קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר ברדיוס כף יד: בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת בתאונת דרכים. אין מחלוקת, כי על האירוע חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975 (להלן:החוק). המדובר בתאונת דרכים מתאריך 13.1.07 ובמהלכה נגרמו לתובעת נזקי גוף שונים, כאשר עיקר נזקה הוא ביד ימין, ידה הדומיננטית, בה סבלה משבר ברדיוס יד ימין. כמקובל בתיקים מעין אלה, מינה ביהמ"ש מומחה בתחום האורטופדי על מנת להעריך את נכותה. המומחה הינו האורטופד ד"ר מיכה רינות, אשר הוציא את חוו"ד ביום 21.2.10. המומחה קבע לתובעת 10% נכות עפ"י סעיף 40 ( | | ) לתקנות המל"ל וזאת בגין חיבור גרוע של הרדיוס. איש מן הצדדים לא שלח למומחה שאלות הבהרה או העידו בביהמ"ש ומשכך נכותה הרפואית של התובעת, שלא נסתרה, הינה בשיעור של 10% וכך ציין בין השאר ד"ר רינות בסעיף "דיון ומסקנות" בחוו"ד (תחת הכותרת "ממצאי הבדיקה הנוכחית"): "גברת פרידמן מתלוננת על הגבלת התנועות בשורש היד ועל קשיים ביכולת הפעולה בגין הגבלה זו. בבדיקה הגופנית נמצאה דפורמציה, הגבלה בטווחי תנועת שורש כף יד ימין, רגישות, הפחתה בכוח היד ודלדול שרירים קל. בצילומי הרנטגן העדכניים נראה שהשבר מחובר בעמדה של הטיייה גבית, הטייה רדיאלית קלה וקיצור יחסי עם סדירות תקינה של המשטח הפרקי." זאת ועוד ד"ר רינות הכשיר את תקופת אי הכושר שניתנה לתובעת מתאריך התאונה 13.1.07 ועד תאריך 23.3.07 וכן קבע 30% נכות זמנית למשך 3 חודשים נוספים. חוו"ד של ד"ר רינות, ממצאיו בבדיקה (הגבלה ברורה בתנועות שורש כף יד ימין, רגישות, הפחתה בכוח היד ודלדול השרירים הקל) ועדותה של התובעת בביהמ"ש שכנעו אותי, כי יש לראות את הנכות הרפואית כנכות תפקודית. אומנם ב"כ התובע טען, כי יש לראות את הנכות התפקודית כגבוהה מן הרפואית ואולם נדמה לי שלאחר ניתוח עדותה של התובעת והתנהלותה בעבודתה ובחיי היום יום, ואני לא אומר זאת לגנותה, להיפך, עדותה הייתה אמינה מאוד וכנה, כי התוצאה של 10% נכות רפואית החופפים ל-10% נכות תפקודית הם בפירוש משקפים את מה שראיתי בעדותה של התובעת. התובעת ילידת 1954, כיום בת 56, משמשת כמורה למחשבים במחלקה האונקולוגית לילדים בביה"ח רמב"ם ובעברה אף עבדה במספר בתי חולים כגון רוטשילד באותו תחום (משכורתה משולמת ע"י משרד החינוך). בשלב מסוים היא אף ניהלה עסק עצמאי במקביל לעבודתה כשכירה וזאת בשנים 2004-2006 והרוויחה סכומי כסף נמוכים יחסית (בין 5000-14,000 ₪ לשנה). אין חולק, כי החל משנת 2006 התובעת לא מנהלת כל עסק והתאונה כאמור היא משנת 2007. לטענת התובעת בסיכומיה, יש לפסוק לה הפסדי השתכרות לעתיד גם על בסיס ההנחה שעם סיום עבודתה כמורה למחשבים במשרד החינוך, היא תרצה לפתוח עסק עצמאי ומשכך כושר השתכרותה לאור מומה, עלול להיפגע וזאת עד גיל 70. לטענת הנתבעת התנהגותה והתנהלותה של התובעת מלמדת, כי אין לה בפועל הפסדי השתכרות כלל וכי לא תפסיד גם סכומי כסף כאלה או אחרים לעתיד, כאשר אם יש לפסוק לה סכום מסוים מדובר בסכום נמוך של לא יותר מ-5000 ₪. שקלתי טענות אלה והחלטתי, כי אפצה את התובעת עד גיל 65 בלבד, כאשר אני לוקח בחשבון את העובדה שהיא יכולה לפרוש על פי עדותה שלה בגיל 62 לפנסיה מלאה ובהתחשב בעובדה שעלולה להיות פגיעה בכושר השתכרותה העתידי אם תמשיך לעבוד מעבר לכך בעבודה מסוג כלשהו וזאת לאחר שהגעתי למסקנה, כי לאור מסקנות המומחה הרפואי ועדותה של התובעת עצמה לגבי מגבלותיה, מדובר בנכות תפקודית ברורה. כזכור עמדתה הנחרצת של הנתבעת בתיק זה היא שמשהובהר שהתובעת חזרה לאותה עבודה, שכרה לא נפגע כלל ואף עלה במעט ולמעשה תפקודה בעבודה הוא ללא רבב, למעשה אין לפסוק לה בגין הפסד שכר לעתיד דבר ואם יסבור ביהמ"ש, כי יש מקום לכך יש לפסוק לה סכום נמוך של 5000 ₪ בלבד. התובעת לעומת זאת טוענת, כי ישנה פגיעה בכושר השתכרותה העתידי המבוסס בין השאר על העובדה שהיא עתידה להיות מפוטרת או לעזוב את עבודתה ומכל מקום ישנו פוטנציאל של פגיעה בהשתכרותה. העובדה שהתובעת חזרה לחייה והיא מתפקדת כמיטב יכולתה כאשר עדותה הייתה אמינה, קוהרנטית וכנה מאוד, אין הדבר צריך להצדיק קיפוח של הפיצוי המגיע לה לעתיד. אני פוסק לתובעת בגין הפסד השתכרות לעתיד עד גיל 65, עפ"י מקדם היוון של 9 שנים (94.5) כאשר בסיס השכר, אשר יחושב על ידי יהיה 6500 ₪ (השערוך של בסיס השכר של 6100 ₪ לערך עובר לתאונה מגיע לכדי 6500 ₪ ואני מקבל את עמדת ב"כ התובעת בהקשר זה) כאשר 10% מסכום זה הינו הפסד של 650 ₪ לחודש ועפ"י מקדם ההיוון הפסדה לעתיד הינו 61,425 ₪ ובעיגול 61,500 ₪. ביחס לראשי נזק נוספים. לעניין ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל אני פוסק לתובעת סך של 14,000 ₪. ביחס לראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר - אני פוסק לתובעת 25% מתוך הסכום המצוין בנספח ג' שהינו מסמך המבטא הפסדים בגין "היעדרות על חשבון ימי מחלה". קיבלתי את טיעוני הנתבעת שהסכום של 12,834.5 ₪ המבטאים סכום שלדעת התובעת יש לפסוק בגין ימי המחלה מיום 14.1.07 ועד 23.3.07, לא מבטאים הפסד מוחשי בפועל, לאחר שקיבלה את מלוא שכרה ממשרד החינוך והסכום של 25% על חשבון הפסד ימי המחלה נראה לי סכום נכון, הוגן וסביר בנסיבות העניין. המדובר בסכום של 3250 ₪ ולסכום זה אני מוסיף לאור שלושה חודשים שבהם היה לתובעת נכות זמנית בשיעור 30% על פי חוו"ד האורטופד וכן הפסד גלובאלי ומעמיד את סך הפיצוי לעבר על 5000 ₪. לעניין עזרה צד ג' - כאן הצדדים חלוקים לחלוטין ולמעשה התובעת טוענת להפסדים משמעותיים, כאשר ב"כ התובעת בסיכומיה הגיע לפיצוי בראש נזק זה בשיעור של כרבע מיליון ₪ . לתובעת הייתה עוזרת לפני התאונה והייתה לה עוזרת לאחריה. לא התרשמתי כלל מהטענות, כי מגיע לה פיצוי בשיעור של 250 ₪ לשבוע ו-1000 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חייה. לא התרשמתי גם מן הטיעונים לפיהם אין לפסוק לה בראש נזק זה דבר או לחילופין 4000 ₪ לעבר ולעתיד כעולה מסיכומי הנתבעת. לתובעת יש פגיעה לא פשוטה בידה הימנית והמומחה הסביר זאת היטב בחוו"ד. אני נותן אמון, כי היא זקוקה לעזרה. ביחס לעבר - בוודאי שבחצי שנה הראשונה לפגיעתה, לרבות 3 חודשים לאחר אי כושר מוחלט שבמהלכם היו לה אחוזי נכות זמניים של 30%. אני פוסק לה לעבר ולעתיד סכום גלובאלי של 20,000 ₪ המשקף להערכתי את מה שראיתי והתרשמתי ממנו מתוך העדויות ומתוך המסמכים שצירפה. יש לציין, כי דרישה לרבע מיליון ₪, עזרה צד ג', הינה דרישה בלתי פרופורציונאלית בנתוני תיק זה. ביחס להוצאות רפואיות ונסיעות, כאשר צורפו גם קבלות אני פוסק סכום גלובאלי של 5000 ₪. סה"כ ראשי הנזק לפיצוי הם אפוא כדלקמן: כאב וסבל - 14,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר (אובדן פיצוי בגין ימי מחלה) לאחר שמשכורתה שולמה במלואה - 5000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 20,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד הכולל פגיעה עתידית בכושר השתכרותה עד גיל 65, תוך אפשרות ריאלית שהתובעת תפתח עסק או תמשיך בעבודה - 61,500 ₪. סה"כ הפיצוי הינו 100,500 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף אגרת ביהמ"ש ששולמה ע"י התובעת וכן שכ"ט עו"ד בגובה 15,200 ₪ (כולל מע"מ). סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ביתרת האגרה החלה, תישא הנתבעת. כף הידשבר