קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור על תנאי ממאסר / עתירה נגד ועדת השחרורים שהתקבלה / שחרור מוקדם ממאסר: העותר נושא עונש מאסר בן 4 שנים בגין שלוש עבירות בנשק שבוצעו על ידו בעת ששירת כשוטר מג"ב. יצוין כי עונש זה הושת עליו על ידי בית המשפט העליון, בעקבות ערעורה של המדינה, לאחר שהערכאה הדיונית ראתה לנכון לגזור עליו קודם לכן בגין אותן עבירות שתי שנות מאסר לריצוי בפועל. משהגיע זמנו פנה העותר לועדת השחרורים הפועלת מכח חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001, (להלן "החוק"), וביקש לשחררו שחרור על תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר. הועדה שדנה בבקשה החליטה לדחותה ועל החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית. בדיון שהתקיים בפנינו שטח ב"כ העותר את טיעוניו בזכות קבלת העתירה ומנגד ביקשה ב"כ המשיבה לדחותה. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ובחנו את נימוקי הועדה הגענו לכלל מסקנה שיש להעתר לעתירה ולהלן נימוקינו לכך. עיון בהחלטתה של הועדה מלמד על כך שהנימוק העיקרי אשר הדריך אותה לדחות את בקשת העותר היה נעוץ בהשקפתה כי ענינו של העותר נכנס לגדרו של סעיף 10 לחוק המדבר על: "אותם מקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות שבהם ... שחרורו של האסיר על תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור ... משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה ונסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שישא האסיר בפועל אם ישוחרר ....". איננו יכולים להיות שותפים להשקפתה של הועדה כי ענינו של העותר נמנה על אותם מקרים אותם ראה המחוקק לנגד עיניו בעת שקבע את הוראת החוק הנ"ל. בפסק הדין שניתן לאחרונה בתיק רע"ב 9837/03 רחמים גרסה נ' ועדת השחרורים ואח', הדגיש כב' השופט טירקל כי יש לפרש את הוראותיו של סעיף 10 הנ"ל פירוש צר ומצמצם וליישמו רק במקרים חריגים ונדירים. מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של העותר הרי עדיין אין לומר כאן כי הענות לעתירתו תביא להיווצרותו של יחס בלתי סביר בין תקופת המאסר שהוא ישא בפועל לבין חומרת העבירה והעונש שנגזר עליו או כי תיגרם פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, אם תֵענה בקשתו. לא למותר יהיה לציין כאן כי אם ולאחר שתענה עתירתו עדיין ירצה העותר תקופת מאסר בפועל העולה במִשכה באופן משמעותי על זו שפסקה לו הערכאה הדיונית בראשית הדרך. מסקנתנו עד כאן הינה איפוא כי ענינו של העותר אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים שבהם יש ליישם את הוראותיו של סעיף 10 לחוק ואין בהוראת חוק זו כדי לעמוד לו לרועץ. ענין נוסף אשר נדון כאן נגע לאופן התנהגותו של העותר במהלך מאסרו. האמת ניתנת להאמר שיותר מאשר הועדה, היתה זו המשיבה אשר בטיעוניה לפנינו ראתה לנכון לראות בכך מכשול העומד בדרכו של העותר. מסתבר כי העותר הוחשד בזמנו ואף נענש בגין סיוע לאחר בהחזקת דוקרן וכי קיים היה כנגדו מידע בקשר למעורבות אלימה אחרת. כאמור הועדה עצמה עמדה על כך שהמידע לא אומת ואף הביעה עמדתה כי במצב הדברים הרגיל, יתכן והיה מקום חרף אותו מידע, לאפשר לאסיר להשתחרר על תנאי. כאמור בטיעוניה בפני הועדה ובפנינו שמה המשיבה דגש רב יותר על אותו מידע מאשר עשתה כן הועדה. קשה לנו לקבל עמדה זו משמצאנו בתיקו של האסיר את מכתבה של האחראית על חולית המודיעין בשרות בתי הסוהר המופנה למשיבה ואשר נשלח אליה ביום 6/11/2003, ערב התכנסותה הראשונה של הועדה בענינו של העותר, ובו מצאנו את חוות דעתה של אותה אינסטנציה מקצועית לאמור: "לאסיר זהו מאסר הראשון בגין עבירות סמים, רכוש ונשק. מסווג ב/2 בתנאים 3 +6 בתנאים רגילים. בחודשים האחרונים יצא לחופשות. אין הערות בהיבט המודיעיני. למעט העבירה בגינה נשפט, אין הערות בהיבט הפלילי. לאור האמור לעיל, אין התנגדות לשחרורו על תנאי". (ההדגשות שלנו). (ברי שחלה טעות בציון העבירות בהן הורשע באשר אין המדובר כאן בעבירות בתחום הסמים). בסיום החלטתה התייחסה הועדה לתכנית השיקום שהוצעה לגבי העותר. אין המדובר בתכנית מטעם רש"א אלא בתכנית שיקום שהוכנה על ידי מחלקת הרווחה של המועצה המקומית בכפר מגוריו של העותר (מג'אר). הגורמים הטיפוליים שטיפלו בעותר בהיותו בכלא הביעו דעתם כי בשל תכונות אישיותו הוא אינו מתאים לתכנית פיקוח של רש"א והם שהציעו כי תעובד עבורו תכנית שיקום מטעמה של המועצה. תכנית כזו אכן הוכנה והוגשה. הועדה אישרה בהחלטתה כי התכנית נראית סבירה על פניה אך היא לוקה בכך שאין בצדה אמצעי חוקי לכפות על האסיר את קיום התכנית בדרך של פיקוח יעיל ואמיתי. לאחר בדיקת התכנית שהוגשה, הכוללת פיקוח ומעקב מצד לשכת הרווחה של כפר מג'אר וכאשר להצעה צורפה הסכמתו של אביו שהינו גימלאי של משטרת ישראל, לפקח על צעדיו והסכמתו של קרוב משפחתולהעסיקו במפעלו, כמו גם התחייבותו להשגיח עליו, נראה לנו שניתן כאן בהליך הנוכחי לגבש סופית את תנאי השחרור והפיקוח מבלי צורך בהחזרת הענין לועדה. אנו מורים איפוא על שחרורו על תנאי של העותר מיתרת מאסרו כאשר לבד מהתנאים הקבועים לכך בסעיפים 13 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשמ"א - 2001, יחולו עליו בתקופת התנאי התנאים הנוספים הבאים: מעת שחרורו יתגורר העותר בכפר מג'אר בבית אביו ולא יעזוב את ביתו אלא לצורך עבודתו בעסקו של מר X בכפר מג'אר, שם יהיה רשאי העותר להימצא ולעבוד בכל אחד מימות השבוע (למעט יום א') בין השעות 08:00 בבוקר ועד לשעה 16:00 אחר הצהריים. כאמור בשאר שעות היממה ישהה בבית אביו. כמו כן יותר לעותר לצאת מביתו לשם פגישות עם אנשי מחלקת הרווחה של המועצה המקומית בכפרו ועל פי הזמנתם. כבטוחות למילוי תנאי השחרור יחתמו אביו של העותר ומר X כל אחד מהם, על ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪ כאשר ערבויות אלה תשמשנה כבטוחה למילוי התחייבויותיו של העותר ותנאי השחרור שנקבעו כאמור לעיל וכבטוחה למילוי התחיבויותיהם הם במסגרת תנאי השחרור. שחרור מוקדם מהכלאמאסר