתה בשלב מאוחר ואני דוחה אותה. יתרה מזו, התובע עצמו פירט בתצהיר בשלב מוקדם יותר, שפשוט לא סבר שהוא זקוק לעזרה לצורך ביצוע הפעולה, ולכן לא עשה שימוש בלחצן. גם בהיבט זה אין רשלנות מצד הנתבעת. 25. לא הייתה כל אינדיקציה לבעיה רפואית בכתף ימין עובר לאירוע, ואף התובע סבר שמדובר בכתף בריאה לחלוטין. על הנתבעת לא הייתה חובה להזהיר את הנתבע מביצוע פעולות עם פלג גוף ימין עליון. 26. מדובר באירוע מצער שהתרחש תוך כדי אשפוז במחלקה, זמן מה לאחר ניתוח. עם זאת לא ניתן ליחס את התרחשות האירוע לרשלנות של הצוות הרפואי, שכן לא הובאו בפני בית המשפט ראיות לכך. הראיות שכן הובאו בפני בית המשפט, מצביעות על טיפול והשגחה רפואיים סבירים. 27. לפיכך דין התביעה להידחות. 28. למרות דחיית התביעה אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת. הנתבעת גרמה להתארכות וסרבול הדיון (ובכלל זה הליכי ערעור), בטענה להעדר סמכות של בית משפט זה. דבר זה גרם לתובע להוצאות משפט ללא הצדקה. יש לאזן זאת בכך שלא ייפסקו לחובת התובע הוצאות משפט כעת. 29. בנסיבות המיוחדות של המקרה יש מקום לפטור את התובע מתשלום יתרת האגרה. יש לציין שלא מדובר בתביעת סרק, אלא בתביעה על רקע אירוע אמיתי. שנית, הנתבעת נהגה בתובע באופן שמעורר אי נוחות, בכך שטענה שעל התובע להגיש תביעתו לקצין התגמולים, שכן מדובר באירוע הקשור לטיפול רפואי בנכות מוכרת (כתף שמאל). מצד שני, כאשר התובע הגיש תביעתו לקצין התגמולים, היא נדחתה. מכאן שאין להלין על התובע על ניהול הליך זה. יש מקום גם לקחת בחשבון שהתובע נותר עם נכות בכתף ימין. תוצאה 30. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. 31. אני פוטר את הצדדים מתשלום יתרת האגרה. רפואהבית חוליםכתפיים