קנס על חניה על מדרכה - 500 ש''ח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קנס על חניה על מדרכה - 500 ש''ח: השופט ז' המר: .1ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א-יפו, בת"פ 8-6-017552, מיום 5.2.98(כב' השופט ד' ארנסט), לפיו הורשע המערער בעבירה על סעיף 39(א) לחוק העזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והנקיון), תש"ם- 1980(להלן: חוק העזר), בשל החניית רכב על המדרכה ונגזר עליו קנס בסך 500ש"ח. .2למערער הומצאו "הזמנה למשפט וכתב אישום (עבירת קנס)" שבהם נטען, כי בתאריך 23.12.95החנה את רכבו על המדרכה בניגוד לסעיף הנזכר לעיל בחוק העזר, שלא לצרכי פריקה וטעינה. המערער הודה כי היה אחד הבעלים של הרכב, אך כפר ביתר עובדות כתב האישום. .3אין מחלוקת, כי הרכב אכן חנה במועד ובמקום המתוארים בכתב האישום. עמדתו של המערער היתה, כפי שהעיד בבימ"ש קמא: "בתאריך ביצוע העבירה הרכב היה בחזקתה של בתי, שהתגוררה באותה עת ברח' ארנון 1בת"א. אני לא החניתי את הרכב". יצויין כי הכתובת האמורה, אותה מסר המערער ככתובת של בתו, היא הכתובת של חניית הרכב עפ"י כתב האישום. המערער אף הגיש לביהמ"ש העתק אישור ממשרד הרישוי (שמשום מה לא נרשם כמוצג ע"י ביהמ"ש), לפיו היו הוא ובתו הבעלים של הרכב במועד ביצוע העבירה. .4בימ"ש קמא הרשיע את המערער על סמך החזקה הקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה בנוסח חדש], שזו לשונו: "(א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי כל חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור, או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב... או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו". המערער טוען, כי החזקה חלה רק מקום שנעברה "עבירת תעבורה", ואילו העבירה בה הואשם עפ"י חוק העזר, "איננה עבירת חניה ואיננה עבירת תעבורה" . .5טענה זו כבר נדחתה מספר פעמים ע"י בית-משפט זה במותבים שונים. כבר נקבע, כי הנחה או השארה של דבר על המדרכה יכולה להתייחס גם למכונית, שהרי היא מהווה מכשול להולכי הרגל ופרשנות זו מתיישבת עם תכליתו ומטרתו של סעיף 39(א) לחוק העזר (ע"פ 334/80 מדינת ישראל נ' אילנה המבורגר, פס"מ מ(2), 3). ביהמ"ש קבע: "כי אפשר וגם צריך לפעול נגד מציבי מכשולים ברשות הרבים ומחני רכב על מדרכות הכרך, בעשיית שימוש בחוק העזר בתל-אביב-יפו (שימוש רחובות) תשט"ו-1955" (שהוא חוק העזר שקדם לחוק העזר נושא דיון זה - ז' ה'). כמו כן נקבע ע"י מותב זה, כי עפ"י הרישא של סעיף 27ב הנזכר, ברור שבעבירה הקשורה לנהיגה ברכב, החזקה חלה ב"עבירת תעבורה" ואילו בעבירות של העמדה או החניית הרכב - החזקה חלה כאשר החניה "אסורה על פי כל חיקוק". ממילא חוק העזר כלול בהגדרה של חיקוק (ראה ע"פ(ת"א) 0203/95 מדינת ישראל נ' שילדקראוט רות, טרם פורסם; ע"פ(ת"א) 977/97 יהודית ירקוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). .6עוד טוען המערער, כי לאור האיזון הראוי עפ"י חוקי היסוד, יש לפרש את סעיף 27ב בהתאם, שלא כפרשנות שניתנה לו עד כה בפסקי-הדין הנזכרים לעיל. לענין זה אין לי אלא לצטט את דברי כב' הנשיא מ' שמגר ברע"פ 6795/93 אינגריד אגדי נ' מדינת ישראל, פד"י מח(1) 705, שם התייחס ביהמ"ש העליון להגבלות בחוק עזר על הנחת חפצים בשטח הרחוב, כשבאותו מקרה מדובר היה בשטח רחוב שמבחינה קניינית, היה רכוש פרטי: "השוקד על חירויות היסוד חייב לאזן, בגדר מטרותיו של חוק היסוד, בין הזכויות של הפרטים השונים. כאימרתו של אחד מגדולי המשפט, זכותו של אדם להניף ידיו לצדדים כרצונו ומסתיימת מקום בו מתחיל האף של שכנו. אין להתיר שימוש בלתי מוגבל בזכותו של פלוני אם יש בכד כדי להפריע למעבר הרבים, לפגוע בזכויותיהם ואף לסכן את שלומם. להגנה על החיים, הגוף, הכבוד זכאים גם העוברים והשבים ברחוב, ולא רק בעל החנות. הוראת חוק, כדוגמת פקודת העיריות [נוסח חדש], הדנה במפגעים, נועדה להגן על הרבים. האיסור על ריבוי מעמדים החוסמים את המעבר נעשה אד ורק לטובת הציבור, וזאת כדי למנוע אסונות במקרה של בהלת הקהל עקב פיגוע, שרפה או אסונות כיוצא באלה, וכדי למנוע הגבלת חופש התנועה למי שרוצה לעבור ללא הפרעה במקום שנועד מעיקרון ובאופן בלעדי לתנועה ולמעבר. חוקי היסוד שוקדים על חופש התנועה ולא על הזכות להציב מכשולים בדרך ככל העולה על דעתו של כל אדם." (עמ' 710). קל וחומר בענייננו, שכן אין טענה כי המדרכה היא רכושו הפרטי של המערער או של בתו. .7השאלה היא, אם הרים המערער את הנטל המוטל עליו באותה חזקה בסעיף 27ב, לאור עדותו, כי באותה תקופה היה הרכב בחזקתה של בתו. שאלה זו מחייבת הכרעה לאור הסיפא של סעיף 27ב, לפיה לא תחול ההזקה אם בעל הרכב הוכיח "למי מסר את ההחזקה ברכב". כאן עלי להעיר, כי במועד ביצוע העבירה היה נוסחו של סעיף 27ב שונה. בעל הרכב יצא ידי חובתו רק "אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו". הסעיף תוקן ב-1997, בחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 41), התשנ"ז-1997, ע"י התוספת הנזכרת, שיש בה הקלה של החובה המוטלת על בעל הרכב, ומעתה די לו להוכיח למי מסר את ההחזקה ברכב, גם אם אינו יכול להוכיח מי, באופן ספציפי, נהג או החנה את הרכב. .8הצדדים לא התייחסו כלל לשינוי נוסח זה ומשמעותו בענין שלפנינו. לפי הוראת סעיף 5(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יש לכאורה, להחיל על המעשה את החיקוק המקל על המערער, היינו: בנוסח המתוקן, כמובא לעיל. .9לענין זה קבע בימ"ש קמא, כי הטענה לא הוכחה במידה מספקת. המערער הצהיר כי הוא יזמן את בתו להעיד ולאחר מכן חזר בו וביהמ"ש סבר, כי אי הבאתה בהתאם להצהרתו של המערער, "מחלישה את גירסת הנאשם". סבורני כי אין יסוד להתערב, לאחר שבימ"ש קמא שמע את העדים והתרשם מהם התרשמות בלתי אמצעית. כמובן, שאם חל הנוסח שלפני התיקון, כפי שהיה במועד ביצוע העבירה - לא יצא המערער ידי חובתו להוכיח מי העמיד או החנה את הרכב. .10נימוק ערעור נוסף, מוצדק לחלוטין, הוא שבימ"ש קמא "גזר את דינו של המערער באותו הינף קולמוס עם הרשעתו מבלי לאפשר למערער להביא ראיות לעונש או להשמיע טיעונים לעונש". אכן, בימ"ש קמא עשה קפנדריה: לאחר שמיעת הראיות והסיכומים הוא דחה את המשך הדיון למתן "פסק-דין". בימ"ש קמא נתן "פסק-דין" שכלל גם את גזר-הדין, כדלקמן: "אשר על כן יש להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו קנס בסך 500ש"ח או 5ימי מאסר תמורתו. . . ". .11בימ"ש קמא התעלם משום מה מהוראת סעיף 182לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיה בתום בירור האשמה עליו ליתן בהחלטה מנומקת את "הכרעת-הדין". לאחר מכן עפ"י סעיפים 187עד 192יש ליתן לצדדים אפשרות להביא ראיות לענין העונש, לשמוע סיכומים לענין העונש ואת דבר הנאשם, ורק לאחר כל השלבים הללו, "בתום הטענות לענין העונש יגזור ביהמ"ש את דינו של הנאשם", כאמור בסעיף 193, בהחלטה המכונה "גזר דין". סדרי דין אלה נקבעו ע"י המחוקק הראשי והם חלים בכל בתי-המשפט ובכל העבירות, לרבות בבית-משפט לעניינים מקומיים ולרבות בעבירות עפ"י חוקי העזר. .12לפיכך, אני מציע לדחות את הערעור על ההרשעה שבספק-הדין; לבטל את העונש שבפסק-הדין ולהחזיר את הדיון לבימ"ש קמא לשלב גזירת הדין. ז. המר, שופט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. השופט א' בייזר: אני מסכים. לפיכך, הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט ז' המר, לדחות את הערעור על ההרשעה, לבטל את העונש ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא לשלב גזר הדין.משפט תעבורהקנסחניהדוח חניה