קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ברצועת עזה: 1. לטענת התובע, תושב רפיח, הוא נפגע ביום 10.8.92 בתאונת דרכים אשר ארעה בעיר רפיח בעת שהוא נהג במכונית שבוטחה ע"י הנתבעת (להלן:"התאונה"). התובע הגיש את התביעה דנן ביום 2/7/98 , דהיינו כשש שנים לאחר קרות התאונה. 2. בכתב הגנתה העלתה הנתבעת טענה מקדמית על פיה יש לדחות התביעה מחמת התיישנות. הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב ביחס לטענה זו, היינו האם יש מקום לדחות התביעה מחמת התיישנות. 3. 3.1 "חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, תשל"ה-1975" (להלן:"החוק") חל בשטח מדינת ישראל בלבד. הסדר דומה לפיצוי נפגעי תאונות-דרכים הוחל באזור יהודה ושומרון וכן חבל עזה, בחבל עזה הוא הוחל מכח "צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (אזור חבל עזה) (מס' 544), תשל"ז-1976" (להלן:"הצו"). סעיף 4א' לצו קובע כי על זכותו של נפגע לפיצוי נזקי גוף יחולו הוראות סעיפים 68,67,60-64,15,14,5 לפקודת הנזיקין האזרחיים משנת 1944. ההפניה אל פקודת הנזיקים המנדטורית יסודה בכך שחוקיה של מדינת ישראל אינם חלים בשטחים, ובהעדר צו המחיל הוראות הדין הישראלי, יש להזקק לדין הקודם, ובעניננו פקודת הנזיקים האזרחיים משנת 1944 אשר הוחלפה, לגבי מדינת ישראל בלבד, בהוראותיה של פקודת הנזיקין (נוסח חדש). 3.2 סעיף 68 לפקודת הנזיקין האזרחיים (להלן:"הפקודה")קובע כי יש לתבוע פיצויים בתוך שנתיים מיום הארוע שבגינו קמה זכות התביעה, ובלשון הפקודה: “No action shall be brought in respect of any civil wrong unless such action be commenced- (a) within two years next after the act, neglect or default of which complaint is made...”. לטענת הנתבעת, הואיל והצו, ולא החוק, חל על התאונה דנן, הרי שהתביעה, שהוגשה כעבור 6 שנים מיום התאונה, הוגשה לאחר תקופת ההתישנות ודינה להדחות. 3.3 התובע אינו מסכים עם טיעון זה ובפיו מספר טענות: - הנתבעת לא הוכיחה את הדין הזר, זאת הן ביחס לצו והן ביחס לפקודה. משכך, נשמט הבסיס מתחת לטענת ההתיישנות שבפיה. - משלא הוכח הדין הזר, יש להחיל את "חזקת שוויון הדינים". - לחלופין, נטען כי הוראת התיישנות הינה הוראה דיונית במהותה, ועל כן, גם אם יקבע שהוכח הדין הזר ויש להחילו, הפרוצדורה נקבעת על פי הדין המקומי, ובכלל זה חוק ההתיישנות הקובע תקופת התיישנות של שבע שנים. 4. האם מדובר בדין זר? 4.1 ס. 1 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) מגדיר "דין": "דין" - לרבות כל אחד מאלה: (1) חיקוק; (2) אקט של הפרלמנט הבריטי או חלק ממנו, ודבר המלך-במועצה או חלק ממנו, בין שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין שניתנו לאחריה, וכפי תקפם בארץ ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה; (3) צווים, תקנות, כללים, חוקי עזר, מנשרים, הוראות, הודעות וכל מסמך אחר, שניתנו מכח "דין"כמשמעותו בפסקה (2) של הגדרה זו, בין לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין לאחריה, ואינם בגדר חיקוקים, וכפי תקפם בארץ ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה; (4) דינים עותומניים, דינים דתיים בין שבכתב ובין שבעל-פה, דיני המשפט המקובל ועקרוני היושר של אנגליה, כפי תקפם בארץ ישראל, לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;" גם הצו וגם הפקודה הם אפוא בגדר "דין" . הוראת סעיף 57 ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971- קובעת כי: "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת". 4.2 מאחר והצו והפקודה הם, כאמור, בגדר "דין" ואין צורך בהוכחתם, הרי שאין מקום לטענה בדבר "חזקת שויון הדינים". 4.3 מאחר והצו איננו בגדר "דין זר", אין מקום כלל לדון בשאלת האם התיישנות היא הוראה מהותית או דיונית והאם יש להחיל את "דין המקום". הצו הוצא ע"י רשות מרשויות המדינה ולפיכך איננו בגדר "דין זר", מסתבר שהמחוקק מצא לנכון להסדיר מתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים באזור יהודה, שומרון ועזה באופן שונה מההסדר בישראל - אחד מהשנויים (בין החוק לצו) הוא אורך תקופת ההתיישנות. 5. התוצאה מהנאמר לעיל, שדין התביעה להדחות . לתוצאה דומה הגיע ביהמ"ש בת"א (שלום ת"א) 14783/91 ראשד עבד אלראזק א-טור נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם), ניתן ביום 21.2.93 . התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובנוסף בשכ"ט ב"כ בשיעור 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. תאונת דרכיםפלסטינים