לטענת המערער בכתב הערעור, מיקום הצלקת באזור עצם המסרק מאפשר מתן 10% נכות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צלקת ביד ביטוח לאומי: 1. בפני ערעור לפי סע' 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 12/7/09 אשר קבעה למערער 8% נכות לפי פריט 43(4)ב (מותאם). 2. הועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 19/4/09 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים כדלקמן: "מאחר והועדה לא התייחסה במסגרת הפרוטוקול מיום 17/6/08 לממצא הרפואי שנקבע בסע' 21 לפרוטוקול של הועדה מיום 14/6/07 עובר למתן פסק הדין בדבר צלקת ניתוחית באצבע 5 יד שמאל עד לקפל המקורב של היד, הרי מוסכם כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים באותו הרכב, שתבחן האם יש לממצא זה משקל כלשהו בהחלטתה והאם יש בו כדי לשנות מהחלטתה...". (ההדגשה הוספה). 3. הועדה בדקה את המערער, התייחסה אל הצלקת וציינה: "מבחינה תפקודית הצלקת עדינה ולא רגישה, לא דבוקה ליסוד אינה גורמת להגבלה תפקודית נוספת. מבצע אופננסיה בין אגודל לאצבע 2". 4. במסקנותיה כתבה הועדה: "אין הועדה משנה את קביעתה...מאחר והצלקת אינה גורמת להגבלה תפקודית נוספת, אינה מכערת. ההפרעה בעצב האולנרי קלה מאוד. היד הדומיננטית הינה יד ימין ומסיבות אלה המצב תואם למצב של קטיעת לפחות 2 וחצי גלילים שמתאים ל- 8% לפי סעיף 43(4)(ב)". עיקר טענות המערער 5. לטענת המערער, המערער נפגע וסבל מקרע של הגיד המכופף של אצבע V יד שמאל, הגידים נתפרו בניתוח. ועדות קודמות מצאו הגבלה אקטיבית בכיפוף אצבע V וכן, ירידה בתחושה בצורה קלה. הואיל ועפ"י תקנה 11 ג' 2 לא ניתן לתת נכויות העולות בשיעורן על מצב של קטיעה של אותו איבר, קבעו הועדות 8% נכות לפי סע' 43(4)ב' מותאם. לטענת המערער בכתב הערעור, מיקום הצלקת באזור עצם המסרק מאפשר מתן 10% נכות (כמצב בגין קטיעה עם חלק מעצם המסרק) גם אם תופעל תקנה 11(ג)2. בהשלמת טיעון מיום 29/11/10 ו- 2/9/10 טען המערער טענה חדשה, כי כלל אין מקום להפעיל את סעיף 11(ג)2 באצבעות הידיים, וזאת לנוכח סעיף 45 סיפא לתקנות וכפי שנקבע בדב"ע/ 1128-01 רוזנפלד נ. המל"ל (פד"ע י"ג 57 ) ובפסקי דין נוספים, כמו גם בעב"ל 100/10 יצחק לוי נ. המל"ל. לטענתו, סע' 45 גובר על תקנה 11 ג' וניתן לצרף נכויות באצבעות הידיים כך, שלמערער מגיעה נכות בגובה 9.75%. עיקר טענות המשיב 6. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה אשר פעלה במדוייק על פי הוראות פסק הדין המחזיר. 7. לטענת המשיב, פריט 45 מאפשר קביעת אחוזי נכות בנפרד לכל פגימה רק כאשר מדובר בקביעת נכות לפי סעיפים 43-45 כאמור בסיפא של פריט 45 המסייגת את הרישא. המערער מבקש נכויות לפי פריטים 44 ו- 31, ולגבי נכויות לפי פריטים אלו, תקנה 11 חלה. 8. מוסיף המשיב וטוען כי הלכת רוזנפלד היא משנת 1981 ומתייחסת לנוסח התקנה כפי שהיתה קיימת בזמנו, ללא תקנה 11 ג', ועל כן ההלכה אינה רלוונטית כיום. המשיב מפנה לפסיקה מטעמו, התומכת בעמדתו. הכרעה 9. הלכה פסוקה היא, כי כשמוחזר עניינו של מערער לוועדה מכוח פסק דין, על הועדה לפעול עפ"י הוראות פסק הדין, הא ותו לא. 10. בענייננו, נדרשה הועדה להתייחס לעניין הצלקת ולשאלה האם יש בבדיקתה כדי לשנות מהנכות שנקבעה. הועדה פעלה בהתאם. הועדה מצאה כי הצלקת, כשלעצמה, אינה מזכה בנכות ולפיכך לא שינתה החלטתה הקודמת. הועדה לא קיבלה עמדת המערער בפניה (אף שדומה שכלל לא נדרשה לכך בפסק הדין) כי בשל מיקום הצלקת (שאינה מקנה נכות) יש לראות בפגיעה כפגיעה באזור עצם המסרק וניתן ע"כ לקבוע עד 10% נכות. בכך, פעלה הועדה בהתאם להוראות פסק הדין כפי שנדרשה, ולא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתה. 11. למעלה מן הצורך, ואף כי הועדה לא נדרשה כלל להתייחס לשאלת צירוף הנכויות ותקנה 11(ג)2, הרי שמקריאת לשון התקנה 45 בנוסחה המתוקן, וקריאת מסקנת הועדה, דומה כי הועדה פעלה כנדרש. סעיף 45(2) קובע כי: "בפגימות מרובות של אצבעות הידיים... יקבעו אחוזי הנכויות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 43, 44 ,45". הועדה נשוא הערעור מציינת בהחלטתה, כי אין תנועה אקטיבית של האצבע בכיפוף, ההפרעה בעצב האולנרי קלה מאוד, והצלקת אינה מקנה נכות נוספת. מסקנת הועדה הינה כי המצב בכללותו תואם למצב של קטיעת 2 וחצי גלילים שמתאים ל- 8% לפי סעיף 43(4) ב'. (יצויין, כי פגיעה קלה מאוד בעצב האולנרי מקנה למעשה 0% נכות). 12. לנוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, ודין הערעור להדחות. 13. באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. ידייםצלקתביטוח לאומי