בית המשפט ציין כי העובדה שהחייב גרם לאשתו לפתוח חשבון בנק על שמה, לאחר שחשבונו שלו בבנק הוגבל, וגרם לה להסתבך בחובות בסך של 312,549.- ש"ח, מעידה על חוסר תום לב מצד החייב. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פתיחת חשבון בנק על שם האישה - פשיטת רגל:## 1. החייב הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. בהחלטתי מיום 12/12/00 נעתרתי לבקשת החייב ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסיו. באותה החלטה חייבתי את החייב לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיו, סך של 500 ש"ח מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו. 2. הכונס הרשמי מתנגד לבקשתו של החייב. הכונס הרשמי ערך חקירה בעניינו של החייב והגיש דוח לפי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה"). מחוות דעתו של הכונס הרשמי עולה כדלקמן: א. החייב הגיש את בקשתו בגין חובות מוצרים בסך של 991,837 ש"ח ל33- נושים. נכון ליום עריכת חוות הדעת הוגשו כנגד החייב 12 תביעות חוב על סך של 607,079 ש"ח שמתוכם נתבעו בדין קדימה סך של 23,407 ש"ח ע"י מס הכנסה וסך של 14,204 ש"ח ע"י מע"מ. ב. החייב טען כי נפתחו נגדו 32 תיקי הוצל"פ ונערכו לו חקירות יכולת, וכי בשנת 1999 נעשה לו איחוד תיקים. תיק האיחוד פוזר בשל אי עמידתו של החייב בתשלומים שהושתו עליו. ג. החייב טען כי חובותיו נובעים מכישלון עיסקי של עסק להסעות שאותו הקים בשנת 1980. לדבריו, העסק נקלה לקשיים מאחר וההסעות היו עבור המועצה המקומית בענה וכשזו נקלעה לקשיים הוא חדל לקבל ממנה כספים עבור ההסעות. ד. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' רונית גורביץ, ציינה בחוות דעתה כי מעיון בדוחות מס הכנסה שהגיש החייב לשנים 1992-1996 עולה כי העסק שניהל החייב היה ריווחי. החייב טען כי לצורך בניית ביתו בשנים 1994-1995, הוא נטל הלוואה מבנק ירושלים בע"מ וכי כתוצאה מכך נוצרו לו חובות נוספים. ה. באת כח הכונס הרשמי ציינה בחוות דעתה כי החייב הצהיר על חובות ל - 33 נושים אולם לא ידע להסביר ממה נובעים 16 מן החובות, ומתי נוצרו. כן ציינה באת כח הכונס הרשמי כי החייב לא הצהיר על קיומו של חוב לבנק ערבי ישראלי בע"מ ואילו זה האחרון הגיש תביעת חוב על סך של 335,712 ש"ח. ו. באת כח הכונס הרשמי הוסיפה וציינה כי החייב ביקש מאשתו לפתוח חשבון בנק על שמה לשם ניהול העסק הואיל וחשבונות הבנק שלו הוגבלו. לאשת החייב נוצרו חובות שמקורם בעסקי מכוניות בגובה של 312,549 ש"ח ומתנהל נגדה תיק איחוד בהוצאה לפועל. ז. עוד נאמר בחוות דעתו של הכונס הרשמי כי על פי נתונים שנתקבלו מחברת הביטוח אבנר עולה כי החייב תבע את חברת הביטוח 4 פעמים בגין נזקי גוף אולם החייב מכחיש כי תבע אי פעם איזה שהיא חברת ביטוח בגין תאונה כלשהי. ח. באת כח הכונס הרשמי הוסיפה וטענה בחוות הדעת כי החייב נטל מבנק ירושלים, ביום 19/11/96, משכנתא שכנגדה שיעבד את הנכס המצוי בגוש 18970 חלקה 12/4/80. באת כח הכונס הרשמי כתבה כי "לטענת החייב אין הוא משלם את המשכנתא אלא בני אחיו. כנשאל לפשר הדברים התחמק ולא נתן תשובה". ט. באת כח הכונס הרשמי ציינה בחוות דעתה כי - "החייב הודה בחקירתו כי מסר שיקים על החלק במהלך ניהול העסק, לשימושם של אחרים. החייב לא זכר למי מסר את השיקים וציין כי אינו יודע קרוא וכתוב". באת כח הכונס הרשמי ציינה כי בית משפט זה כבר פסק בעבר כי חייב שחשבון הבנק שלו הוגבל, והוא יודע עובדה זו וכן כי אין לשיקים כיסוי ולמרות זאת מושך שיקים מן החשבון, מתנהג התנהגות עבריינית שההסתבכות הבאה בעקבותיה אינה ראויה להגנת בית המשפט. באת כח הכונס הרשמי כתבה כי "פסיקת בית המשפט הנכבד ישימה לענייננו דנן ועמדתינו הינה שבנסיבות של התנהגות כנ"ל יש חוסר תום לב ביצירת החובות". י. באת כח הכונס הרשמי סיכמה את חוות דעתה כדלקמן: "מכל האמור לעיל עולה כי החייב צבר חובות רבים פרטיים ועסקיים במשך 5 שנים, בא בעת שעל פי דו"חות המס שהמציא, העסק שניהל הניב רווחים. החייב ביקש מאשתו שתפתח חשבון בנק על שמה לצורך ניהול העסק מאחר שחשבונו הוגבל וצבר חובות חדשים. החייב יצר חובותיו בחוסר תום לב ולפיכך אינו ראוי לחסות בצילה של הפקודה". 3. במהלך הדיון טען החייב לאמור: "אני אבקש שבית המשפט יכריז עלי פושט רגל. אני מודה שטעיתי. אין לי מה להוסיף. (...) אני יודע על החוב לבנק ערבי ישראלי. היה חוב של 20,000 ש"ח, מזמן. זה היה החוב שלי ושל אח שלי. ואחר כך אבא שלי נפטר. אני הייתי בעל עסק עצמאי והעסק התנהל על שמי. אח שלי היה יותר גדול ממני והוא לקח את הכסף ואמר שישלם ולא שילם. ועד עכשיו אני לא מדבר עם אחי. אני אף פעם לא הגשתי תביעה בגלל נזק גוף לחברת הביטוח. הגשתי רק תביעה לביטוח לאומי. אף פעם לא היתה לי תאונת דרכים. אני לא יודע לכתוב. אני רק הייתי חותם על השיקים ואשתי היתה כותבת את השיקים. יש לנו בעיות והיא הלכה להוריה". 4. דיון א. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקורם של 16 מחובותיו, כאמור לעיל, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר באשר לאופן יצירת חובותיו. ג. החייב לא נתן כל הסבר לסתירה העולה מכך שמדוחות המס שהמציא היה העסק רווחי, ולמרות זאת צבר חובות רבים, הן פרטיים והן עסקיים. ד. גם העובדה שהחייב גרם לאשתו לפתוח חשבון בנק על שמה, לאחר שחשבונו שלו בבנק הוגבל, וגרם לה להסתבך בחובות בסך של 312,549.- ש"ח, מעידה על חוסר תום לב מצד החייב. ה. סבורני כי בנסיבות העניין, די באמור לעיל כדי להצדיק את דחיית הבקשה, ואמנם כך אני עומד לעשות. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 12/12/00. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 624/00. פשיטת רגל