קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שוחד מקבלן: השופט א' מצא: .1המערער, אשר כיהן כמפקח מקרקעין במינהל מקרקעי ישראל, נמצא אשם, בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד' ביין), בלקיחת שוחד מקבלן לעבודות עפר, אחד יצחק כהן, ועל כך הורשע בעבירות על סעיפים 290ו-284 לחוק העונשין, תשל"ז- .1977כן הורשע המערער בעבירות על סעיפים 418, 420ו- 244לחוק הנ"ל, בשל זיוף מסמך ועשיית שימוש בו לשם שיבוש מהלכי משפט, על רקע החשדתו בפרשה אחרת של לקיחת שוחד מאחד מוסטפא עומרייה, שאף בה הואשם המערער אך זוכה ממנה מחמת ספק באשמתו. בגין כל העבירות האמורות נגזרו על המערער שישה חודשי מאסר בפועל, שהורשה לרצותם בעבודת שירות, ושתי שנות מאסר-על-תנאי. מלכתחילה סב הערעור גם על חומרת העונש, אך כיוון שעד לשמיעת הערעור הספיק המערער לרצות את רוב רובה של תקופת המאס הממשי אשר נגזרה עליו, צומצמו טענותיו לפנינו לעניין הרשעתו בדין. .2בפרשת לקיחת השוחד מיצחק כהן לא ביקשנו תשובה מבאת-כוח המדינה על טענות המערער. העובדות שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה, לעניינה של הפרשה האמורה, הן בתמצית כדלהלן: הקבלן כהן היה בעל רישיון לכריית חול באדמת המינהל, באזור שהיה נתון לפיקוחו של המערער. לבקשתו המפורשת של המערער לספק לו אדמת גן לחצר ביתו בקריית אתא, שיגר כהן אל בית המערער משאית עמוסה באדמה, שהייתה נהוגה בידי עובדו, יוסף חלדי. המערער, שקיבל את פני המשאית בהגיעה לביתו, הורה לחלדי היכן לשפוך את תכולת משאיתו, והלה עשה כדבריו. כהן לא ביקש מן המערער תשלום תמורת האדמה והובלתה לחצרו, והמערער, מיוזמתו, לא שילם ולא הציע לשלם, לכהן או לחלדי, תשלום כלשהו. עובדות אלו קבע השופט המלומד על סמך עדותו המרכזית של כהן, אשר העיד מטעם התביעה, כעד מדינה, אחרי שהובטחה לו חסינות מפני העמדה לדין באשמת מתן שוחד. השופט המלומד היה ער לכך, כהן עצמו איננו טלית שכולה תכלת, אך את גירסתו בפרשה הנדונה קיבל כמהימנה, אחרי שנוכח שהיא משתלבת בראיות אחרות, המחזקות אותה ותומכות בה. בכלל אלו: עדותו של נהג המשאית, חלדי, שאף היא זכתה לאמונו של השופט, ותוכנן של שתי שיחות מוקלטות - הראשונה טלפונית והשנייה פנים-אל-פנים - שאת קיומן עם המערער יזם כהן, בהנחיית המשטרה, בשלב החקירה הסמויה. בפתח השיחה הטלפונית - כך עולה מתמליל ההקלטה - מתרץ כהן את פנייתו בטענה, שהוזמן לבוא למשטרה למחרת היום כדי להיחקר בעניין "האוטו אדמה", ומשים עצמו כמבקש להיוועץ במערער אודות הגירסה שימסור בחקירתו. לאחר חילופי דברים בטלפון מציע כהן לבוא לבית המערער ולדון בעניין יחדיו. המערער מסכים להצעה, וכשמופיע כהן בביתו מתחדשת שיחתם. מן השיחות ניכר ניסיונו של המערער לתאם עם כהן גירסה, כאילו לא היה המעשה מעולם, אך לנוכח טענת כהן, שמצויים עדים לדבר ושהכחשה גורפת לא תצלח, מציע לו המערער: "אז תגיד שהבאת פסולת, קצת אדמה". השופט קבע, שדברי המערער בשתי השיות מפלילים אותו, ועיון בתמלילי השיחות מעלה שהשופט צדק בקביעתו. את הסברי המערער למוצא פיו דחה השופט המלומד כבלתי ראויים לאמון, וגם מדבריהם של עדי הגנה אחדים לא היה השופט מוכן להסיק כל מסקנה שבכוחה לסייע למערער. בהערכות אלו של העדויות, שבאו לפני הערכאה הראשונה, אינני רואה כל עילה להתערבותנו. .3העובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא אכן מובילות למסקנה, שבנטילת האדמה לגן ביתו, בלא לשלם את תמורתה, לקח המערער שוחד מכהן, בידיעה שהלה מתכוון לשחדו על-מנת שיישא לו פנים בעיסוקיו עם המינהל, ונמצא, כי בדין הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו. .4מורכבת יותר היא פרשת הרשעתו של המערער בזיוף מסמך ובהפצתו לשם שיבוש מהלכי משפט, על רקע החשדתו בלקיחת שוחד ממוסטפא עומרייה; אך לאחר עיון מדוקדק בראיות ובשיקולי השופט המלומד הגעתי לכלל מסקנה, כי גם בהרשעת המערער בפרשה זו אין עילה מספקת להתערבותנו. .5להלן עיקרי ההשתלשלות, שהובילה להאשמת המערער בפרשה הנדונה, ועיקר הראיות, שעל פיהן הוטל על השופט המלומד להכריע את הדין: (א) מוסטפא הוא בנו של מוחמד עומרייה, תושב הכפר איבטין, שאדמתו הייתה בתחום פיקוחו של המערער. שנים אחדות קודם לפרשת המעשה חכר מוחמד ממינהל מקרקעי ישראל חלקת אדמה בכפרו, ולמערער, מכוח תפקידו, הייתה נגיעה לחידוש זכויות חכירה מעין אלו. בזמן הרלוואנטי עבד מוסטפא כנגר שכיר בנגרייה, שהתמחתה בייצור ובהתקנה של ארונות למטבחים. משנזקק המערער לארונות מטבח, נוצר קשר בינו לבין מוסטפא; ולנוכח קביעת השופט, שהמערער ידע כי מוסטפא הינו בנו של מוחמד, אחת היא אם קשר זה נוצר (כגירסת המערער) ביוזמת מוסטפא, בבוא המערער אל הנגרייה שבה הועסק הלה כדי להתעניין שם בהזמנת ארונות למטבחו, או שהוא נוצר (כגירסת מוסטפא) ביוזמת המערער, שפנה אליו בכפרו. בעקבות קשר זה, מכל מקום, בא מוסטפא לבית המערער, ביצע שם מדידות, ואחר כך ייצר את הארונות והתקינם במטבח ביתו של המערער. (ב) האשמתו של המערער בלקיחת שוחד ממוסטפא נתבססהעל הגירסה שמסר מוסטפא בשתי אימרותיו בחקירת המשטרה. באימרתו הראשונה (ת/9), שנגבתה קודם להחשדתו של המערער עצמו, טען מוסטפא, כי המערער לא הציע לו כסף בעבור ארונות המטבח, ושהוא עצמו גם לא ביקש תשלום כלשהו, באשר חשב, שאם יצטרך דבר מה במינהל, יוכל להיעזר במערער "יותר טוב". להלן הוסיף, כי אפשר, אמנם, שהמערער נתן לו סכום כסף קטן, אלא שכסף זה הספיק רק לכיסוי חלק ממחיר החומרים שהשקיע בייצור הארונות, ואילו בגין שכרו - לא קיבל דבר. משהוחשד בחקירת המשטרה, שבקבלת ארונות המטבח בלא לשלם את מלוא מחירם הראוי לקח שוחד ממוסטפא, הציג המערער לפני חוקריו מסמך, שהתיימר להיות זיכרון-דברים שנערך בינו לבין מוסטפא ושנחתם על-ידי שניהם ביום 8.7.80, במעמד הזמנת הארונות ממוסטפא. ממסמך זה (מוצג ת/8) נבע, כביכול, כי מחיר הארונות, עליו הותנה בין השניים, הסתכם ב- 000, 73ל"י, וכי במעמד ההזמנה שילם המערער למוסטפא מקדמה בסך 000, 40ל"י במזומנים. מוסטפא נדרש לחקירה נוספת ומסר אמר שנייה (ת/10). לשאלה, אם ערך זיכרון-דברים בכתב עם המערער, השיב ב"לא זוכר", אך מיד הוסיף, כי מעולם לא נהג לכתוב מסמכים כלשהם עם מזמיני עבודות. להלן אמר, כי חתם למערער רק על נייר שהכיל סקיצה של ארונות המטבח, וכשהוצג לפניו ת/8, השיב, כי על מסמך זה לא חתם. עתה טען, כי הסכים עם המערער על מחיר הארונות, אלא שלדבריו מחיר זה, שאת שיעורו המדויק לא זכר, היה כחצי המחיר שמעבידו נהג לדרוש באותה התקופה בעד ארונות שכאלה. מכל מקום, הכחיש קבלת מקדמה בסך 000, 40ל"י, כפי שיוחס לו ב-ת/8, והוסיף, שעל-פי השערתו קיבל מן המערער, בסך הכול, כ-000, 15ל"י, מתוך זה רק כ- 500, 4ל"י כמקדמה. על יסוד דברי מוסטפא ב-ת/ 10הואשם המערער גם בעבירות של זיוף מסמך ועשיית שימוש בו, וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען כנגד המערער, כי משנפתחה כנגדו חקירה בפרשת לקיחת שוחד ממוסטפא, הכין את המסמך (ת/8), שהתיימר להיות זיכרון-דברים בינו לבין מוסטפא, וזייף בו את חתימת מוסטפא, וכי את הממך המזויף הזה הציג המערער לפני קצין המשטרה שהיה ממונה על חקירת החשדות לעבירת שוחד, בכוונה לשבש את מהלכי החקירה ולהביא לידי עיוות-דין. (ג) מוסטפא היה עדה העיקרי של התביעה בפרשה האמורה, אך את עדותו מסר (כלשון השופט המלומד) "בלב ולב". בעדותו הראשית ניסה, כמיטב יכולתו, להתאים את גירסתו לצורכי הגנתו של המערער. בין היתר השיב לתובעת, כי איננו זוכר אם בינו לבין המערער נערך הסכם בכתב, וכשהוצג לפניו ת/8, השיב, כי איננו יכול לזהות אם החתימה על המסמך היא חתימתו. בגין תשובתו האחרונה, אשר סתרה את הגירסה שמסר באימרתו השנייה (ת/10), הוכרז מוסטפא כעד עוין. לשאלת התובעת בחקירה שכנגד השיב, לאחר היסוסים, כי אינו חותם בצורה המופיעה ב-ת/ .8לשאלה אם קיבל מהמערער 000, 40ל"י, כאמור ב-ת/8, השיב, שקיבל ממנו כמה תשלומים ושאיננו זוכר את הסכומים. להלן הודה, כי לא שיקר באימרתו ת/10, כאשר אמר, כי איננו זוכר כמה קיבל מן המערער, "אך זה לא היה 000, 40ל"י". התובעת חזרה וציטטה באוזניו קטע מדבריו באמרה ת/10, בו נאמר, שהחתימה על ת/ 8איננה חתימתו, ושמחיר ארונות המטבח עשוי היה להגיע רק לכ- 000, 15ל"י, ומכאן שגובה המיקדמה שניתנה לו לא עלה על כ-500, 4ל"י. לאחר סידרת תשובות מתחמקות בעניינים אלה הואיל לאשר, שהדברים אמת, ושמסרם בחקירה "מרצון חופשי". בחקירתו הנגדית על-ידי הסניגור חזר מוסטפא לסורו והיה נכון לאשר כמעט כל הנחה שהוצגה לפניו. ביחס לשאלה אם חתם על ת/ 8השיב לסניגור, כי מאז ייצור הארונות בעבור המערער חל שינוי בצורת חתימתו. הוא אישר את אמיתות דבריו בחקירה, כי חתם למערער "על נייר"; בתחילה אמר, שחתם כנראה על תכנית העבודה, אך בהמשך היה מוכן לומר, "שיכול להיות שהכוונה היתה ל-ת/8". (ד) להוכחת טענתה, שהמערער זייף את חתימת מוסטפא על גבי ת/8, נזקקה המאשימה גם לעדותו של מומחה מז"פ לכתב-יד, מר אמנון בצלאלי. בדיקותיו של המומחה נתבססו על השוואת דוגמאות מחתימותיו של המערער, שניטלו ממנו בזמן החקירה, ודוגמאות מחתימותיו של מוסטפא, שניטלו לצורך זה מתיקי המינהל. מסקנת הבדיקות הייתה, כי אין אמנם להוציא מכלל אפשרות, שהחתימה על גבי ת/8, המתיימרת להיות חתימתו של מוסטפא, אמנם זויפה בידי המערער, אך אין ביכולתו לקבוע באופן מוחלט, שמוסטפא לא חתם בעצמו על המסמך. .6שקילת הראיות שבאו לפניו הובילה את השופט המלומד לשתי מסקנות בסיסיות:ראשית, כי חרף החשדות הכבדים המתעוררים ביחס לעבירה של לקיחת שוחד ממוסטפא, אין יסוד ראייתי מספיק להרשעת המערער בעבירה זו (וכן בעבירה של מירמה והפרת אמונים, הכרוכה בה); ושנית, כי הראיות אינן מאפשרות לקבוע, לחובת המערער, כי הוא אשר זייף את חתימת מוסטפא על גבי המסמך ת/.8 ברם, בצד המסקנות ה"שליליות" הללו, הייתה לשופט גם מסקנה "חיובית", לאמור, כי שוכנע מעבר לכל ספק, כי המסמך ת/ 8הוא מסמך שקרי ("מפוברק", בלשון השופט), אשר לא נעשה בעת ההתקשרות בין המערער למוסטפא, ושתוכנו איננו מבטא את תוכן ההתקשרות בין שניים אלה, אלא נערך במטרה לשמש "כיסוי" לעיסקה האמיתית בין הצדדים. בהעדר ראיה מספקת לסתירת אמיתות חתימתו של מוסטפא על גבי ת/8, יש, לדעת השופט, יסוד לקבוע, כי מוסטפא - בהנחה שחתם בעצם ידו על המסמך - הרי עשה כן לפי בקשת המערער, אחרי שהמערער הכין את המסמך בכוונה להשתמש בו להטעיית חוקרי המשטרה אשר עסקו בחקירת החשד שיוחס לו בדבר לקיחת שוחד ממוסטפא. חיזוק למסקנתו האמורה מצא השופט המלומד בגירסה השקרית שמסר המערער, לפיה לא ידע כלל כי מוסטפא הינו בנו של מוחמד עומרייה, שבקשתו להארכת חכירתו באדמת המינהל הייתה בתחום טיפולו. על יסוד אלה קבע השופט המלומד, כי מעשהו של המערער ממלא את יסודות החלופה הראשונה של הגדרת "זיוף" אשר בסעיף 414לחוק העונשין, לאמור: "עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות". בכך הגיע השופט המלומד להרשעת המערער בעבירות של זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט, על-פי קונסטרוקציה עובדתית ומשפטית שונה מזו שנטענה על-ידי המאשימה. .7שתי טענות עיקריות היו בפי המערער לפנינו: ראשית, כי אות ספקות שעוררו הראיות בלב השופט, אשר מנעוהו מהרשעת המערער בלקיחת שוחד ממוסטפא ובזיוף חתימת מוסטפא על גבי ת/8, צריכים היו להניאו גם מהרשעתו בשלוש העבירות הנזכרות; ושנית, כי בהרשיעו אותו בדין על-פי תשתית עובדתית השונה מזו שנטענה לפניו ושנתלבנה בעדויות, קיפח השופט המלומד את זכותו ואת סיכוייו להתגונן. דין שתי הטענות הללו להידחות, ואתייחס אליהן כסדרן. .8מכלל עדותו, רבת התהפוכות וגדושת הסתירות, של מוסטפא, היה השופט מוכן לקבל רק אותו חלק מן העדות, בו אישר מוסטפא את אמיתות דבריו בשלב החקירה בארבע נקודות אלו: (א) כי צורת חתימתו איננה כצורת החתימה המתיימרת להיות שלו והמופיעה על גבי ת/8; (ב) כי לא קיבל, בבת אחת, סכום גדול כאמור ב-ת/8; (ג) כי הכספים ניתנו לו בשניים או שלושה שיעורים, שסיכומם הכולל לא הגיע ל-000, 40ל"י; (ד) כי הסכום הכולל שקיבל הסתכם, להערכתו, בכ-000, 15ל"י, ובזמן ההתקשרות שולמה לו מקדמה בסכום שאיננו עולה על 4500ל"י. מעדותו של מוסטפא, ככל שהיה נכון לקבלה (ביחס לארבע הנקודות שצוינו), הסיק השופט המלומד שתי מסקנות עובדתיות הנוגעות לענייננו: ראשית, כי ת/ 8לא נערך במעמד ההתקשרות בין המערער לבין מוסטפא; ושנית, כי האמור ב-ת/ 8איננו מבטא נכונה את אשר הוסכם בין השניים בגדר עיסקתם. עיון בטעמי השופט המלומד לזיכויו של המערער, מחמת הספק, מלקיחת שוחד ממוסטפא ומזיוף חתימתו של מוסטפא על גבי ת/8, מעלה, כי אין כל סתירה בין טעמים אלה לבין הקביעה, ש-ת/8, כשלעצמו, הוא מסמך שקרי, הנחזה להיות מה שאיננו, ויש בו כדי להטעות. .9בנמקו את החלטתו לזכות את המערער מן האשמה של לקיחת שוחד הסביר השופט, כי מוסטפא לא עבד חינם אין כסף, אלא קיבל תמורה, לא רק לכיסוי עלות החומרים אלא גם בגין שכר עבודה. את שיעור התמורה שקיבל לא יכול היה השופט לקבוע, ועם זאת קבע, שתמורה זו הייתה בסכום נמוך בהרבה מן המקובל אצל נגרים בעלי נגריות. הספק, שבעטיו זוכה המערער מן האשמה האמורה, כעולה מהנמקת השופט, נבע מהעדר האפשרות לקבוע, על סמך הראיות, כי הסכום ששילם המערער למוסטפא, הגם שהיה נמוך בהרבה מן המקובל בנגריות "ממוסדות", לא היה בגדר תמורה מתאימה לסוג כזה של עבודה מזדמנת, המבוצעת בידי נגר שכיר, שלא מטעם מעבידו אך תוך הסתייעות בציוד השייך למעבידו וככל הנראה - גם תוך שימוש בחומרים של מעבידו. הסכום שצוין ב-ת/ 8כמחיר העבודה המוזמנת, 000, 73ל"י, חפף, פחות או יותר, את עלותה הממוצעת של עבודת נגרות בהיקף האמור, על-פי המחירים שהיו מקובלים בנגריות כדוגמת זו שבה הועסק מוסטפא, והשופט המלומד דחה כבלתי סבירה את האפשרות, שהמערער התחייב לשלם למוסטפא מחיר דומה או קרוב למחיריהן של נגריות מסודרות (מה גם, שעל-פי גירסת המערער עצמו, בחר להתקשר עם מוסטפא, במקום עם מעבידו, לנוכח הבטחתו לבצע בעבורו את העבודה "בחצי המחיר"). מניה וביה, דחה השופט כחסרת יסוד גם את האפשרות, שבמעמד ההתקשרות שילם המערער למוסטפא מקדמה בסך 000, 40ל"י. על יסוד הנתונים הללו רשאי היה השופט לקבוע, כי ת/ 8הינו מסמך שקרי, ובין קביעה זו לבין הספק שהניעו לזכות את המערער מלקיחת שוחד אין ולא כלום. גם הספק, שבעטיו זוכה המערער מאשמת זיוף חתימתו של מוסטפא על גבי ת/8, איננו עומד בסתירה לקביעת השופט, ש-ת/ 8הוא מסמך שקרי. הספק האמור נבע רק מאי-יכולתו של המומחה לכתב-יד, מר אמנון בצלאלי, לקבוע קביעה פוזיטיווית מוחלטת, כי החתימה על ת/ 8איננה חתימתו של מוסטפא, ואילו קביעת השופט, שהמסמך האמור הינו שקרי, מבוססת על בחינת תוכנו של המסמך, לאורן של הראיות, וקביעה זו איננה תלויה בהכרעת השאלה, אם מוסטפא חתם בעצם ידו או לא חתם. .10בגין המסמך ת/ 8הורשע המערער, בין היתר, בעבירה של זיוף מסמך, בניגוד לסעיף 418לחוק העונשין. אף שהוראת החיקוק האמורה צוינה בכתב האישום, שעל פיו הובא המערער לדין, יש להתייחס להרשעתו לפיה כאל הרשעה שסעיף 184לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, חל עליה, בהיותה מבוססת על עובדות שלא נטענו בכתב האישום (ואף לא נטענו, על-ידי המאשימה, גם במהלכו של הדיון), אך הוכחו במסגרת הראיות. הרשעת נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו, אף שלא נטענו בכתב האישום, נתונה - על-פי סעיף 184הנ"ל - לסמכותו ולשיקול- דעתו של בית המשפט, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. טענת המערער לפנינו הינה, כי הגנתו קופחה, אך בחינת הראיות שיכנעה אותי, כי בטענה זו אין כל ממש. .11התנאי בדבר מתן "הזדמנות סבירה להתגונן" מיועד למלא את חסרונו של טיעון עובדתי בכתב האישום, שמטרתו, כידוע, היא להעמיד את הנאשם - בבירור, מראש ובמפורש - על גירסתה הנטענת של התביעה, למען יידע מה מבקשים להוכיח כנגדו, במה יבקשו להרשיעו ומפני מה הינו מצופה להתגונן (ע"פ 63/79, 76[1]; ע"פ 319/79 [2]; ע"פ 534/84 [3]). אך סיפוקו של תנאי זה איננו חייב להתבטא, בהכרח ובכל הנסיבות, בהשמעת אזהרה מפורשת באוזני הנאשם, במהלך הדיון, לאמור, כי הנה נתבררו עובדות חדשות, שגם הן עשויות להוות תשתית להרשעתו. בית המשפט ייטיב אמנם לעשות, אם ינקוט דרך זו כל אימת שמצטיירת לנגד עיניו האפשרות להרשעת הנאשם בעבירה שלא הואשם בה, או על-פי תשתית עובדתית שונה מזו שנטענה בכתב האישום. ברם, גם כאשר בית המשפט איננו נוקט דרך של אזהרה מפורשת מעין זו, אין משמעות הדבר, שלא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. כל מקרה צריך להיבחן לפי נסיבותיו המיוחדות. אין דומה מקרה, בו מורשע הנאשם על-פי מערכת של עובדות חדשות, שזיקתה לגירסה העובדתית, עליה נתבססה האשמתו מלכתחילה, הינה רפה וקלושה, למקרה בו ניכר קיומו של קשר ענייני ממשי והדוק בין העובדות שעל פיהן הואשם הנאשם לבין העובדות החדשות, שנתגלו במהלך הדיון ושעליהן נסמכת הרשעתו. במקרה מן הסוג הראשון קרוב להניח, שאם לא הוזהר הנאשם, בשלב מוקדם של ההליך, בדבר קיומה של החזית החדשה, יימנע בית המשפט מלהרשיעו בעבירה האחרת, שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו (ע"פ 428/74 [4]). במקרה מן הסוג השני עשוי בית המשפט להיווכח, כי אף שהנאשם לא הועמד, מבעוד מועד, על האפשרות שיורשע על-פי תשתית עובדתית שונה מזו שעל פיה הואשם, נמצא הוא מתגונן למעשה ככל שהיה בידו להתגונן - לא רק מפני האישום במתכונתו המקורית, אלא גם מפני האישום במתכונת שהיוותה נושא להרשעתו בדין. כך, למשל, "אם קו ההגנה שבנה לעצמו הנאשם כלפי האישום שהופיע בכתב האישום כולל בחובו גם את קו ההגנה אותו היה מציב הנאשם לאישום בו הורשע אין לומר כי הנאשם הופתע, וכי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן" (דברי חברי הנכבד, השופט ברק, בעקבות אסמכתאות קודמות, בע"פ 63/79, 76הנ"ל [1], בעמ' 615). .12השופט המלומד בפרשתנו - אם מפני שלא נתבקש לכך על-ידי התביעה, ואם מפני שאשמת המערער בעבירת הזיוף, במתכונתה השונה מזו הנטענת, נתלבנה במוחו רק בשלב כתיבת הכרעת הדין - לא הזהיר את המערער מפני האפשרות שיורשע בעבירת זיוף מסמך, על-פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום אך הוכחו במהלך המשפט. אפשר שהשופט היה מיטיב לעשות, אילו העמיד את המערער - לפני מתן הכרעת הדין - על האפשרות, שיורשע על-פי עובדות שלא נטענו, ואילו נתן לו הזמנות לטעון בקשר לכך (השווה, לעניין זה, דברי חברי הנכבד, הנשיא, בע"פ 319/79 [2] הנ"ל, בעמ' 495), אך בדיעבד, וגם משלא נעשה הדבר, אין במקרה הנדון מקום לחשש, שלמערער לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני האישום בעבירת הזיוף, במתכונת שעליה נתבססה הרשעתו. .13בהכרעת-דינו כתב השופט המלומד, שגם אילו ידע המערער אודות האפשרות שיורשע על יסוד הקונסטרוקציה שנראתה לבית המשפט, ואשר לא נטענה על-ידי המאשימה, לא היה משתנה דבר בקו ההגנה שנקט במשפטו למעשה. צדקת ההערכה הזאת מסתברת מפרשת הראיות שנגולה במשפטו של המערער, במכלולה הרחב, על רקע האשמתו, במשולב, הן בלקיחת שוחד ממוסטפא והן בביצוע שלוש העבירות הנוספות הכרוכות במסמך ת/ .8כל העבירות הללו נדונו כפרשה אחת, והשאלות שנתלבנו בראיות נגעו לכל צדדיה של פרשה זו. כך עלה, שבבירור האשמתו של המערער בעבירת הזיוף לא הסתפקו הצדדים בחקר הטענה, שהמערער זייף את חתימת מוסטפא על גבי ת/ .8ראיותיהם מזה ומזה, וחקירתם הנגדית של העדים מזה ומזה, עסקו בשאלות נוספות ביחס למסמך ת/8: מועד חתימתו, נסיבות חתימתו, האם נערך לצורכי ההתקשרות בעניין התקנת ארונות המטבח או לצורך אחר, האם תוכנו משקף בנאמנות את תוכן ההתקשרות הנדונה אם לאו, ועוד. לא הייתה כאן הרחבה אקראית או בלתי נחוצה של היריעה; שכן אלו מן השאלות שלא נדרשו לאישום בעבירת זיוף, במתכונתו הנטענת המקורית, נדרשו גם נדרשו לבירורן של אחת או יותר מטענותיה האחרות של המאשימה: הטענה שהמערער לקח שוחד, הטענה שעל רקע החשדתו בלקיחת שוחד חיבר המערער מסמך שתוכנו שקרי, בעזרתו קיווה לשבש את מהלכי החקירה, וכל כיוצא באלה. אשמת המערער בעבירת הזיוף, על-פי המתכונת שבה הורשע, הסתברה, בעליל, מן העובדות שהוכחו במשפט, במסגרת בירורן של השאלות והטענות הנדונות. קשה להלום, שאילו הועמד המערער, במהלכו של הדיון, על אפשרות הרשעתו בעבירת זיוף, בגין עשיית מסמך שקרי, הנחזה להיות מה שאיננו והוא עשוי להטעות, היו בפיו טענות אחרות, או נוספות, להגנתו, מעבר לטענות שהעלה במשפטו למעשה; וגם בטיעונו לפנינו לא הצביע המערער על קיומה של איזו טענת הגנה, אחרת או נוספת, שכזאת, שהיה בידו להשמיעה אך לא ניתנה לו הזדמנות להשמיעה. .14המסקנה מכל האמור היא, שהרשעת המערער, בשתי הפרשיות בהן נמצא אשם, הינה מבוססת כדבעי, ודין הערעור להידחות. הנשיא מ' שמגר: אני מסכים. השופט א' ברק: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מצא. שוחדקבלן