קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בכביש חד סטרי - נזקים לרכב: כללי: שני בעלי הדין היו מעורבים בתאונה שארעה ביום 16.4.02 ברחוב עמק החולה סמוך לבית מס' 88 בעיר מודיעין. כל אחד מבעלי הדין טוען שהאשם לקרות התאונה רובץ על כתפי בעל הדין שכנגד. תיאור מקום התאונה: מן התרשימים שהגישו שני בעלי הדין לבית המשפט עולה כי רחוב עמק החולה, במסלול נסיעתם של בעלי הדין הוא כביש חד סיטרי. כביש זה הינו כביש רחב, אשר בצידו הימני קיימות חניות לכלי רכב. משמאל לחניות קיימים שני נתיבי נסיעה, ובנוסף, קיים נתיב נסיעה נוסף המתפצל מנתיב הנסיעה שמאלה, לצורך פנייה שמאלה לרחוב אחר המאונך לרחוב עמק החולה. בלשונו של הנתבע החניות הן הנתיב הראשון, שני הנתיבים שמשמאל לחניות הם הנתיבים השני והשלישי, והנתיב לפנייה שמאלה לרחוב המאונך לרחוב עמק החולה הוא הנתיב הרביעי. טענות בעלי הדין: לטענת התובעת, עובר לתאונה היא נסעה בנתיב הנסיעה הימני מתוך כוונה לפנות שמאלה. היא האטה את מהירות הרכב, הסתכלה בראי ואותתה לפניה שמאלה. הנתבע, שנסע במהירות מופרזת, פגע בחלקה האחורי של מכוניתה. לטענת הנתבע, התובעת יצאה עם ריכבה מחניה משפת הכביש, והשתלבה בנתיב האמצעי. במטרה לפנות שמאלה לנתיב הרביעי, המתחיל לפני הצומת, הסיעה התובעת בפתאומית את רכבה מהנתיב האמצעי, באלכסון אל הנתיב השמאלי בו נסע הנתבע, נכנסה בפתאומיות לפני הרכב של הנתבע, וכל זאת ללא איתות. על מנת להימנע מפגיעה ברכב של התובעת, נצמד התובע ככל האפשר לאבן השפה שמשמאל, בלם את רכבו, אך בהצלחה חלקית, ופגע בחלק הקדמי ימני של רכבו בחלק האחורי שמאלי של התובעת. התובעת תבעה מהתובע פיצוי על נזקיה בגין התאונה. הנתבע תבע מהתובעת בתביעה שכנגד פיצוי על נזקיו בגין התאונה. העדויות: התובעת העידה מטעמה, וחזרה על גירסתה כפי שכתבה אותה בכתב התביעה. בנוסף, שירטטה התובעת בבית המשפט תרשים של מקום התאונה, ובתרשים זה סימנה היכן היה ריכבה עובר לתאונה. מטעם התובעת העיד עד נוסף, מר יחיאל סלוק. עד זה לא ראה את התאונה, אך שמע את חריקת הבלמים של רכבו של הנתבע, בעת שבלם בלימת חירום את רכבו לפני שפגע ברכב של התובעת. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו, ובעדותו, למעשה, יחזר על גירסתו שבכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד. דיון ומסקנות: האחריות לקרות התאונה: התובעת צירפה תשריט לכתב תביעתה, ובו היא ציינה כי ריכבה בעת התאונה היה בנתיב הנסיעה השמאלי, תוך שהוא נמצא בחלקו הקדמי בנתיב הפניה שמאלה. שרטוט זה אינו מתאים לנאמר בסעיף 3 לכתב התביעה ולנאמר בעדותה של התובעת בבית המשפט. בכתב התביעה ובעדות אמרה התובעת כי היא היתה בנתיב הימני ובקשה לפנות שמאלה. לעומת זאת בשרטוט אותו שרטטה התובעת בבית המשפט עולה כי היא נסעה בנתיב הנסיעה הימני, ובעת שבקשה לפנות שמאלה, היא ביצעה פנייה שמאלה, תוך שהיא חוצה את נתיב הנסיעה השמאלי ופונה לנתיב הנסיעה לפניה שמאלה. התובעת העידה כי הסתכלה במראה, אך לא ראתה את הנתבע, ולכן ביצעה את הסטיה שמאלה. דבריה אלו של התובעת תומכים בדברי הנתבע כי התובעת יצאה מחניה משפת הכביש, השתלבה בנתיב הנסיעה הימני (בלשון הנתבע-"הנתיב האמצעי"), ואז ביקשה לפנות שמאלה לנתיב הרביעי (הנתיב לפניה שמאלה לרחוב המאונך לרחוב עמק החולה). בנסיבות אלו, הנתבע ניסה לבלום את רכבו, אך לא הצליח. מעדותו של מר יחיאל סלוק, לפיה שמע חריקת בלמים חזקה של רכב הנתבע, ומעדותו של הנתבע שלא הצליח לבלום את רכבו בלימת חרום, נובעת המסקנה כי הנתבע נהג במהירות מופרזת בנסיבות הענין. התמונה המצטיירת מעדויות אלו לגבי קרות התאונה הינה כדלקמן: התובעת נסעה ברחוב עמק החולה בסמוך לבית מס' 88 במודיעין. התובעת נסעה בנתיב הנסיעה הימני. התובעת ביקשה לפנות לנתיב הנסיעה השמאלי ביותר בכביש, על מנת לפנות שמאלה לרחוב המאונך לרחוב עמק החולה, תוך שהיא חוצה את נתיב הנסיעה השמאלי. זאת במקום שהיא תשתלב תחילה בנתיב הנסיעה השמאלי, ורק לאחר מכן תשתלב בנתיב הנסיעה לפניה שמאלה. באותה עת נוסע הנתבע בנתיב הנסיעה השמאלי במהירות גבוה יחסית, וכשהוא רואה את פניית התובעת, בולם הוא בלימת חרום, אך אינו מצליח למנוע לחלוטין את המגע בין שני כלי הרכב. בנסיבות הענין, האחריות לקרות התאונה רובצת על שני בעלי הדין. על תובעת, עקב פנייתה הבלתי זהירה שמאלה, ועל הנתבע עקב הנסיעה במהירות גבוהה בנסיבות הענין. אלא שהאחריות של התובעת גדולה יותר מזו של הנתבע עקב פנייתה הבלתי זהירה שמאלה, ועקב אי ההבחנה ברכבו של הנתבע. בנסיבות הענין אני מטיל על התובעת 60% מן האחריות לקרות התאונה ועל הנתבע 40% מן האחריות לקרות התאונה. נזקי התובעת: התובעת קיבלה פיצוי מחברת הביטוח שלה בגין נזקי התאונה, אך תובעת את נזקיה האחרים מאת הנתבע. מן המסמכים אותם צירפה התובעת לתביעתה עולה כי נגרמו לה הנזקים של השתתפות עצמית בסך 1,620 ₪, כינון בסך 445 ₪, השתתפות עצמית בירידת ערך ריכבה בסך 1,445 ₪ וכן העדר הנחת תביעות בסך 722 ₪. סה"כ 4,292 ₪. התובעת לא הוכיחה את הפסד ימי העבודה, לא הוכיחה כמה ימי עבודה הפסידה בגין התאונה ולא המציאה לבית המשפט נתונים על השתכרותה. התובעת תבעה את הסך 6,000 ₪ בגין הפסדים עתידיים בעקבות פגיעה בשילדה. התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה. יתירה מכך, השמאי מטעמה בדק את ריכבה, ואף קבע את ירידת הערך שנגרמה לרכב. חלק מירידת הערך קיבלה התובעת מחברת הביטוח שלה וחלק היא תבעה בראש נזק של השתתפות עצמית בירידת הערך. לא ניתן לפצות ניזוק פעמיים בגין ראש נזק אחד. מאחר והתובעת אחראית לאירוע התאונה בשיעור של 60%, על הנתבע לפצותה בשיעור של 40% מהנזק, דהיינו בסך 1,717 ₪. נזקי הנתבע-התובע שכנגד: התובע שכנגד המציא חוות דעת של שמאי לפיה שווי הנזק שנגרם לריכבו עומד על הסך 3,844 ₪ ללא מע"מ. כמו כן המציא התובע שכנגד קבלות על תשלום שכ"ט שמאי בסך 440. ₪. סך נזקיו אלו של התובע שכנגד מגיעים לסך 4,284 ₪. התובע תבע את הסך 840 ₪ בגין הפסד ימי עבודה, שכן להערכת השמאי על הרכב היה לשהות יומיים במוסך. להוכחת השתכרותו צירף התובע שכנגד את אישורו של רו"ח אהרן ליכטנברג, ממנו עולה כי ע"פ המאזן הבוחן לתקופה שמיום 1.1.02 ועד ליום 31.7.02, הכנסתו מעסק, ללא הוצאות קבועות, הסתכמה בסך 73,495 ₪. באישור זה אין כלל התייחסות לניכויי חובה שיש לנכות משכרו של התובע שכנגד. כמו כן התובע שכנגד לא המציא אישור על כך שהרכב אכן היה יומיים במוסך, ולא הראה לבית המשפט כיצד הוא ניסה או ינסה להקטין את נזקו בענין זה. על כן, לא מצאתי לנכון לפסוק כל סכום שהוא בגין ראש נזק זה. התובע תבע את הסך 1,663 ₪ שכ"ט עו"ד. הסכום נראה לי מופרז ביותר. כמו כן, בבימ"ש לתביעות קטנות אין כל צורך בייצוג ע"י עו"ד, כך שלא מצאתי לנכון לפסוק לתובע כל סכום שהוא בגין ראש נזק זה. התובע תבע את הסך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש. התובע לא המציא כל ראיה בגין ראש נזק זה. לאור האמור לעיל, נזקיו של התובע שכנגד בגין התאונה הינם בסך 4,284 ₪. מאחר ואחריות הנתבעת שכנגד לתאונה הינה בשיעור של 60%, הפיצוי לו הוא זכאי בגין התאונה מגיע לסך 2,570 ₪. סוף דבר: לאור האמור לעיל, הנני פוסק כדלקמן: הנתבע ישלם לתובעת את הסך 1,717 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (15.8.02) ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת שכנגד תשלם לתובע שכנגד את סך 2,570 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה שכנגד (29.8.02) ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. כבישתאונת דרכים