תביעה להחזרת כספים שנוכו ממשכורת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזרת כספים שנוכו ממשכורת: 1. המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (עב 200027/96 ; סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי הציבור מר הרמן ומר הדסי), בה תבע הפרשי שכר המגיעים לו, לטענתו, מהמערערת (להלן - בית החולים) ופיצויי הלנת שכר.   2. בכתב תביעתו טען המשיב, כי החל מחודש ינואר 1995 ועד לחודש נובמבר 1996 נהג בית החולים לנכות משכרו סכומי כסף בשיעורים משתנים. לטענת המשיב, משפנה בעניין זה למנהל בית החולים, הודיעו האחרון, כי הסכומים האמורים מועברים, בהתאם לצווי עיקול שהוטלו על ידי צדדים שלישיים על משכורתו, ללשכה להוצאה לפועל. המשיב הוסיף וטען, כי בפועל לא הועברו סכומים אלו ללשכה להוצאה ולפועל, ולפיכך על בית החולים להשיב סכומים אלו למשיב.   3. בכתב ההגנה שהגיש ובמהלך הדיון בבית הדין האזורי טען בית החולים, כי המשיב חב לו כספים, ומשכך קיזז בית החולים כספים אלה מהמשכורות שקיבל המשיב. עוד טען בית החולים כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשיב.   4. בית הדין האזורי קבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין בית החולים למשיב. בנוסף, קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של המשיב לתשלום הסכומים שנוכו ממשכורתו. בנדון זה קבע בית הדין האזורי את הדברים הבאים:   "מהמסמכים שהוגשו לביה"ד עולה, כי הוטלו לפחות שני עיקולים ע"י גורמים חיצוניים על משכורתו של התובע. בתגובת 'מחזיק' לאחד מהם כתב המנהל הממונה [של בית החולים], עו"ד וואנו, כי הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות לכסות את חובותיו של התובע כלפיה, בעת ביצוע ניכויים משכרו לטובת העיקולים. עוד עולה מהמסמכים, כי החל מינואר 1995 ועד מאי 1996, שולם לתובע שכר חודשי בסך של 1400 ₪ נטו לחודש בלבד, כאשר יתרת השכר נטו שימשה להפחתת חובו הרשום של התובע לנתבעת. כמו כן, מהכרטסות הממוינות לפי תאריכים לשנים 1995 ו - 1996, עולה כי השכר נטו שקוזז משכרו של התובע, צמצם את חובו הרשום בנתבעת ולא הועבר לגורמים המעקלים ו/או לגורם חיצוני כלשהו... הנתבעת לא נהגה כדין כאשר נמנעה מלהעביר את השכר המעוקל לזכאים, בהתאם להוראות הלשכה להוצל"פ, והשתמשה בכספים המעוקלים לצמצום חובו הרשום אצלה. אסור היה לנתבעת לעשות שימוש בכספים, שנוכו משכרו של התובע, אלא למטרת תשלום העיקולים האמורים".   כפועל יוצא מקביעה זו, פסק בית הדין האזורי, כאמור, כי על בית החולים להשיב למשיב את הכספים שנוכו ממשכורתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   5. טענות בית החולים בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי הן בעיקרן אלה: בין המשיב, שהיה גם מבעליו של בית החולים ובין בית החולים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ; נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא הוכח כי שולם למשיב על ידי בית החולים סך של 113,000 ש"ח ; בית הדין האזורי פסק כי על בית החולים לשלם למשיב סכומים ששולמו כבר על ידי בית החולים ; זכותו של בית החולים לקזז סכומים שחב המשיב לבית החולים גוברת על זכותם של צדדים שלישיים לעיקול, ולכן רשאי היה בית החולים לקזז משכרו של המשיב את סכומי הכסף הנטענים על ידו.   6. המשיב תמך בעיקרו של דבר בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. במהלך הדיון בעל פה בפנינו הדגיש המשיב כי לא חב כל כספים לבית החולים וכי טענת הקיזוז לא הועלתה על בית החולים בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין האזורי.   7. לאחר שעייננו בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטוין בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.   8. מסקנותיו של בית הדין האזורי, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין בית החולים למשיב ; כי סכום בסך 113,000 ש"ח לא שולם למשיב והסכומים שנפסקו לזכות המשיב מבוססים על קביעות עובדתיות. הלכה פסוקה היא, כי בית דין זה ממעט להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, ששמעה את העדים והתרשמה מעדותם. לא מצאנו כי במקרה דנא מתקיים טעם המצדיק חריגה מכלל זה.   9. אין בידינו אף לקבל את טענת בית החולים כי הכספים שנוכו משכרו של המשיב קוזזו כדין על ידו מהטעמים הבאים, שדי בכל אחד מהם שלעצמו כדי לדחות את הערעור לא כל שכן כאשר נבחן משקלם המצטבר:   א. הדרך ל"קיזוז" חוב של עובד משכרו קבועה בסעיף 25(6) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, שזו לשונו:   "25. לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: ... (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה"   בבית הדין האזורי לא נטען וממילא לא הוכח, כי תנאים אלו מתקיימים במערכת יחסי העבודה שבין המשיב לבית החולים. משכך, גם אם נניח כי זכות ה"קיזוז" גוברת על זכות העיקול של צדדים שלישיים, ואין לנו צורך להביע דעתנו בעניין זה לאור מסקנתינו, לא ניתן במקרה שלפנינו לקבוע כי ה"קיזוז" נעשה כדין.   ב. תנאי לקיזוז חיוב כספי הוא כי הנושה ישלח הודעת קיזוז לחייב (סעיף 53 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973). במקרה שלפנינו לא הוצגה כל הודעת קיזוז שנשלחה על ידי בית החולים למשיב. ההודעה ששלח המנהל המיוחד של בית החולים לבית המשפט המחוזי בתגובה להטלת צווי העיקול ולפיה "הח"מ רשאי לקזז ו/או לנכות מכל סכום שיהיה אמור או חייב לשלם למשיב קודם כל את חובותיהם לח"מ" אינה יכולה להיחשב הודעת קיזוז, שכן, כאמור, לא נשלחה למשיב כי אם לבית המשפט המחוזי.   ג. לא זו אף זו. מחומר הראיות שהוצג בבית הדין האזורי עולה כי בית החולים בתשובה לפניותיו של המשיב הודיע למשיב כי ניכה כספים משכרו לצורך העברתם ללשכה להוצאה לפועל. סבורים אנו, כי בנסיבות אלו, כאשר בית החולים יצר מצג כוזב בפני המשיב לפיו מועברים הכספים ללשכה להוצאה לפועל מנוע הוא מלטעון בדיעבד כי כספים אלו קוזזו כדין משכרו, ויש להשיב את הכספים למשיב, כנפסק על ידי בית הדין האזורי.   10. סוף דבר - לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.   בית החולים ישלם למשיב הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.החזרת כספיםמשכורת