קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בעל עסק עצמאי: 1. בפניי תביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים שארעה לתובע, שהנו יליד 1960, ביום 27/07/1997. אין מחלוקת שלתובע נקבעו 15% נכות צמיתה עקב הגבלה בתנועות וסימני גירוי שורשי L4-L5, והנכות בגין התאונה הועמדה על 12.5% בשל שינויים ניוונים בעמוד שידרה מותני. התובע היה בתקופת אי כושר מלאה מיום התאונה ועד ליום 04/11/1997 ולטענת התובע הוא לא היה כשיר עד ליום 16/03/1998, כשלטענת התובע הוא לא עובד למעשה עד היום עקב התאונה. לטענת התובע הוא היה בתקופת מעבר מעסק מצליח ומשגשג של ניקיון ואחזקה בשם "נועם שירותים" לעסק בשותפות עם מר איל בורק בשם "א.א.א אחזקות" שהיה אמור לעסוק גם בשיפוצים ובניה, ובתקופת מעבר זו ארעה התאונה ועקב כך העסק התמוטט (לפחות החלק של הניקיון והאחזקה) ונגרמו לו הפסדים עצומים, ולכן יש לקבוע לו אחוז נכות תפקודית של 25%. לטענת הנתבעות התובע סגר את העסק הנוכחי ונכנס להרפתקה עסקית חדשה שלא הצליחה, כשהוא לא עובד פיזית בעצמו אלא למעשה מנהל עסק ואין להעמיד את נכותו התפקודית מעבר לנכות הרפואית. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, אני מחליט כדלקמן: א. לא מצאתי מקום במקרה זה לסטות בקביעת הנכות התפקודית מהנכות הרפואית שנקבעה, ואני מחליט להעמיד את הפגיעה התפקודית על 12.5%, אך לעשות במקרה זה חישוב אריתמטי ולא חישוב גלובאלי. התרשמתי מהתובע שהוא אדם בעל אופי עצמאי של יזם המחפש לנהל עסק ולהרוויח כסף, ולמעשה במהלך ה20- שנים אחרונות הוא לא עבד בחלק ניכר מהזמן, חלק מהזמן עבד במסעדה משפחתית, חלק בעסקי הניקיון והאחזקה, ובשלב מסוים הוא החליט לנסות את מזלו בעסקי שיפוץ ובניה, ולצורך כך רצה להקים את השותפות עם מר בורק, שלא הצליחה. לא התרשמתי שהתובע תלוי בעבודתו הפיזית בלבד, שכן גם בזמן שניהל את העסק של הניקיון הוא העסיק עובדים והעסק הגיע עד העסקה של 15-20 עובדים וקבלני משנה (ראה עמ' 2 לפרוטוקול). כן ניתן לראות בדו"חות הניכויים שצורפו מחודשים ינואר-יולי 1997 לפני התאונה שבחודשים ינואר עד יוני 1997 היו לעסק בין 20 ל30- עובדים והנה לפתע בחודש יולי 1997 ירדו מס' העובדים ל6-. עסק בסדר גודל כזה של כ30- עובדים לא תלוי בעבודתו של התובע, שגם אם היה נוהג לעשות חלק מהעבודות בעצמו הוא למעשה היה זה שניהל את העסק, ואני סבור שהוא יכול גם היה להמשיך ולעשות זאת לאחר חלוף תקופת אי הכושר. אני סבור שהתובע בחר בדיוק לנסות כיוון חדש עם מר בורק ושינה כיוון בעסקים, ולכן צומצם העסק של הניקיון כדי להיכנס גם לעסקי הנדל"ן באופן שהתובע ומר בורק גם רכשו נכס נדל"ן שאותו הם משכירים עד היום. יש לציין שאותו מר בורק - השותף, שהיה יכול לשפוך אור על היחסים ביניהם, על מהות השותפות, על השינוי העסקי שעשה התובע, הצלחת העסק החדש ומדוע הוא לא יכול היה להמשיך ולנהל את העסק בעצמו ואח"כ בשילוב עם התובע, לא הובא לעדות (למרות שנתן תצהיר) ולכן נקודות אלו נותרו מעורפלות ואני פוסק בהן לפי התרשמותי מעדות התובע, כשאי הבאתו לעדות של מר בורק לא מסייעת בנקודה זו לעדות התובע אלא גורעת ממנה. יחד עם זאת אני סבור שאין מקום במקרה זה לפסיקת סכום גלובאלי, שכן מדובר בהפסד ממשי שניתן לכמתו עקב הכנסותיו של התובע, ועקב העובדה שהתרשמתי שאכן התובע סבל הפסדים ממשיים עקב הפגיעה אני סבור כאמור שהתובע זכאי לפיצוי אריתמטי של 12.5% לפי חישוב של ממוצע המשכורות האחרונות שלו בשנת המס 1997 כשההכנסות שתובע בשנת 1997 היו 46,512.- ש"ח ל7- חודשי עבודה, דהיינו כ- 6,645 ש"ח לחודש נכון לשנת 1997 בשערוך של 25%. אני קובע את משכורתו החודשית של התובע ל- 6,000 ש"ח נטו לחודש (דהיינו הפסד של 750.- ש"ח לחודש לפי נכות של 12.5%). לא מצאתי גם מקום לסטות מגיל הפרישה של 65 לגבי התובע הנ"ל שלא מתמיד בעבודה קבועה, לא עובד למעשה מאז התאונה (למרות שהוא יכול לעבוד) ואין אינדיקציה לגבי עיסוקו בעתיד. התוצאה הינה כדלקמן: לגבי הפסדי שכר בעבר מיום התאונה ועד אמצע חודש מרץ 1998, אני קובע שהתובע היה באי כושר מלא. אני פוסק לו סך של 45,000.- ש"ח (לפי 7.5 חודשים X 6,000.- ש"ח). מאמצע מרץ 1998 ועד היום, דהיינו 19 חודשים, אני פוסק לתובע הפסד של 750.- ש"ח לחודש, דהיינו סך של 14,250.- ש"ח (לפי 12.5% X 6,000.- ש"ח X 19 חודשים). לגבי הפסד השתכרות לעתיד 162,000.- ש"ח = 216 X 750 ש"ח. בנוסף כאב וסבל - 16,760 ש"ח. סה"כ לתשלום - 238,010 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד כדין. עצמאיםתאונת דרכים