טענות בא כוח ארגון העובדים היו, כי העירייה עשתה שינוי חד-צדדי בסדרי העבודה, מבלי להמתין לסיום המשא ומתן. השינויים מאיימים על תנאי העבודה של ארגון העובדים, ולפיכך זכותם של העובדים לשבות, לטענתו, על אף שהשביתה הינה שביתה בלתי מוגנת מכוח חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי חד צדדי בסדרי עבודה: הנשיא (אדלר): 1. ההליך והעובדות: עירית תל-אביב-יפו הינה רשות מקומית ומעבידה בשירות הציבורי. המשיב (להלן: ארגון העובדים) הינו ארגון העובדים של כל עובדי העירייה. על הצדדים חלים הסכמים קיבוציים מיוחדים והסדרים קיבוציים מיוחדים שבתוקף עד היום, וכן ההסכמים הקיבוציים במגזר הציבורי, לרבות "הסכם קיבוצי לתנאי השכר במשק הציבורי, עובדי הרשויות המקומיות ומוסדות ציבור, לשנים 1993 - 1996", שפג תוקפו ביום 31.12.1996, אולם עודנו בתוקף עד היום, מכוח סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957. התובענה דנן נוגעת לקבוצה אחת של עובדי העירייה, שהיא מחלקת התברואה, שיש בה כ- 1,000 עובדים. במהלך השנים התנהל משא ומתן בנושא התייעלות והכנסת ציוד חדש לעבודת הניקיון בעיר. לטענת הנהלת העיר, ארגון העובדים מנע הפעלת ציוד חדש ושיטות הנהלה חדשות, הדרושות להבטיח רמת ניקיון סבירה בעיר. ואכן בחודשים האחרונים היתה ביקורת ציבורית על רמת הניקיון בעיר. ביום 23.11.1997 הכריז ראש עיריית תל-אביב-יפו בישיבת מועצת העיר, על כוונתו להפעיל קבלנים פרטיים לתגבר את עובדי התברואה של העירייה, וזאת על מנת לשפר את רמת הניקיון של העיר. כמו כן, העביר ראש העיריה מתפקידו את מנהל אגף התברואה בעירייה. יצויין גם, כי קבלנים חיצוניים כבר מבצעים עבודות ניקיון עבור העירייה בהיקף מצומצם, אולם כוונת ראש העיריה היא להפעיל אותם בשכונות ובמשימות נוספות (כפי שפורטו להלן בציטוט של סעיף 10 להצעת העירייה). כתוצאה מכך הודיע ארגון העובדים על התנגדותו. ביום 23.11.1997 החלו הצדדים במשא ומתן בעניין הפעלת קבלנים פרטיים ושיפור הניקיון בעיר. ביום 24.11.1997 התקיים דיון בין נציגי העירייה לבין נציגי ארגון העובדים, כאשר כל אחד הגיש הצעת הסכם עקרונות ליישוב הסכסוך בעניין הפעלת קבלנים פרטיים ושיפור הניקיון בעיר. הנהלת העירייה הגישה "מסמך עקרונות למשא ומתן אגף תברואה", שכלל 18 סעיפים הנוגעים לייעול ושיפור עבודות הניקיון. נציגי ארגון העובדים הסכימו ל- 17 סעיפים מתוך ה- 18 בהצעת הנהלת העירייה, אולם סירבו לקבל את סעיף 10, שבו מדובר על: "10. הפעלת גורמים חיצוניים לביצוע משימות ניקיון (במבצעים, אירועים, מתחמים, פעולות שבת, חג וימים שאינם ימי עבודה בעירייה)". הנהלת העירייה לא היתה מוכנה לוותר על הפעלת קבלנים פרטיים בהיקף רחב יותר, והצדדים לא הגיעו להסכמה. ביום 26.11.1997, כאשר טרם התגבש הסכם בנושא בין העירייה לבין ארגון העובדים, החלו קבלנים פרטיים לסייע בעבודת הניקיון בעיר. משנודע הדבר, הורה ארגון העובדים על שביתה חלקית של עובדי העירייה, כאשר קבוצות שונות של עובדים הפסיקו את עבודתם. החל מיום 27.11.1997 השבית הארגון את העבודה באגף התברואה של העירייה. לעובדות הללו נוסיף, כי בעתון מקומי הופיע בימים שלפני פרוץ השביתה כתבה על כוונת העירייה לפטר 700 עובדי תברואה. לעומת זאת, בעדותו בבית הדין הצהיר מנכ"ל העירייה, כי אין כוונה כזאת. עובדה נוספת שיש לציין היא, כי בין 1,000 עובדי התברואה ישנם כ- 400 עובדים זמניים, שאינם קבועים. העירייה הגישה בקשה לצווים זמניים בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת בן-יוסף ונציגי הציבור פטל וצוונג; תב"ע 97 / 41-104). ביום 27.11.1997 החליט בית הדין האזורי להוציא צו, המונע את השביתה והמורה לעובדי התברואה ולעובדי העירייה כולם לחזור לעבודה תקינה. את החלטתו נימק בית הדין בכך, כי: (א) לא ניתנה הודעה כדין על השביתה; (ב) השביתה כוללת לא רק את עובדי התברואה אלא גם עובדי עירייה אחרים; {ג) העירייה פעלה בתום לב, שכן ניהלה משא ומתן במשך זמן רב על שיפור סדרי העבודה במחלקת התברואה והפעילה קבלנים פרטיים בעקבות תלונות קשות מהציבור על רמה הניקיון הירודה בעיר. על כך הערעור שלפנינו, שניתנה לה רשות מאת הנשיא. 2. טענות באי כוח הצדדים: טענות בא כוח ארגון העובדים היו, כי העירייה עשתה שינוי חד-צדדי בסדרי העבודה, מבלי להמתין לסיום המשא ומתן. השינויים מאיימים על תנאי העבודה של ארגון העובדים, ולפיכך זכותם של העובדים לשבות, לטענתו, על אף שהשביתה הינה שביתה בלתי מוגנת מכוח חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957. באת כוח העירייה טענה, כי העירייה חייבת לשפר את רמת הניקיון בעיר, ולאחר שנים שבהן סירב ארגון העובדים להסכים לשיטות ניהול מודרניות, לא היתה ברירה אלא לבצע את השינויים באופן חד-צדדי. כמו כן טענה, כי הארגון מגיע לבית הדין בידיים לא נקיות, שכן אינו מקיים את צו בית הדין האזורי. הכרעה 3. עלינו להביע את מורת רוחנו מהעדר יחסי אימון בין הנהלת העירייה לבין נציגי עובדי העירייה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעת באת כוח העירייה, כי הסכמתו של ארגון העובדים ל- 17 מתוך 18 הסעיפים בתכנית הנהלת העירייה לשיפור רמת הניקיון בעיר - אין לסמוך עליה, שכן העירייה "למודת ניסיון" במשא ומתן עם הארגון. מאידך, נוכחנו, כי ארגון העובדים לא בא לפנינו בידיים נקיות שכן עובדי העירייה ממשיכים לשבות בניגוד לצו הזמני של בית הדין האזורי. 4. בא כוח הארגון הודה בכך, כי השביתה היא "בלתי מוגנת" על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, אולם טען, כי אין בכך בלבד כדי להצדיק את מתן צו המניעה. ואכן, דעתנו היא, כי בית הדין אינו חייב לתת צו מניעה בכל מקרה של שביתה בלתי מוגנת, ועליו להפעיל את שיקול דעתו, בשים לב למכלול נסיבות העניין, תוך מתן משקל ראוי לעובדה, כי השביתה היא בלתי מוגנת. בעניין זה יש לשים לב, כי מדובר בחירות השביתה המוכרת במשפט העבודה בארץ. נוסיף, כי יש גם לתת משקל לשאלה אם הצדדים ליחסי עבודה המאורגנים שומרים על כללי התנהגות נאותים. בבואנו להפעיל את שיקול דעתנו, אנו מייחסים משקל ניכר לשינוי החד-צדדי במרקם יחסי העבודה במחלקת התברואה, שהיוו מעין "הפרטה" של חלק מעבודת המחלקה. אין ספק, כי שינוי כזה רצוי שייערך תוך הבנה עם ארגון העובדים, ולפחות לאחר התייעצות ומשא ומתן בתום לב. הכנסת קבלנים פרטיים כדי לבצע עבודה שעד כה בוצעה על ידי עובדי העירייה, מהווה איום ממשי על ארגון העובדים ועל העובדים, וזאת משלושה טעמים: הטעם האחד - האפשרות להחליף בהדרגה עובדים בקבלנים; הטעם השני - שיטת העסקת קבלנים פרטיים תועתק אל מחלקות אחרות של העירייה; והטעם השלישי - העסקת קבלנים פרטיים פוגעת בכוח המיקוח של הארגון לכפי המעביד. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכל השיקולים שצוינו לעיל, הגענו למסקנה שלא היה מקום להוצאתו של צו המניעה הזמני. הנהלת העירייה החליטה לשנות את המצב הקיים באופן חד-צדדי. אין אנו מביעים עמדה אם הדבר היה רצוי ביחסי עבודה או במסגרת סמכותה החוקית של הנהלת העירייה. אולם, משעשתה כן, הרי שאין תימה מכך שארגון העובדים הגיב כפי שהגיב. יתרה מזו, אין מקום לתת צו המונע מצד אחד ליחסי העבודה המאורגנים לעמוד על הגנת האינטרסים החיוניים שלו. צר לנו, כי המאבק בין הצדדים נעשה על גבם של תושבי תל-אביב-יפו, אולם מעצם מהותה של השביתה בשירות הציבורי שהיא כואבת לחלק מהציבור. ברי, כי נקיטת האמצעי של שביתה אין משמעו נקיטת פעולות אלימות. אנו קוראים להפסקה מיידית של מעשי האלימות, שעליהם הודיעה לנו נציגת העירייה, ומביעים דאגה עמוקה כלפי אמצעים אלה. פסק דין זה ניתן ברוב דעות; השופט רבינוביץ ונציג הציבור בן-יהודה בדעה, שיש לדחות את הערעור, מהטעמים הבאים: השופט רבינוביץ: אין מחלוקת שחופש השביתה והזכות לשבות הינן זכויות יסוד. משום כך הן שרירות וקיימות בכל היקפן כל עוד לא הוגבלו על פי חוק, הסכם קיבוצי וכיוצא בזה. אין גם מחלוקת ששביתה בלתי מוגנת אינה שביתה אסורה, החוק לא אסר את קיום השביתה אלא קבע את תוצאותיה כלפי הנוטלים בה חלק. החוק ופסיקה קבעו מסגרת נורמטיבית שלאורה יש לבחון האם השביתה מתנהלת בהתאם לכללים אלה. במסגרת כללים אלה יש לבחון האם השביתה הוכרזה כדין על ידי הארגון המוסמך, האם ניתנה הודעה כדין ובמועד, האם השימוש בשביתה נעשה כצעד ראשון או כצעד אחרון. במקרה הנוכחי השביתה לא הוכרזה כדין, דהיינו, לא הוכרזה על ידי הארגון היציג של העובדים, לא ניתנה הודעת צינון, וקיים הסכם קיבוצי בר תוקף. חרף כל אלה, צריך גם לבחון האם פעולת המעסיק יש בה משום פגיעה ביחסי עבודה מוסכמים בין הצדדים או התנהגות שלא בתום לב. בא כח העיריה חזרה והצהירה שכתוצאה מהעסקת הקבלנים לא תיפגע מצבת כח האדם של עובדי התברואה הקבועים והלא קבועים, ולא יפגעו תנאי עבודתם. כמו כן, הצהירה בא כח העיריה שמדובר בהעסקת קבלנים אך ורק במשימות מיוחדות כמפורט בסעיף 10 למסמך "18 העקרונות" (להלן מסמך העקרונות). בא כח ארגון העובדים טען שבמהלך המשא ומתן בנושא מסמך העקרונות שבו הסכימו העובדים לכל הסעיפים זולת סעיף 10 המדבר על העסקת קבלנים חיצוניים, הפעילה העיריה באופן חד צדדי אותם קבלנים. ככלל איני סובר שלעיריה אסור להעסיק קבלנים חיצוניים וזאת בתנאי שלא יפגע עובד מעובדי התברואה באיזו צורה ואופן שהוא. לאור האמור לעיל, ועל בסיס הצהרות בא כח העיריה בנושאים הנ"ל לו שמעו לדעתי היה נשאר צו המניעה הזמני על כנו ובלבד שתוקפו מותנה בכך שלא תפגע מצבת העובדים הקבועים והזמניים של עובדי התברואה ולא יפגעו תנאי עבודתם. התנאי הנוסף הוא שהפעלת קבלנים תעשה רק במבצעים מיוחדים כמפורט בסעיף 10 למסמך העקרונות שיש ליתן פירוש מצומצם להיקף הפעולות המנויות בסעיף 10 זה. במסגרת השיקולים להשארת הצו על כנו יש להביא בחשבון את הנזק והסבל הנגרם לתושבים כתוצאה מאי ניקוי האשפה. לא למותר לציין כי התנהגות העובדים במקרה דנן בו ביקשו לבטל צו מניעה תוך כדי הפרתו הוא נתון שיש להביאו בחשבון במכלול הנתונים בעת שדנים בבקשה לביטול צו המניעה. סוף דבר - ברוב דעות, מתקבלת דעתו של הנשיא, בניגוד לדעתם החולקת של השופט רבינוביץ ונציג הציבור בן-יהודה, ועל כן אנו מבטלים את צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית הדין האזורי. אנו קוראים לצדדים להמשיך לנהל משא ומתן ביניהם על מנת לשמור על יחסי עבודה תקינים, וכן למנוע סבל נוסף מתושבי העיר תל-אביב. שאלות משפטיותשביתה