קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה לעורך דין עצמאי - חישוב דמי פגיעה מביטוח לאומי: 1. התובע טען בתביעתו כי הנתבע חישב את דמי הפגיעה עבור הפגיעה בעבודה מיום 31.12.2010 שלא כדין. התובע עו"ד במקצועו, עובד עצמאי. ביום 31.12.10 אירעה לתובע תאונת עבודה והוא קיבל דמי פגיעה בגין 91 ימים, בסך של 13,457 ₪. לפני התאונה שהה התובע בחופשת לידה במקום אשתו מיום 13.10.10 עד 26.12.10. התובע טען בתביעתו כי דמי פגיעה צריכים להיחשב על פי הכנסתו בשנת המס השוטפת וכי החישוב צריך להתבסס על הכנסותיו בשלושת החודשים שקדמו ל-1 לחודש שהפסיק עבודתו עקב הפגיעה, דהיינו החישוב צריך להיות מבוסס על הכנסות התובע בחודשים 9-10-11/2010. לחילופין, יש לקבוע את גובה השתכרותו של התובע על פי השומה המוסכמת לשנת 2009. התובע חולק על חישובי הנתבע לגבי הסכום המגיע לו בגין דמי פגיעה. התובע טען כי הנתבע התעלם מכך שהוא עבד במשרדו עד שיצא לחופשת לידה, ביום 12.10.10, וכי אף בתקופה זו משרדו המשיך לעבוד כמעט רגיל והיו הכנסות שיש להביא בחשבון. לגישתו של התובע, על הנתבע לערוך חישוב של דמי הפגיעה בהתאם להכנסותיו האמיתיות שהיו בשלושת החודשים שקדמו לתאונה, או, לחילופין, בהתבסס על השומה של שנת 2009. 2. הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי אופן החישוב בדין יסודו, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). לפי תעודת עובד ציבור אשר צורפה לכתב ההגנה, החישוב נערך לפי ה"סכום הבסיסי" - סע' 97 ו-1 לחוק הביטוח הלאומי. כבר נציין כי לאחר מכן שינה הנתבע את עמדתו ולכן, לא נתמקד בשיטת החישוב כפי שעולה מתעודת עובד הציבור. 3. בדיון המוקדם העיר אב בית הדין לגבי החישוב שנערך על פי תעודות עובד הציבור והנתבע התבקש להודיע על עמדתו. בהודעה שהוגשה לבית הדין הודיעה ב"כ הנתבע כי לאחר מספר בדיקות, התברר כי בעניין חישוב שליש המקסימום נפלה טעות, הנתבע יערוך חישוב הזכאות מחדש לפי בסיס נכון ויעביר ההפרשים בהקדם. התובע הגיב להודעת הנתבע וטען כי הוא עדיין זכאי להפרשים, כאשר החישוב צריך להיות לפי סך של 1,009 ₪ ליום של דמי פגיעה. 4. מאחר שמדובר במחלוקת משפטית בלבד, הסכימו הצדדים כי ינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב, מבלי לשמוע עדויות. 5. להלן עיקר טענות התובע: א. יש לחשב דמי הפגיעה בהתאם להכנסה של התובע בגין שלושת החודשים שקדמו לפגיעה, כולל הכנסות המשרד בתקופה שהוא היה בחופשת לידה. ב. דמי לידה חייבים בתשלום דמי ביטוח ואף אלה הם הכנסות שיש להביא בחשבון. ג. התקופה הרלוונטית לחישוב הכנסות הינה חודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2010 ולא מחודש אוקטובר עד דצמבר, כפי שחישב הנתבע. ד. ההכנסות של התובע אשר שימשו בסיס לקביעת דמי לידה צריכות לשמש בסיס לחישוב דמי פגיעה. 6. להלן עיקר טענות הנתבע: א. במהלך ניהול התיק בחן הנתבע שוב את אופן החישוב והגיע לחישוב שונה, לפיו התובע זכאי לדמי פגיעה בסך 894 ₪ ליום. ב. התובע נפגע ביום 31.12.10 והתחיל לקבל דמי פגיעה מיום 1.1.11. על כן, רבע השנה שיש להביא בחשבון לבחינת הכנסות התובע הם שלושת החודשים: אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2010. ג. קביעת שיעור הכנסתו של התובע לצורך תשלום דמי פגיעה היא שילוב בין תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד-1984 לבין תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים) התשי"ז-1957 (להלן: "תקנה 3 "). ד. דמי לידה אינם "הכנסה" לעניין חישוב דמי פגיעה. 7. דיון ומסקנות נציין כי התגלו טעויות בחישובי הנתבע - כפי שנערכו בתעודת עובד הציבור ובהודעת ב"כ הנתבע מיום 15.1.2012. החישוב שנערך על ידי ב"כ הנתבע בסיכומיו הוא הנכון, ועונה לדרישות הדין, כפי שיפורט בהמשך. חוק הביטוח הלאומי קובע: "97(א) דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30. ... 98.(א) שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים. (ב) לענין סעיף זה, "הכנסה" - (1) במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח; (2) במבוטח אחר שלפי סעיף 75(א) - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח. סעיף 93 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "בעד יום הפגיעה לא ישולמו דמי פגיעה, אולם המעביד ישלם לנפגע שכר אותו יום". לכן, במקרה של התובע, אשר נפגע ביום 31.12.10, הזכאות לדמי פגיעה מתחילה ביום 1.1.2011 וה"רבע שנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה היא חודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2010. במהלך תקופה זו, קיבל התובע דמי לידה בתקופה 13.10.10 עד 26.12.10. אין לקבל את טענת התובע שדמי לידה הם הכנסה שצריך להביא בחשבון, מאחר שאינה הכנסה שמחייבת בתשלום דמי ביטוח לענף נפגעי עבודה, על פי סעיף 53 (ד) לחוק הביטוח הלאומי (לוח י' לחוק). באשר ל"הכנסות המשרד" בתקופה שבה שהה התובע בחופשת לידה (ועל כן, לא עבד ולא היה רשאי לעבוד בפועל) אין מדובר ב"הכנסות מעבודה", אלה הכנסות שלא מעבודה, שבגינן אין תשלום דמי ביטוח לענף נפגעי העבודה. מבוטחים לעניין פגיעה בעבודה, לפי סעיף 95 (א) לחוק הביטוח הלאומי הם "עובד" ו"עובד עצמאי". על כן, אין להביא בחשבון הכנסות התובע שאינן מהעבודה. בהתאם לתקנה 3: (א) לא היו לעובד עצמאי הכנסות החייבות בדמי-ביטוח בתקופה הקובעת לתשלום דמי-ביטוח לפי סעיף 36 לחוק (להלן - התקופה הקובעת), או אם הכנסותיו החייבות בדמי ביטוח לפי קביעה על פי סעיף 43(ב) לחוק עקב מעבר מסוג אחד של ביטוח למשנהו אינן משקפות נאמנה, לדעת המוסד, את הכנסותיו השנתיות של המבוטח, יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי הפגיעה (להלן - רבע שנה). לא היתה לעובד העצמאי הכנסה גם ברבע השנה האמור, יראו כהכנסתו את שליש המכסימום כאמור בסעיף 36 לחוק, כפי ששונה בתקנות לפי סעיף 45(א) לחוק. לא הגיעו הכנסותיו של העובד העצמאי ברבע השנה מסיבת מחלה, לידה, היעדרות מהארץ, שירות בצבא- הגנה-לישראל (להלן - ימי העדרות) להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות ברבע השנה בצירוף הכנסותיו המשוערות. (ב) לא הגיעו הכנסותיו של העובד העצמאי בתקופה הקובעת בגלל ימי היעדרות העולים על 25 ימי עבודה להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות בתקופה הקובעת בצירוף הכנסותיו המשוערות. (ג) "הכנסות משוערות" - (1) לענין תקנת משנה (א) - הכנסה יומית ממוצעת ברבע השנה המתקבלת מחלוקת ההכנסה הממשית ב-75, כפול ימי היעדרות; (2) לענין תקנת משנה (ב) - הכנסה יומית ממוצעת בתקופה הקובעת המתקבלת מחלוקת ההכנסה הממשית ב-300, כפול ימי היעדרות. יש לחשב את ההסכנה בפועל של התובע בתקופה הרלוונטית, וכן ה"הכנסה המשוערת" בגין הימים שבהם הוא לא עבד, אלא היה בחופשת לידה". לאור היעדרותו של התובע בשל חופשת לידה בתקופה הרלוונטית לחישוב, יש להסתמך על תקנה 3. הנתבע הסתמך בחישוביו על הצהרת התובע לגבי הכנסות מ-28.1.10: סך של 27,666 ₪ לחודש (331,992 ₪ לשנה). בגין התקופה של חופשת לידה, שהינה היעדרות מן העבודה, על פי תקנה 3 יש לחשב את ההכנסה המשוערת. הנתבע פעל לטובת התובע עת חישוב חודשים אוקטובר ודצמבר כחודשים של עבודה מלאה, על פי סך של 30,172 ₪ לחודש. לגבי חודש נובמבר 2010, חישב ב"כ הנתבע בסיכומיו את ההכנסה המשוערת כדלקמן: לשם חישוב ההכנסות בחודש נובמבר, בו לא עבד התובע כלל בשהותו בחופשת לידה, ניישם את הנוסחה הקבועה בתקנה 3 (ג)(1), ונקבע את ההכנסה היומית המשוערת על פי חלוקת ההכנסות הממשיות ברבע השנה ב- 75 בהכפלת ימי ההיעדרות: ההכנסות הממשיות לחודשים אוקטובר ודצמבר - 60,344 ₪ (30,172 ₪ X 2). ההכנסה היומית המשוערת: הכנסה ממשית = 60,344 = 804.6 ₪. 75 75 ההכנסה המשוערת לחודש נובמבר (25 ימי עבודה) תהא על פי מכפלה זו שווה ל- 20,115 ₪. הבסיס, אם כן, לצורך תשלום דמי פגיעה הוא צירוף ההכנסות הממשיות והמשוערות לרבע השנה שקדם לפגיעה ובסך הכל - 80,459 ₪ לרבעון והכנסה יומית בשיעור של 894 ₪. החיבור של שני חודשים לפי 30,172 ₪ וחודש נוב' לפי 20,115 ₪ הינו 80,459 ₪. כך שההכנסה ליום (חלקי 90) הינה 894 ₪. על כן, דמי פגיעה, שהם שלושת רבעים משכר העבודה הרגיל, צריכים להיות 670.50 ₪ ליום. מאחר שהוכרו לתובע 91 ימים של דמי פגיעה, עליו היה לקבל סך של 61,015.50 ₪. סעיף 97 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע סכום מקסימאלי של "לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30". הסכום הבסיסי היה בסך 7,975 ₪ במועד הפגיעה, כך שהסכום המקסימאלי הוא 996.87 ₪ שאינו כלל רלוונטי לענייננו, מאחר שהזכאות של התובע לא מגיעה לסכום הנ"ל. 8. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לקבל דמי פגיעה על בסיס 670.50 ₪ ליום. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עורך דיןעצמאיםתאונת עבודה