קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין נזקי הצפה: 1. בתביעה זו תובע התובע מאת הנתבעת, המועצה המקומית זכרון יעקב, את הנזקים שנגרמו לביתו ולתכולת ביתו של התובע ע"י הצפה שארעה בביתו של התובע ביום 4/12/01 בשעות הבוקר המוקדמות.   2. טענת התובע היא, כפי שעוד יפורט להלן, כי למרות שאין חולקין כי היה מדובר במקרה זה בכמויות גשם בלתי רגילות, כי המועצה המקומית הנתבעת יכלה למנוע את ההצפה האמורה אילו נקטה בצעדי מניעה נכונים. 3. המועצה המקומית הנתבעת טוענת טענה אחת עיקרית, והיא שהיה מדובר במקרה זה בכח עליון, שלא הייתה יכולה לצפות אותו מראש, וכי אינה אחראית לכן לנזק שנגרם לתובע.   4. להלן העובדות העיקריות שמן הדין לשים לב אליהן: א. ביתו של התובע נמצא, כמפורט בתרשים ת/1, ברח' הכובשים בזיכרון יעקב על החלקה המסומנת בתרשים ת/1 במספר 29. ב. בבית התובע נמצאים שני מפלסים, כאשר המפלס התחתון הוא המפלס שהוצף בעת המקרה נשוא תיק זה ולטענת התובע עד לגובה של 46 ס"מ, ואני מוכן לציין כבר בשלב זה שאיני חולק על ממצא זה שהתובע טען בטענותיו. ג. מוכן אני גם לקבל את גירסת התובע כי זרימת המים באיזור, בו נמצא ביתו של התובע, הייתה כמפורט בחיצים הכחולים שעל התרשים ת/1, כאשר הזרימה העיקרית לבית התובע עברה מרח' הערבה דרך המגרש הריק, המסומן על התרשים ת/1 במספר 8, ועברה משם לעבר בית התובע כאשר אותה זרימה עוברת ליד בית משפט פרדו, שנמצא מאחורי בית התובע ושמסומן על התרשים ת/1 באות א. יצויין כי בית משפחת פרדו לא הוצף ע"י הזרם האמור. ד. אין חולקין כי המגרש המסומן במספר 8 על התרשים ת/1 לא היה בנוי באותה תקופה, ולכן לא היו אבני שפה במגרש זה לאורך רח' הערבה, בניגוד למגרשים 6 ו- 10 ברח' הערבה, שלידם היו אבני שפה. אומר כבר בשלב זה שאין לי ספק כי העובדה, שלא היו אבני שפה לאורך מגרש מס' 8 הנ"ל, הביאו לידי כך כי זרמי המים שהגיעו מרח' הערבה, התנקזו לתוך מגרש מס' 8 הנ"ל, והמשיכו משם במדרון לעבר בתיהם של משפחת פרדו ושל התובע, ואין לי גם ספק כי מים אלה גרמו בסופו של דבר להצפת מפלס הקרקע בביתו של התובע. ה. כאמור, טענתו העיקרית של התובע היא, כי המועצה המקומית הנתבעת התרשלה בכך שלא התקינה גם אבני שפה במגרש מס' 8 ברח' הערבה, שאילו הייתה עושה כן, זרמי המים לא היו מתנקזים לתוך מגרש מס' 8 האמור ומשם לבית פרדו ולביתו של התובע. התובע גם טען כי עובדי מחלקת ההנדסה של המועצה המקומית הנתבעת הוזהרו על כך לפני האירוע, וכי יכלו לצפות את ההצפה האמורה מראש.   5. טענת ההגנה האחת והיחידה של המועצה המקומית הנתבעת הייתה כי מדובר בכמויות גשם בלתי רוויות בזיכרון יעקב, וראה לעניין זה תעודות עובד ציבור נ/5 ות/17. משתי תעודות עובד ציבור אלה, אכן יוצא כי מדובר בכמויות גשמים שלא היה להם תקדים באיזור זיכרון יעקב, שהגיעו לכמויות מים בשיעור של 174.4 מ"מ, 150.0 מ"מ, 188.5 מ"מ ו- 173.4 מ"מ במקומות שונים בזיכרון יעקב, שנמדדו באותו יום (4/12/01). גם ביום הקודם לאותה הצפה, ביום 3/12/01, היו כמויות בלתי רגילות כאשר משווים כמויות אלה עם הכמויות הרגילות במועדים אחרים המופיעים בשתי תעודות עובד ציבור הנ"ל. יאמר גם כי באותן תעודות עובד ציבור נאמר באופן מפורש כי במקרה האחרון של הצפה דומה שארעה ביום 15/11/94 ירדו בזיכרון יעקב 91.2 מ"מ גשם, כמחצית מהכמות שירדה באותם תאריכים, נשוא האירוע של תיק זה.   6. אומר כבר בשלב זה כי נראית לי טענת הנתבעת כי מדובר במקרה של כח עליון, וכי הנתבעת לא הייתה מסוגלת לצפות מראש אירוע מעין זה, ואפרט טעמי להלן.   7. יאמר כבר בשלב זה כי עד הנתבעת, גזבר הנתבעת העד דני שניר, התייחס בעדותו לאירוע ההצפה הקודם משנת 1994, בעמ' 14 שורה 1, ואמר מפורשות כי במקרה קודם זה לא היה אף בית בזיכרון יעקב שהוצף ע"י מי הגשמים, וראה גם עדותו בעמ' 15 שורה 16 לפרוטוקול.   8. הטענה העיקרית שעל התובע היה להתגבר, כדי להוכיח כי המועצה המקומית הנתבעת הייתה צריכה לצפות את מה שקרה ביום 4/12/01, הייתה להוכיח כי המועצה המקומית הנתבעת אכן הייתה ערה לסקנה האמורה ו/או הוזהרה ע"י התובע ו/או ע"י אנשים אחרים לפני האירוע, כי אם לא תונח אבן השפה ליד מגרש מס' 8, הצפה מהסוג שארעה בביתו של התובע אכן צפויה. אין חולקין כי האלמנט של הצביעות, לפי הוראת סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע בסעיף משנה 1 שבו כי הנתבעת לא התרשלה אם "הנזק שנגרם ע"י מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אך בזהירות סבירה".   9. כפי שציינתי כבר, אין לי ספק כי אותם כמויות של מים שירדו בתאריכים 3/12/01 - 4/12/01 נכנסו להגדרה של כח עליון לפי הגדרת סעיף 64 (1) לפקודה, אלא שנשאלת השאלה האם הנתבעת גם הוכיחה כי "אי אפשר היה למנוע את תוצאותיו (של מחדלה של הנתבעת שלא סללה אבני שפה לאורך מגרש מס' 8 ברח' הערבה) בזהירות סבירה".   10. תשובתי היא לשאלה זאת היא חד משמעית, ונראה לי כי המועצה המקומית הנתבעת הרימה לעניין זה את נטל הראיה שהיה מוטל עליה. גיזבר המועצה, העד דני שניר, אמר בגילוי לב למה הם אינם מקימים אבני שפה במגרשים, שטרם בנו בהם. עד זה ציין כי כאשר בונים במגרש מסויים, קיים מי שניתן לגבות ממנו את הוצאות הסלילה, גם של הדרך ובודאי של אבני השפה הצמודות. מן הידועות הוא כי כל הרשויות המקומיות במדינתנו אינן עשירות במיוחד, בלשון המעטה, וכדי שרשות מקומית תוכל לממן סלילת כבישים ואבני שפה, צריך שיהיה מישהו שניתן לגבות ממנו את עלות אותן אבני השפה. בהעדר מי שבונה במגרש מסויים, כמו מגרש מס' 8 ברח' הערבה, אין ממי לגבות את עלות אבני השפה, וזוהי הסיבה שהמועצה הנתבעת לא הקימה במקום האמור אבני שפה. אגב - אין מחלוקת כי אחרי האירוע של ההצפה מיום 4/12/01 המועצה הנתבעת הקימה במקום האמור אבני שפה כדי למנוע מקרה דומה בעתיד, אבל הואיל ואף אחד מהעדים לא העיד מתי בדיוק הוקמו אבני השפה האמורים, אני מניח שזה היה מספר שבועות אחרי המקרה.   11. התובע גם טען כי הוא ומשפחת פרדו התריעו בפני עובדי המועצה הנתבעת על הסכנה שבהעדר אבני השפה ליד מגרש מס' 8 הנ"ל. באשר למכתבים שהתובע כתב בעניין זה למועצה הנתבעת, אין מחלוקת כי כולם נכתבו אחרי האירוע, כך שאינם יכולים לשמש ראיה לכך שהתובע ומשפחת פרדו התריעו בפני המועצה הנתבעת על האפשרות של ההצפה. התובע, ועדי התובע טענו גם כי היו שיחות טלפון בעניין זה בין התובע ובני משפחת פרדו לבין עובדי הנתבעת וביחוד לאנשי מחלקת ההנדסה של הנתבעת לפני האירוע של ההצפה. (ראה עדותה של העדה פרדו בעמ' 10 סיפא לפרוטוקול). עדי הנתבעת הודו גם כי זכורות להם שיחות מעין אלה, אלא שאיש מהעדים לא נקב במועדים המדוייקים בהם התנהלו שיחות אלה. לעניין זה הציג ב"כ התובע את המוצג ת/15 המצביע על קיום המועדים בהן התקיימו שיחות אלה, והנה, למרבה הפלא שלושת השיחות האמורות התקיימו בתאריכים 3/12/01, 4/12/01, (ביום השני שתי שיחות) כלומר אם תחילת השיטפון מיום 3/12/01 וביום השיטפון עצמו, 4/12/01.   12. עם כל הכבוד לתובע ולעדיו, גם ברצון הטוב ביותר של הנתבעת, ואין לי ספק כי הנתבעת הוכיחה רצון טוב זה כאשר סללה על חשבונה את אבני השפה האמורים מספר שבועות אחרי האירוע, הרי שהנתבעת אינה "קוסם" שבהבל פיה עשויה להקים במקום את אבני השפה האמורים. שלא לדבר על כך כי נראה לי שעבודה מעין זו זקוקה למכרז על פי חוקי המכרזים למיניהם לפני ביצועם. ברור לי לכן כי למועצה המקומית לנתבעת לא הייתה כל התרעה על הצפוי במקרה זה, וגם אם הייתה התרעה, הרי שהייתה מאוחרת מדי כדי שניתן היה לתקן תוך זמן קצר מה שהמועצה הייתה מסוגלת לתקן לפני ההצפה נשוא תיק זה.   13. אין לי ספק לכן, כי הנתבעת הרימה את נטל הראיה שהיה מוטל עליה, להוכיח כי היה מדובר בכח עליון שלא יכלה לצפות אותו, ומהטעם האמור נראה לי כי מן הדין לדחות את תביעת התובע.   14. מהטעמים האמורים לא נראה לי כי יש צורך לדון בשאלת הנזק שנגרם לתובע, אם כי נראה לי שמעריך הנזקים האמור הגזים בסכומים לאור העובדה שלקח בחשבון מחירים של חפצים חדשים, ולא לקח בחשבון את הכלל של דיני הניזקין, לפיו פוסקים נזק לאור הכלל של השבת המצב לקדמותו.   15. לאור כל הנ"ל אני דוחה את תביעת התובע ומחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסכום כולל של 2505 ש"ח וסכום זה ישא ריבית צמודה והפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה החל מהיום ועד לתשלום מלא בפועל.   16. הואיל והנתבעת הפקידה בתיק זה פיקדון בסך 21,800 ₪, ומפיקדון זה כבר פסקתי לתובע הוצאות בסך 2700 ₪ לפי החלטתי מיום 16/10/02 (עמ' 3 לפרוטוקול) המזכירות תחזיר לנתבעת את יתרת הפיקדון האמור. נזקי מיםהצפה