קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר באגן אצל מבוגרים - תאונת דרכים:   1. התובעת, ילידת 1923, הגישה תביעתה בנוגע לתאונת דרכים שארעה ביום 04.07.97. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לחבות הנתבעים בגין אירוע התאונה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בגינו יפצו הנתבעים את התובעת.   2. בנוגע עם פגיעתה של התובעת בתאונה, התמנה מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר יצחקי, אשר קבע כי לתובעת 20% נכות צמיתה. הצדדים נחלקו בשאלה האם הנכות כפי שקבע המומחה הינה רפואית או תפקודית. ד"ר יצחקי, קבע בחוות דעתו, בין היתר, כי התובעת "סבלה משבר באגן. מאז הנפילה חלה ירידה חדה במצבה הכללי והיא נעזרת במטפלת לצרכיה היום יומיים. השבר עצמו החלים, אולם כאמור בגלל גילה ומחלות הרקע שלה הוא הותיר אחריו נכות תפקודית. השברים עצמם לא הותירו נכות אבל מצבה התפקודי בעקבות השברים הידרדר ולכן אני ממליץ לתת לה נכות לצמיתות בשיעור 20% לפי ס'35(1) ג לתקנות המוסד לביטוח לאומי". המומחה הוסיף כי התובעת מתהלכת ללא צליעה ומסוגלת ללכת ללא תמיכה. בחקירתו סייג זאת באומרו כי התובעת מסוגלת ללכת מספר צעדים ויש לה קשיים בהליכה בעזרת מקל הליכה עם ארבע רגליים. המומחה קבע כי אין לתובעת הגבלת תנועה בפרק ירך שמאל ובברכיים, קיים ספזם בשרירי הגב בצד שמאל, וכאבים באיזור הפרק הסאקרואיליאקלי משמאל וכן בסאקרום עצמו. בתשובותיו לשאלות הבהרה השיב המומחה כי הכאבים וההגבלות מהם סובלת התובעת אינם נובעים מהשבר בפוביס (אשר נגרם בתאונה), אך דעתו היא כי יש קשר בינם לבין הפגיעה בתאונה.   3. בחקירתו שב המומחה והבהיר את קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבה של התובעת, וקבע כי אף על פי שבשל מחלותיה עד לתאונה היו לתובעת שינויים ניווניים ואוסטאופורוזיס, הרי שהתובעת תפקדה באופן עצמאי עד לתאונה. מדבריו של המומחה בחקירתו ראוי לציין כי הוא בדק את הברכיים של התובעת ולא מצא ממצא כלשהו אולם: "הבעיה, ואני רואה את זה הרבה אצל אנשים זקנים, שיש להם איזה שהוא שבר, שאתה מנתח אותם והם לא חוזרים לתפקד. האיש עבר את הגבול הדק שהיה לו בין עצמאות לחוסר עצמאות, וזה היה הרושם שלי שפה זה קרה". עוד הוסיף המומחה כי למחלת הסכרת ממנה סובלת התובעת אין השפיעה בתחום האורטופדי. כאשר נשאל המומחה האם הוא מסכים כי מבחינת השבר עצמו, השבר החלים והנכות הרפואית בגין כך היא אפס, השיב המומחה: "אני חושב שזה לא מדוייק מפני שדילגנו פה על שורה אחת בממצאים, זה רגישות שנמצאת בסקרו, בעצם הצלב, שנמצאת מאחורי האגן, בתחתית עמוד השדרה. היא מחברת בין האגן לבין עמוד השדרה. במקום הזה מצאתי רגישות, רגישות בצד אחד ... הווי אומר שיש פה נזק שהוא מפריע תפקודית, הוא בהחלט מפריע תפקודית. לכן אני חושב שיש פה ממצא אובייקטיבי מסוים". המומחה מוסיף ומבהיר: " יש באגן חוק שאנו קוראים לו "חוק הבייגלה" האגן הוא טבעת, אם נשבר במקום אחר, הוא חייב להשבר בעוד מקום. נכון שהשבר יציב והאגן לא יתפרק, אבל בכל זאת נזק קיים. הנזק הזה הוא כואב הנזק הזה נמצא בבדיקה הקלינית שלי". המומחה חרף דבריו, מאשר כי "נכות רפואית על פי התקנות - אין", אולם, הוא שב ומבהיר את עמדתו כפי שפורט לפיה לעיל, האירוע, אצל אנשים מבוגרים, מהווה את נקודת השבר (תרתי משמע). באשר ליכולת תפקודה של התובעת הבהיר המומחה כי יכולתה, עקב התאונה, הצטמצמה: "באופן פורמלי השבר החלים אולם בגלל גיל של האנשים האלה, אם היא היתה בת 20 היא היתה חוזרת לתפקודה אבל אישה בגילה, אם שבר שלכאורה הוא פשוט, אפילו שהשבר רנטגנית החלים, הם לא חוזרים להיות אותו דבר. זו תופעה ידועה". ובהמשך אמר: "התאונה היוותה בשבילה ירידת מדרגה". באשר לסיוע לו תזדקק התובעת בעקבות התאונה העיד המומחה כי יש צורך בסיוע בהיקף של שעתיים ביום: "השעתיים האלה הם קשורים לתאונה כל השאר צריך לייחס לגילה ולמצבה הבריאותי".   4. מכאן, יש להעריך את השפעת התאונה על מצבה ותפקודה של התובעת. חוות דעתו של המומחה הינה כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה מבחינה הרפואית אך הוא קבע לה נכות בשעור 20% מהפן התפקודי. זו מלאכה המסורה כידוע לידיו של בית המשפט. סטייה משיעור הנכות הרפואית לצורך קביעת הנכות התפקודית, הינה אפשרית, מקובלת, ונוהגת. בעניין הנדון "נלחץ" המומחה בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבעת, והוא צייר תמונת מצב מפורטת אשר ביסודה היא מקובלת עלי, בעיקר משום ההסברים אותם פירט המומחה, הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל. אמנם, אין להתעלם מכך שהתובעת נפגעה בהיותה כבת 74 והיא נשאה על גבה בעיות רפואיות קודמות ודברי המומחה לעניין החלמת השבר- ברורים. מנגד, הובהר כי לשבר מסוג זה, במיקום כזה, לנפגע בגיל מבוגר, משמעות ומשקל החורגים אל מעבר לפגיעה סתמית, ואף שהשבר החלים הוא הותיר תוצאותיו והשלכותיו על התובעת כפי שפירט המומחה. מסקנתי היא, בשקלול הנתונים, כי יש לבחון את נזקי התובעת עקב הצורך בעזרה בהיקף שתי שעות ביום, זאת עקב התאונה, ולראות נכותה התפקודית בשעור של 20%.   גובה הנזקים: 5. כאב וסבל: כאמור, המומחה הרפואי קבע לתובעת 20% נכות אותה הגדיר כתפקודית. לטענת הנתבעים, מכיוון שהנכות איננה רפואית כי אם תפקודית, הרי שמגיע לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בגובה של עד 10% נכות בלבד. לטענתם, בשל כך שלא נקבעה לתובעת נכות זמנית ומכיוון שהיא לא נזקקה לטיפולים רפואיים, הפיצוי המגיע לתובעת בגין רכיב נזק זה עומד על בסך של 6,000 ₪ בלבד. לאחר ששמעתי את חקירת המומחה והסבריו שהיו חד משמעיים, ולאור דבריו כי לתובעת אין נכות רפואית בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי ולאור העובדה שתקנה 2 (א) (2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976, עוסקת באחוזי נכות: "כפי שנקבע בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי(קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשל"ז-1956", לא ניתן לפסוק לתובעת בגין פריט זה פיצוי בשיעור של 20% נכות. לפיכך, ובהתאם להוראות תקנה 2 (ב) לתקנות הנ"ל אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 13,500 ₪ כערכם היום. (מכאן שהתובעת לא זכאית לפיצוי בשל אישפוזה לרבות בבית החולים של מכבי).   6. הוצאות רפואיות בעבר: לאחר שחרורה מבית החולים הר הצופים אושפזה התובעת בבית חולים של קופ"ח מכבי. מחוות דעת המומחה, מחקירתו, ומעדות בנה של התובעת עולה כי האשפוז היה נחוץ והכרחי (האשפוז בבי"ח מכבי החל ביום 6.7.97, כאשר התאונה התרחשה ביום 4.7.97. ברור שפגיעה מסוג זה חייבה אשפוז בימים שלאחר התאונה). לפיכך, ובהתאם לקבלות שצרפו כנספח ב' לתצהיר מר דובר, ישלמו הנתבעים את הסך של 12,873 ₪ כאשר הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.97 ועד התשלום המלא בפועל.   7. הוצאות מיוחדות: התובעת לא צירפה לתצהיר מטעמה מסמכים המעידים על הוצאות שהוציאה לצורך ניידות בעבר, ובנוסף לא באו נתונים על כך שהתובעת הוציאה הוצאות בגין נסיעה לטיפולים רפואיים או שתידרש להוצאות כאלה בעתיד. בחוות דעתו של המומחה הרפואי אף צויין: "שוחררה לביתה ואושפזה לאחר מכן במחלקה סיעודית במעונות מכבי עד 29.07.97 לפיזיוטרפיה, לאחר מכן קיבלה טיפולים פיזיוטרפיים בביתה" - משמע, התובעת לא נאלצה להגיע בכוחות עצמה לקבלת הטיפולים. עם זאת, בהתאם לקביעתו של המומחה הרפואי כי התובעת מתקשה בהליכה בעקבות פגיעתה בתאונה, נראה כי יש לאמוד באופן גלובאלי את צרכיה של התובעת בגין ניידותה המוגבלת בעבר ועד היום בסך של 2,500 ₪ כערכם היום. בגין העתיד ניתן לפסוק לזכות התובעת הוצאות נסיעה בסכום גלובאלי (בהתחשב בתוחלת חייה כפי שהוסכם ע"י הצדדים: תוחלת חיים בניכוי 3.5 שנים נוכח מצבה הרפואי של התובעת שאינו קשור בתאונה) בסך של 3,000 ₪ כערכם היום. 8. עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד: המומחה, ד"ר יצחקי, נחקר בעניין העזרה לה זקוקה התובעת בעקבות פגיעתה בתאונה והעריך כאמור כי שעתיים של עזרה ביום יספקו מענה לחלק היחסי במצבה הקשור בתאונה, בעוד שעזרה נוספת לה תיזקק התובעת, ניתן לייחס לגילה ולמצבה הבריאותי שאינו קשור בתאונה. ד"ר יצחקי חיווה דעתו כי התובעת איננה זקוקה לעזרה צמודה במשך כל היממה בעקבות פגיעתה של התובעת בתאונה וישנן פעולות אותן היא מסוגלת לבצע בכוחות עצמה. עם זאת, ציין המומחה כי עזרה כזאת לא תשיב את התובעת למצבה הקודם מבחינת עצמאותה ויכולתה לבצע את הפעולות אותן ביצעה קודם לכן לבדה. בהערכתו זו, כך הסביר, הוא הניח שקודם לתאונה לא נזקקה התובעת לעזרה וכן ייתכן שלא הייתה נזקקת לכך בעתיד. המומחה הביע דעתו שהתובעת אינה מסוגלת להתקלח לבדה והיא זקוקה לעזרה בבישול, וייתכן שגם בפעולות כגון הוצאת בגדים מהארון על מנת להתלבש. המומחה ציין כי התובעת לא תוכל לערוך קניות כפי שעשתה באופן עצמאי, לטענתה, קודם לתאונה. בנה של התובעת, מר יורם דובר, הצהיר כי אמו מעולם לא עבדה מחוץ לבית וכי קודם לתאונה הייתה התובעת עצמאית לחלוטין ותפקדה באופן מלא וללא עזרה חיצונית בכל תחומי חייה, זאת על אף מחלת הסוכרת שנתגלתה אצל התובעת כעשר שנים לפני התאונה: "ש. במשך השנים שלפני התאונה, האם נכון שהייתה לה עזרה? ת. לא, שום דבר. אמא שלי עשתה הכל לבד. טיפלה בנכדים, טיפלה בילדים, בכל המשפחה לבד. היא גם לא רצתה שום עוזרת, גם כשהכרחתי אותה היא לא רצתה, היא רצתה להיות פעילה". מר דובר העיד כי מיום התאונה חלה נסיגה גדולה במצבה של התובעת באופן שכיום זקוקה התובעת לעזרה בכל פעולה, ועקב כך נאלצו בני המשפחה לשכור עבורה מטפלת סיעודית צמודה אשר החלה לטפל בתובעת מהיום בו עזבה את מעונות מכבי. לטענת ב"כ התובעת, על אף שהמומחה נקב בתשובותיו בסיוע בהיקף של שעתיים עזרה וסיעוד ביום להם נזקקת התובעת, יש להעניק לה סיעוד מלא, זאת בשל עקרון הגולגולת הדקה, שכן המומחה העיד כי ייתכן שלולא קרתה התאונה, התובעת לא הייתה נזקקת לסיעוד משך כל חייה. ב"כ התובעת הוסיף וטען כי מצבה הסיעודי של התובעת אינו נובע ממחלת הפרקינסון בה לקתה, אלא הוא קשור להידרדרות מצבה הפיסי של התובעת בעקבות התאונה. התובעת תבעה הוצאות אחזקת מטפלת צמודה בשנה שלאחר התאונה. טענה זו אינה מסתמכת על קביעתו של המומחה שכן לא נקבעה לתובעת כל נכות זמנית. בנוסף, לא באה ראיה על כך שבמהלך השנה הראשונה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע מיוחד השונה מהסיוע לו היא נזקקה לאחר מכן (בהקשר של פגיעתה של התובעת עקב התאונה בלבד וללא התייחסות להידרדרות מצבה הבריאותי בהמשך, שאיננה קשורה בתאונה). כפי שאמר המומחה, סיעוד בהיקף של שעתיים ביום יענה על העזרה לה זקוקה התובעת בעקבות פגיעתה בתאונה. שעתיים אלה כוללות גם את העזרה הדרושה לתובעת בעבודות ניקיון. על כן, עקרונית, יש לפצות את התובעת בגין עזרה וסיעוד בהיקף של שעתיים ביום, החל מיום שחרורה של התובעת מהמחלקה הסיעודית במעונות מכבי ועד לתום תוחלת החיים והפחתת שלוש וחצי שנים מתוחלת החיים כפי שהוסכם על ידי הצדדים. הנתבעים טענו כי את חישוב שכרה של מטפלת לשעתיים ביום יש לגזור משכרה של המטפלת שהועסקה בפועל על ידי התובעת. בעבור העזרה שילמה התובעת שכר חודשי שנע בין 2,100 ל-2,800 ₪. ב"כ הנתבעים ערך חישוב משל עצמו והגיע למסקנה, בסיכומיו, כי שכרה לשעה של המטפלת נע בין 3 ל-4 שקלים. על פי שכר זה ביקש ב"כ הנתבעים לחשב את חלקם של הנתבעים בעזרה וסיעוד בהיקף של שעתיים ביום. חישוב זה אינו מובן, שכן, גם לפי גישה זו, חישוב של 8 שעות עבודה ביום, 5 ימים בשבוע, בשכר חודשי של 2,800 ₪ מתקבלת תוצאה של 17.5 ש"ח לשעה. כאמור, הצדדים הסכימו, באשר לעתיד, כי תוחלת חייה של התובעת תהיה קצרה בשלוש וחצי שנים מהתוחלת הממוצעת, נוכח הרקע הרפואי של התובעת עובר לתאונה ובין היתר בשל מחלת הסוכרת בה לקתה התובעת כעשר שנים לפני התאונה. עוד טענו הנתבעים, בנוסף לשיטת החישוב שהוצעה על ידם כמפורט לעיל, כי התובעת זכאית לפיצויים בגין עזרה וסיעוד עבור התקופה מיום התאונה ועד ארבע שנים לאחר מכן בלבד. טענתם זו התבססה על כך שהתובעת הפכה סיעודית באופן מלא בחודש אוגוסט בשנת 2001, כפי שהצהיר מר דובר (עקב מחלות הפרקינסון והאלצהיימר בהן לקתה לאחר התאונה), ועל כן הקשר הסיבתי בין מצבה הנוכחי לבין התאונה מתנתק ואין הנתבעת חייבת בתשלומים עבור עזרה וסיעוד לעתיד. ב"כ הנתבעים הפנה לאסמכתאות לחיזוק טענתו בדבר ניתוק הקשר הסיבתי ופטור הנתבעים מחובתם לפצות את הנתבעת עבור עזרה וסיעוד בעתיד. אולם, מידת הסיעוד לה נזקקת התובעת עקב הידרדרות מצבה הרפואי לאחר התאונה אינה קשורה בנזק שנגרם לתובעת עקב התאונה. התובעת נפגעה בתאונה באופן שנגרם לה שבר באגן על כל הכרוך בכך. מחלות הפרקינסון והאלצהיימר מהן סובלת התובעת כיום אינן "בולעות" את הנזק והמגבלות שנגרמו לתובעת עקב הפגיעה באגן. אין המדובר במצב בו התובעת נפגעה בתאונה נוספת באיזור האגן או במקום קרוב. יחד עם זאת אני מוכן לקבל כי, מטבע הדברים, קיימת חפיפה חלקית. לפיכך, בהסתמך על קביעתו של המומחה כי התובעת נזקקת לשעתיים ביום של עזרה וסיעוד בעקבות פגיעתה בתאונה, ישלמו הנתבעים לתובעת עבור סיעוד לעבר ולעתיד סכום גלובאלי בשיעור 125,000 ₪ כערכם היום. (עבור תקופה של ארבע שנים, עד אוגוסט 2001, אין מחלוקת כי יש לפסוק לתובעת בגין עזרה. לפיכך החישוב הוא, לפי אומדן, עבור שעתיים ביום בעלות של כ- 30 ₪ לשעה. בגין העתיד יש לחשב עד לתום תוחלת חיים בניכוי 3.5 שנים. בפרק זמן זה הבאתי בחשבון, כאמור, כי קיימת חפיפה מסוימת).   9. תביעת מיטיב: ב"כ התובעת טען כי עבור עזרתו של בנה של התובעת, שסעד אותה באופן שוטף ואינטנסיבי מאז התאונה, זכאית התובעת לפיצוי של 50,000 ש"ח. לכך לא באה כל ראיה - לא בתצהירו ולא בחקירתו של מר דובר.   10. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל (למעט אם נאמר אחרת בגוף הדברים). בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד כדין. מהסכומים האמורים ינוכה התשלום התכוף ששולם לתובעת כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום. אגןשבר