קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית דירה עם חריגות בניה - רשלנות עורך דין: 1. מדובר בתביעה שהוגשה על ידי המערערים נגד המשיב בעילה של רשלנות מקצועית בכך שהמשיב, עו"ד במקצועו, לא נהג בזהירות הראויה, ולא גילה שעל הדירה שרכשו המערערים בעזרתו, היה צו הריסה בשל חריגות בנייה ללא היתר בשטח של 28 מ"ר מהדירה. 2. תביעתם של המערערים נדחתה על ידי בית משפט קמא (כב' השופטת הבכירה יינון) ביום 01.07.09. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישו המערערים, וקבע כי אכן התרשל המשיב, והורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא לשם קביעת גובה הנזק שנגרם למערערים בשל רשלנותו של המשיב. וכך סיכם בית המשפט המחוזי (כב' השופט, סגן הנשיא, זאב המר) את פסק הדין בערעור: "לפיכך רשאים המערערים לתבוע את הנזקים שנגרמו להם ממחדלו של המשיב ליידע אותם, לפני הרכישה, על חריגות הבנייה ומשמעותם (ורק בשל מחדל זה. כך למשל שכר טרחת עורך הדין החדש שאת שירותיו שכרו המערערים אינו נובע מנזק זה, שכן פנייתם אליו נבעה מהעיכוב ברישום הזכויות, ולא מהצורך בטיפול בחריגות הבנייה). אשר על כן אני מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. הדיון יוחזר אליו להשלמת פסק הדין בסוגיית הנזקים האמורים ולפי הראיות שהיו בפניו". 3. בפסק דינו השני של בית משפט קמא (שניתן ביום 31.08.11 בעקבות פסק הדין בערעור), והוא נשוא הערעור שבפניי, ובהתייחסו לדרישות המערערים, פסק בית המשפט למערערים בגין נזקיהם את הסכומים הבאים: 17,140 ₪ עבור דמי היתר; 1,300 ₪ עבור שכר המודד; ו-1,200 ₪ ששולמו כמקדמה למהנדס, מר אפרים מלר (להלן: "המהנדס") (מתוך החשבונית הכוללת בסך 15,093 ₪). הוסיף בית המשפט וקבע, כי הסכומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, כאשר הוסיף וציין שאינו פוסק הוצאות, וכלשונו: "לאחר שהתביעה נדחתה בפני בית משפט קמא וכמעט ונדחתה בשלמותה בפני בית המשפט המחוזי, יישא כל צד בהוצאותיו". 4. עיקר טענותיהם של המערערים כי שגה בית משפט קמא בפסק הדין נשוא הערעור שבפני, כאשר לא פסק להם את מלוא החוב למהנדס, בהתאם לחשבונית של המהנדס שהוצגה כדין (יתרה לתשלום - 13,093 ₪), כאשר לטענתם, העובדה שיתרת הסכום לא שולמה נבעה מכך שהמהנדס הסכים לדחות את התשלום לאור מצבם הכלכלי, ואין כל הצדקה לקפח אותם, ולא לזכותם ביתרת החוב, אותו התחייבו לשלם למהנדס. עוד לטענתם, שגה בית המשפט כאשר לא העניק להם פיצוי בגין ירידת הערך שהוכחה על ידם בשיעור 7,000$ בעת מכירת הנכס - סכום אותו נאלצו להפחית מסכום התמורה שהסכימו הקונים תחילה לשלם להם עבור הנכס, כאשר עדיין לא היה ידוע שקיימות חריגות בנייה. לטענתם, רק לאחר שהקונים גילו שהיו חריגות בנייה הם הסכימו לוותר על 7,000 $ ממחיר המכירה. לטענתם, אין ספק שזהו נזק ישיר כתוצאה מהתרשלותו של המשיב. עוד לטענתם, קיפח אותם בית משפט קמא שעה שלא העניק להם פיצוי בגין האגרה בסך 2,192 ₪ ששולמה על ידם בהתאם לקבלה שהוצגה, ובשל הוצאות הטיפול שהיו להם ברישום הדירה, הוצאות אותן העריכו בסך 7,000 ₪. בנוסף, טענו המערערים כי שגה בית המשפט כאשר לא פסק להם כל סכום בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, וכן בגין שכ"ט עו"ד. 5. מנגד, טען ב"כ המשיב, כי לא היה מקום לפצות את המערערים ביתרת החוב שלא שולמה על ידם למהנדס. לטענתו, עול ההוכחה בעניין זה היה על המערערים, ומחובתם היה לא רק להסתפק בהגשת החשבונית, אלא היה עליהם להעיד את המהנדס, כי אכן קיימת יתרת חוב אותה הם חייבים לו. עוד לטענתו, יש מספר רכיבים בחשבונית המהנדס, שאינם קשורים במישרין לעילה הנטענת. באשר לירידת הערך שנתבעה, טען ב"כ המשיב, כי בצדק קבע בית המשפט כי לא רק שהמערערים הרוויחו מעליית ערך הנכס בין מועד רכישת הדירה ועד למועד המכירה, אלא שאם לטענתם נגרמה ירידת ערך בשל חריגות הבנייה - היה עליהם להוכיח זאת באמצעות שמאי מקרקעין, דבר שלא הוכח, ועל כן דין התביעה בעניין זה להידחות. עוד טוען ב"כ המשיב, כי מדובר בתביעה כספית, ועל כן לא היה כל מקום להעניק למערערים פיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש, ואין מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד, לאחר שבית המשפט נימק את החלטתו שכל צד יישא בהוצאותיו לאחר שמרבית התביעה נדחתה. ד י ו ן 6. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. 7. לגבי יתרת החוב למהנדס - הרי די בכך שהוצגה חשבונית המפרטת את כל השירותים ההנדסאים שניתנו על ידי המהנדס, שירותים שביצע המהנדס עבור המערערים ואשר לא היה מנוס למבצעם לאור רשלנותו של המשיב. בחשבון הסופי שערך המהנדס, פורט כי בשל התסבוכת שנוצרה בעטיין של חריגות הבנייה נערכה ישיבה במנהל מקרקעי ישראל, וכי במסגרת אותה ישיבה סוכם מפורשות כי המערערים יגישו תוכניות בנייה המשקפות את המצב הקיים בצירוף תצהיר של אדריכל. המהנדס פירט את כל פעולותיו והעלויות: ההוצאות בגין עריכת הבקשה להיתר בנייה בסך 8,100 ₪, השתתפות בדיונים במנהל בסך 1,000 ₪, ניהול משא ומתן עם המודד המוסמך וסיוע בהערכה תקציבית הנדרשת להריסת המבנים במו"מ מול הקונים, כאשר עלויות אלה מסתכמות בסך הכולל של החשבון בהתאם לחשבונית. עצם העובדה שיתרת החוב לא שולמה ושהמערערים נותרו חייבים אינה מצדיקה בשום אופן לפטור את המשיב מהוצאה זו שהוכחה כדבעי, הן בתצהיר המערערים והן בכל הנספחים. לפיכך יש לחייב את המשיב ביתרת התשלום בסך 13,093 ₪, בנוסף לאשר פסק בימ"ש קמא , וזאת בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. 8. כך גם יש לחייב את המשיב בתשלום האגרה לועדת התכנון והבנייה בסך 2,192 ₪, שמשום מה נעלמה מעיני ביהמ"ש, וזאת בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד התשלום. 9. באשר לתביעה לירידת הערך, המערערים הוכיחו בתצהירם כי נאלצו להפחית מהסכום עליו הוסכם עם הקונים בזכרון הדברים למכירת הנכס, סך של 7,000 $, זאת בשל חריגות הבנייה. בית המשפט לא התייחס לכך, והסתפק בכך שהוא סבר שבשל העובדה שהם מכרו את הנכס בסכום גבוה מהסכום בו רכשו אותו, הרי שלא נגרם להם נזק. מרגע שהוכח, ולא נסתרה העובדה שההפחתה בסך 7,000$ נבעה במישרין רק מגילוי קיומן של חריגות הבנייה, הרי שאין ספק שזהו נזק לגביו זכאים המערערים לפיצוי מלא. עוד יצויין כי גם מפירוט החשבונית שהוציא המהנדס עולה כי המהנדס סייע לצדדים בעת המו"מ עם הקונים כדי להעריך את גובה ההפחתה (מתמורת הדירה) בשל חריגות הבנייה, ולא היה כל מקום להמציא חוות דעת שמאי בענין זה. לאור כל האמור יש לפצות את המערערים בגין רכיב זה בסך של 7,000$ בערכם בשקלים למועד הגשת התביעה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה. 10. באשר לפיצוי בסך 7,000 ₪ שנתבע בגין "הוצאות שונות", אני סבורה כי ללא פירוט אין להעתר לתביעה זאת. מאידך, באשר לפיצוי בגין עוגמת הנפש אני סבורה שיש מקום להתערב ולפסוק פיצוי כלשהו. בית משפט קמא נימק החלטתו שלא לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש בכך "שרובה של התביעה נדחתה כליל". פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בית המשפט. אומנם הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום [ע"א 3437/93 אגד, אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)], ואומנם הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת השיפוטי של הערכאה השיפוטית בעניין זה אלא במקרים חריגים [ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 792]. ואולם, בענייננו העובדה שאין ספק שנגרמה למערערים עוגמת נפש וטרחה מיותרת מעבר להוצאות שהוכחו בפועל, ולאור העובדה שבסופו של יום מרבית התביעה מתקבלת, אני סבורה כי הנסיבות מלמדות שנגרמה למערערים עוגמת נפש שמצדיקה הענקת פיצוי מסויים לאחר שהמערערים נאלצו להיגרר לכל השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל, כאשר אם היו מודעים לכך שמדובר בנכס עם חריגות בנייה מלכתחילה, ואין להתעלם מכך שהם נקטו בזהירות הדרושה וקיבלו ייעוץ משפטי בעת רכישת הנכס, היו נמנעות מהם כל ההטרדות ועוגמת הנפש. כפי שצוין, לא אחת נפסק כי פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין צורך בהבאת ראיות. לפיכך אני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת הנפש במקרה זה על סך של 7,500 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק דינו של בית משפט קמא. 11. לפני סיום, אני מוצאת לנכון לציין שמצופה מחברת ביטוח שמבטחת בעל מקצוע בביטוח אחריות מקצועית למקרה שייקבע כי הוא התרשל במתן השירות, וקיים כיסוי ביטוחי מלא, לבוא לקראת המבוטח ולמנוע ממנו, במידת האפשר, את הצורך בקבלת פסק דין שאינו מפאר את שמו ואינו לתפארתו, לאחר שהוא קיים את חלקו בהסכם הביטוח, שיתף פעולה עם המבטחת ושילם את ההשתתפות העצמית שנדרשה ממנו, וצודק המשיב שהתרעם על כך, בוודאי כאשר למעשה לא היתה מחלוקת על העובדות שהקימו את עילת התביעה. סוף דבר 12. לאור כל האמור הערעור מתקבל. אני מחייבת את המשיב לשלם למערערים, בנוסף לאשר נפסק על ידי בימ"ש קמא את הסכומים הבאים: סך של 13,093 ₪ (השלמת תשלום למהנדס) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה; 2,192 ₪ (אגרה לועדת התכנון והבנייה) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד תשלום האגרה; 7,000$ (ירידת ערך) בערכם בשקלים למועד הגשת התביעה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הגשת התביעה; 7,500 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק דינו של בית משפט קמא. 13. בהינתן שלא נפסקו הוצאות בבית משפט קמא, הנני מחייבת את המשיב לשלם למערערים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪. הפיקדון שהפקיד המערער 1 יוחזר לו, על פירותיו, באמצעות ב"כ. בניהמקרקעיןהריסת מבנהחריגות בניהצו הריסהצוויםקניית דירה