קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר מרוסק בכף היד: התובעת, ילידת 1943 נפגעה בתאונת דרכים ביום 13/2/96 בהיותה הולכת רגל. התובעת עובדת ניקיון במקצועה, בבית החולים הדסה עין כרם. כתוצאה מהתאונה סבלה התובעת משבר מרוסק בכף יד שמאל מלווה בקרע של הרצועות וכן מחבלה בבית החזה בגב ובברך ימין. ידה של התובעת הושמה בגבס. התובעת החלימה מכל פגיעותיה למעט הפגיעה ביד שמאל. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת 10% נכות רפואית לצמיתות עקב הפגיעה ביד שמאל, והופעלה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), כך שהועדה קבעה 15% נכות תפקודית. במוסד לביטוח לאומי הכיר בארבעה חודשי אי כושר מלאים לתקופה שמיד לאחר התאונה. לאחר תקופה זו שבה התובעת לעבודתה. על פי חומר הראיות שהיה בפני לרבות עדות התובעת וכן עדות הגב' שכטר, המפקחת על התובעת במקום עבודתה, חזרה התובעת לתפקידה ולעבודתה לפני התאונה. תפקידה של התובעת היא שטיפת כלים סניטריים מזכוכית וחיטוים במעבדה לגנטיקה, וניקוי מכשיר החיטוי. לעתים רחוקות מבקשת המפקחת מהתובעת להיעזר בה בעבודות נוספות. התובעת עובדת בפועל כארבע שעות ביום על אף שהיא מקבלת שכר בהתאם למשרה של שמונה שעות ביום. כל אלה עלו מחקירת התובעת וכן מעדותה של המפקחת הגב' שכטר ומתמליל הקלטה שבוצע על ידי חוקר מטעם הנתבעת ובה הוקלטה הגב' שכטר, שאשרה את נכונות האמור בתמליל בעדותה בבית המשפט. מהתמליל עולה כי מדובר בעבודה קלה יחסית, שהיא קלה יותר מעבודתה של מנקה. כמו כן זכרה הגב' שכטר כ התובעת מתלוננת על יד ימין דווקא ולא על יד שמאל בה נפגעה תובעת. לדברי הגב' שכטר התובעת מבצעת את תפקידה כראוי, וצפויה לצאת לפנסיה "בגיל 60 כמו כולם". העולה מהאמור הוא, כי למרות הפגיעה, לא נפגע תפקודה של התובעת בעבודתה כלל ועל אף שחלפו מיום התאונה 45 חודשים, ממשיכה התובעת בעבודתה, ולדעת המפקחת אף צפויה לסיים את עבודתה בתפקידה ולצאת לפנסיה מוקדמת כפי שכולם עושים. התובעת כיום בת 56, ולפיכך לפניה 9 שנות עבודה, גם אם לא תצא לפנסיה מוקדמת. התובעת לא נחקרה אם בכוונתה לצאת לפנסיה מוקדמת, ועל כן דברי המפקחת הם בבחינת השערה, שלא הובאו לה כל תימוכין כי אכן מדובר בנוהג שקרוב לוודאי אף התובעת תנהג כך. לאור זאת יש לקבוע כי לפני התובעת 9 שנות השתכרות. כמו כן יש לקבוע כי הסיכוי שתפוטר ממשרתה נמוך ביותר, זאת לאור עדות המפקחת, מקצועה ותפקידה של התובעת שאינו דורש מאמץ רב ובנוסף אין בפני ראיה כי מצבה הרפואי של התובעת עלול להחמיר. כמובן, תמיד קיים סיכוי קלוש כי התובעת תפוטר או תעזוב את עבודתה עקב הפגיעות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, אולם במקרה זה מדובר אכן בסיכוי קלוש. על פי עדות התובעת לפני התאונה ביצעה לבדה את כל עבודות הבית ואילו לאחר התאונה היא נעזרה בעבודות הבית משך שלוש שנים שלאחר התאונה בביתה, עד שזו עברה להתגורר בתל אביב ומאז בעלה של התובעת עושה את רוב עבודות הבית למרות שהוא אדם חולני. ביתה של התובעת לא העידה בפני. בעלה של התובעת העיד, ותמך בעדותו בדברי התובעת לעניין עבודות הבית. לאור מצבה הרפואי, נראה לי כי התובעת ובעלה נטו להפריז בעניין זה. למרות הפגיעה ביד שמאל, ממשיכה התובעת לעבוד בהדסה, ואין ספק כי היא מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית. יתכן כי בעבודות קשות, המצריכות מאמץ פיזי של היד תתקשה התובעת ואכן תזדקק לעזרה. לאור דברי אלה ניתן לעבור לפיצויים המגיעים לתובעת על פי ראשי הנזק השונים. כאב וסבל - על פי נכות של 10% בניכוי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה - 11,700 ש"ח. הפסד השתכרות בעבר - התובעת קיבלה שכר מלא ממעבידה, ואכן בסיכומי בא כוחה לא נדרש סכום כלשהו. הפסד שכר לעתיד - הצדדים הסכימו כי בסיס השכר לחישוב הוא 5,500 ש"ח נטו. לאור דברי באשר לתפקודה של התובעת, אין זה המקרה הראוי לעריכת תחשיב אקטוארי. לפיכך, יש לפסוק לתובעת סכום גלובלי שישקף את הסיכוי הקלוש כי התובעת תפוטר או תעזוב את עבודתה כתוצאה מהפגיעה בידה. לפיכך, אני פסק לתובעת סכום של 35,000 ש"ח. הוצאות בעבר - התובעת לא צירפה לתצהירה קבלה כלשהי. יש להעריך את הוצאותיה עבור נסיעות לטיפולים, לאור כמות הטיפולים הרבה כעולה מהמסמכים הרפואיים אני פוסק לתובעת סכום של 1,000 ש"ח. עזרת צד ג' - באשר לעבר, התובעת לא טענה כי שילמה סכום כלשהו. גם היום התובעת לא מעסיקה עזרה. כפי שציינתי לעיל, נראה לי כי התובעת ובעלה נטו להגזים בתיאור מגבלותיה של התובעת, תיאור שאינו מתיישב עם הפגיעה היחסית קלה, בידה השמאלית של התובעת. יש לקבל את העובדה כי ארבעה חודשים, לא הייתה התובעת מסוגלת לעבודה כלשהי. גם לאחר אותם ארבעה חודשי אי כושר שלאחר התאונה, הייתה החמרה במצבה של היד, והיד הושמה בגבס למספר חודשים. כיום, יתכן והתובעת לא מסוגלת לעבודות קשות ביותר, אולם בעלה עוזר בכך, ואין טענה או ראיה כי התובעת העסיקה עזרה בשכר למרות שחלפו 45 חודשים מאז התאונה. לאור האמור אני פוסק לתובעת סכום גלובלי לעבר ולעתיד של 30,000 ש"ח. לפיכך, סך כל הפיצוי המגיע לתובעת עקב התאונה הוא סכום של 77,700 ש"ח. ניכוי - הצדדים הסכימו כי מכל סכום שיפסק יש להפחית את המענק שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של 44,665 ש"ח נכון ליום 1/4/98. מאחר ולא נפסקו לתובעת הפסדים לעבר הכוללים ריבית, יש לשערך סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה בלבד. לפיכך סכום זה נכון להיום הוא סך של 48,810 ש"ח. סכום זה יש להפחית מסכום הפיצוי. לסיכום - אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סכום של 28,890 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,756 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות המשפט. כל אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כף הידידייםשבר