קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ברחוב שדרות הנשיא בחיפה: זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 8.12.99 בשד' הנשיא בחיפה. התובע טוען כי נסע בשד' הנשיא לכיוון מרכז הכרמל, כאשר לפתע יצאה התבעת מרח' סוכות, מימינו של התובע, בכוונה לפנות אל שד' הנשיא, ותוך כדי ביצוע הפניה פגעה הנתבעת בחלק האחורי ימני של רכבו. לדבריו, הוא ניסה לחמוק מפגיעתה ע"י סטייה שמאלה, אולם ללא הועיל, ופגיעתה בו דחפה אותו על אי התנועה הנמצא במרכז הכביש, וגרמה לפגיעה גם בחלק הקדמי של רכבו. הנתבעת עברה אירוע מוחי, זמן קצר לפני התאונה. בדיון הופיעה הנתבעת עם בנה, אשר ביקש, וקיבל רשותי, לדבר בשמה, שכן הסביר כי שמע מאמו את פרטי האירוע ואף כתב עבורה את כתב ההגנה, כל זאת - עוד לפני האירוע המוחי. על פי כתב ההגנה ודברי הבן, גרסת הנתבעת הינה כי התאונה אירעה במפגש הרחובות החורש ושד' הנשיא, ולא במפגש הרחובות סוכות ורחוב הנשיא, אולם בדיון הוברר כי הצדדים מדברים על אותו מקום. לטענת הנתבעת, היא כלל לא רצתה לפנות שמאלה, אלא היתה בפניה ימינה, דווקא, תוך שהיא פונה ימינה, בקשת רחבה, הישר אל הנתיב השמאלי של שד' הנשיא. כן טוענת הנתבעת כי רכב התובע כלל לא נפגע בחזיתו, תוך שהיא מציינת כי הפגיעה ברכבה היתה פגיעה קלה ביותר שלא היה בכוחה לדחוף את רכב התובע, כטענתו. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע ביקש ממנה לכלול בהודעתה לחברת הביטוח גם נזק בחזית רכבו, אולם היא סרבה לעשות כן מאחר שאין זו אמת. למותר לציין כי התובע מכחיש טענה זו מכל וכל. התובע הציג בפני תמונות של מקום האירוע (גם הנתבעת הסכימה כי זהו, אמנם, המקום), וכן תמונות של הנזק ברכבו. לא היה חולק כי רכב הנתבעת נפגע בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי. לאחר ששמעתי את התובע ובנה של הנתבעת, ובעיקר - נתתי דעתי לאמור בכתבי טענותיהם, לתמונות מקום האירוע ולתמונות הנזק ברכבו של התובע, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, לגבי אופן קרות התאונה (בהסתייגות אחת אשר תבואר בהמשך) על פני זו של התובע. על פי תרשים מקום האירוע, אשר צורף לכתב ההגנה, המרחק בין קצה אי התנועה, אשר משמאלו של התובע, לבין העמוד עליו הוא טוען כי נדחף ע"י הנתבעת הינו 15 מ'. נתון זה לא נסתר ע"י התובע, והוא מתישב גם עם מראה העיניים של תמונות מקום האירוע אשר הוגשו ע"י התובע. מיקום הפגיעות בכלי הרכב, ובמיוחד, אופי הפגיעה ברכב התובע, אינם מתישבים, כלל, עם גרסת התובע לקרות התאונה. אילו היתה הנתבעת פונה שמאלה, לא היתה הפגיעה ברכב התובע, פגיעת שפשוף, אלא היתה חייבת להיות מכה, וזאת - גם אם התובע היפנה מעט את רכבו כלפי שמאל. על פי גרסת התובע עצמו, לפיה נהדף רכבו על העמוד, לא ייתכן שהתובע היפנה את הגה רכבו, משמעותית שמאלה, שכן אז היה נהדף, אם בכלל, כלפי שמאל, ולא היה יכול להגיע, כלל, אל אותו עמוד. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת פנתה ימינה, כגרסתה, ולא שמאלה, כגרסת התובע. יתכן כי בשל הקשת הרחבה בה פנתה הנתבעת נדמה היה לתובע כי בכוונתה לפנות שמאלה. יחד עם זאת, אני מקבלת את גרסת התובע כי נהדף על העמוד. גרסה זו מתישבת עם גרסת הנתבעת לגבי אופן קרות התאונה. גם מיקום הפגיעות בחלק הקדמי של רכב התובע מתאים לכך, מה גם שהפגיעה בפינת הפגוש נראית טרייה. אמיתות גרסתו זו אינה נסתרת בשל המרחק בין שני אי התנועה, שכן המשך ישיר לקבלתי את גרסת התובעת כי פנתה ימינה הינה קביעה כי התאונה אירעה קרוב, למדי, לאותו עמוד עליו טוען הנתבע כי נהדף. יחד עם קבלת גרסתה של התובעת לגבי אופן פנייתה - ימינה, בקשת רחבה - אני קובעת כי הנתבעת הינה האחראית לקרות התאונה, וזאת בשל כך שלא צייתה לתמרור העצור המוצב בצומת, בכיוון נסיעתה, והנראה היטב בתמונת מקום האירוע, ועליה לפצות התובע בגין נזקיו. מיקום הפגיעה ברכב התובע מצביע על כך שרכב התובע הספיק להגיע למחצית הצומת, עת פגעה בו הנתבעת, וזאת - בנוסף לסימני הפגיעה שוללים רשלנות תורמת מצד התובע. לטענה אשר הודגשה בכתב ההגנה לגבי סתירה, כביכול, לענין הפגיעה בדלת הימנית הקדמית אין כל מקום; בצד הימני של הרכב יש רק דלת אחת - היא הדלת הקדמית, והחלק אשר מאחורי הדלת הוא דופן הרכב, אותו חלק הנקרא בכתב התביעה: "חלקו האחורי ימני". בחוו"ד השמאי נזכרות פגיעות הן בדופן והן בדלת, ואף בתמונות הרכב נראית, בנוסף לפגיעה העיקרית, בדופן, גם פגיעה בדלת הקדמית, אם כי קלה יותר, ואין כל סתירה. סך נזקיו של התובע בגין התאונה, על פי חוו"ד השמאי וחשבונית שכר טרחתו הינם - 3,954 ש"ח, התובע פוצה ע"י חברת הביטוח של הנתבעת בסך של 1,585 ש"ח. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, והוצאות יעוץ משפטי לא הוכחו בפני. לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,369 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.12.99 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך של 250 ש"ח, מהיום. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. תאונת דרכים