בית הדין קבע בפסק דינו כי לאור הוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק ביטוח לאומי ולאור העקרון החוזר במספר סעיפים בחוק שאין לשלם קצבת נכות נפגעי עבודה העולה על 100% - דין התביעה להדחות. המערער ערער על פסק הדין קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות מעל 100%: השופט יגאל פליטמן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (ב"ל 410/99 השופטת הראשית ורדה וירט ליבנה ונציגי הציבור מר מוטאי ומר דורשט) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום קצבת נכות בנפגעי עבודה בשיעור של 100%. 2. על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן כמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי: "א. לתובע נכות קבועה בשיעור של 28% בגין פגיעה בעבודה מיום 4.4.78 (להלן - הפגיעה הראשונה). ב. ביום 24.11.96 התובע נפגע בתאונת עבודה שניה (להלן - הפגיעה השניה). ג. התובע היה בלתי כשיר לעבודה מיום הפגיעה ועד יום 14.7.97. ד. על פי הקבוע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), התובע קיבל דמי פגיעה במשך 26 השבועות הראשונים לפגיעה. ה. לאחר שתמו ימי אי הכושר ותשלום דמי הפגיעה, ועדה רפואית של הנתבע אישרה לתובע 100% נכות בגין הפגיעה השניה החל מיום 5.6.97. ו. מאחר שלתובע כבר נקבעו 28% נכות בגין הפגיעה הראשונה, הלכה למעשה שולמו לו בגין הפגיעה השניה 72% נכות, וזאת בהסתמך על סעיף 320 לחוק". 3. סעיף 320 (ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע: "לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד" 4. בית הדין קבע בפסק דינו כי לאור הוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק ולאור העקרון החוזר במספר סעיפים בחוק שאין לשלם קצבת נכות נפגעי עבודה העולה על 100% - דין התביעה להדחות. 5. המערער ערער על פסק הדין ובדיון בקדם הערעור הוסכם על הצדדים, כי לשם יעילות הדיון הם יכתיבו לפרוטוקול את טענותיהם שייחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק. 6. בא כח המערער מיקדה את טיעונה לעניין חלות החריג לתחולת סעיף 320 הנ"ל במילים אחרות - "כוונה אחרת משתמעת". לדידה תקופת הנכות הזמנית הינה בנסיבות המקרה המשכה הישיר של תקופת דמי הפגיעה ומשאין לאבחן בין שתי התקופות, מן הראוי להחיל דין אחד על שתיהן - הדין לפיו זכאי המערער, גם לדמי פגיעה בגין התאונה המאוחרת וגם לקצבת נכות בעבודה בגין התאונה הראשונה. 7. באת כח המוסד טענה מאידך שדין הערעור להדחות מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו. 8. אשר לדעתנו: א. תקופת דמי הפגיעה הינה תקופת מוגבלת ל-26 שבועות מאז קרות התאונה בעבודה. לאחריה בהתאם להוראת סעיף 104 (א) לחוק זכאי נפגע העבודה לקצבת נכות על פי קביעת הועדה הרפואית. ב. לאור האמור לעיל, אזי בהכרח עם תום תקופת דמי הפגיעה זכאי היה המערער אך ורק לקצבת נכות בעבודה. ג. ההטבה של דמי הפגיעה הינה בגדר גמלה אך איננה בגדר קצבה. לפיכך סעיף 320(ג)(1) לחוק אינו מונע תשלום כפל גמלאות דהיינו דמי פגיעה בגין תאונה עבודה אחת וקצבת נכות בעבודה בגין תאונת עבודה אחרת. ד. הביטוי קצבאות שונות לפי חוק זה בסעיף 320(ג)(1) לחוק משמעו גם קצבאות מאותו סוג אך בגין ארוע שונה. למשל, בגין שתי תאונות בעבודה שבגין כל אחת מהן קמה זכאות לקצבת נכות. ה. אין לאבחן לעניין חלות סעיף 320(ג)(1) לחוק בין דרגת נכות זמנית לבין דרגת נכות יציבה. דרגת הנכות כשלעצמה מזכה בתשלום חודשי ולפיכך הינה בגדר קצבה. ו. שאלת אופן קביעת דרגת הנכות על פי האמור בחוק ובתקנות והגבלת דרגת הנכות ל-100% - אינה רלבנטית לענייננו. ז. משלאור קביעת הוועדה הרפואית, שקבעה לו דרגת נכות זמנית - זכאי היה המערער לקצבת נכות בעבודה בגין התאונה השניה בעבודה; ומשהמערער היה זכאי לקצבת נכות בעבודה בגין התאונה הראשונה - הרי שצריכה היתה לחול עליו הוראת סעיף 320(ג)(1) המונעת תשלום כפל קצבאות בעד אותו פרק זמן. לפיכך היה עליו לבחור בין קצבת הנכות בעבודה בשיעור של 28% בגין התאונה הראשונה לבין קצבת הנכות הזמנית בעבודה בגין התאונה השניה, ללא כל קשר לשאלת דרגת הנכות כתוצאה מהתאונה השניה. דא - עקא, שהאמור נכון כל עוד על פי סעיף 320 (ג)(1) "אין כוונה אחרת משתמעת". בנסיבות המקרה שלפנינו קיימת "כוונה אחרת", ולא רק משתמעת אלא מפורשת, וזאת בסעיף 320 (ו)(3), אליו לא נתנו הצדדים את דעתם. באותו סעיף נאמר כי: " הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו לגבי - (3) מבוטח המקבל קצבת נכות לפי פרק ה' והזכאי לקבל קצבת נכות כאמור בקשר לפגיעה אחרת, ובלבד שסך כל הקצבאות לא יעלה על הקצבה שהיתה ניתנת לו אילו היתה דרגת נכותו לפי פרק ה' 100%;" 9. סוף דבר - לאור האמור, ועל סמך הוראת סעיף 320 (ו) (3), הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות. קצבת נכותנכות