תביעה לתשלום ערבות בנקאית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום ערבות בנקאית: 1. בפני תביעה לתשלום סך של 10,963 ₪. סכום זה חייב הנתבע - כך עפ"י התובעים - בגין ערבות בנקאית שהעמידה התובעת מספר 2 (להלן: "התובעת") לרשותו של הנתבע, לטובת חברת בונז'ור (1986) בע"מ (להלן: "בונז'ור"), באופן זמני, וזאת עד אשר יפקיד ערבות בנקאית שלו והכל - לצורך ניהול העסק שרכש מהתובע.   2. העובדות והטענות הצריכות לענין הן כלהלן: התובעים והנתבע הם קרובי משפחה. התובע ניהל קונדיטוריה (להלן: "העסק"). לצורך ההקמה וניהול העסק הפקידו התובעים בבנק סך של 20,000 ₪ וכנגדו ניתן להם ע"י הבנק כתב ערבות אוטונומי (להלן: "הערבות"), לפיו התחייב הבנק (להלן: "הבנק") לפרוע עפ"י דרישה, כל חוב של התובע מספר 1 (להלן: "התובע") לבונז'ור עד סך של 20,000 ₪ .   כעבור זמן מה החליט התובע, כי אינו מעוניין להמשיך ולהפעיל את העסק. לפיכך הוסכם בין התובע והנתבע - כך עפ"י התובע - כי כל זכויותיו של התובע הקשורות לניהול העסק יועברו לנתבע ללא תמורה. עם זאת הוא טוען שהנתבע שילם לו סך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ עבור ציוד ומוצרים אחרים שנשארו בעסק.   התובע טוען כי מאחר והנתבע הצהיר בפניו כי אין באפשרותו לגייס הסכום הנחוץ לצורך הוצאת כתב ערבות בנקאי לטובת בונז'ור, במקום הערבות, הוסכם בין הצדדים בשיתוף עם בונז'ור כי הערבות תשמש כערבות של הנתבע לפרעון חוב, לבונז'ור, אם יהיה כזה. לטענת התובעים היה זה הסדר זמני בלבד.   לטענת הנתבע, הוא רכש את העסק מהתובע יחד עם אילן אביטבול שהוא אחיו של התובע, ובנה של התובעת (להלן: "אילן"), וכי מחיר הרכישה היה 40,000 ₪. עוד הוא טוען שהוא שילם לתובע, סך של 20,000 ₪, חלקו ברכישת העסק, וכי בעשותו כן הוא שילם גם עבור הערבות.   הנתבע לא פרע חובותיו כלפי בונז'ור ואף מסר לבונז'ור שיקים בגין חובותיו. שיקים אלו הוצגו לפרעון וחוללו. בגין כך מימשה בונז'ור סך של 10,963 ₪ מתוך הערבות, ואילו יתרת סכום הערבות הוחזרה לתובעת. מכאן העתירה לחייב הנתבע להשיב הסכום הנ"ל.   3. כאמור התובעת נאותה להפקיד סך של 20,000 ₪ על מנת שתוצא ערבות לטובת בונז'ור וזאת בסייעה לתובע כאשר הוא פתח את העסק. התובעת ספרה בעדותה כי התובע העביר את זכויותיו בעסק לנתבע שהוא הבעל של נכדתה. לטענתה הנתבע ביקש שהערבות תשאר על כנה למשך שלושה חודשים ולאחר תקופה זו תוחזר לה. מאחר והנתבע הוא כאמור בן משפחה קרוב, הסכימה התובעת לעשות כן- ראו נא עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 4-3 וכן שורות 10-9, ושורה 21. היא אף מוסיפה ואומרת, כי נענתה לבקשתו זו של הנתבע, בעקבות "לחץ" של הילדים האחרים שאמרו לה שתעשה כן על מנת לא לאפלות בין הילדים - ראו נא עמוד 4 לפרוטוקול שורה 22. יצויין כי התובעת טוענת כי הכסף למימון הערבות הוא כסף שהושאר לה ע"י בעלה לצרכי קבורה.   התובעת מציינת כי אילן כלל לא היה מעורב בעסק ו/או בהסדרת הערבות והשארתה על כנה וכי המעורבים היו רק התובע והנתבע. כן היא מציינת כי אילן סייע מדי פעם לנתבע, כדי שיוכל להתארגן בעסק, וזאת אך בשל היותם קרובי משפחה.   התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע מעולם לא שילם לתובע כסף עבור הערבות הבנקאית, ובהקשר זה היא גם טוענת שיתרת סכום הערבות הופקדה בחשבונה. אם אכן היה משלם הנתבע גם עבור הערבות, אזי יתרתה היתה שייכת לו והוא היה צריך לדרוש שהסכום יוחזר לו. משלא עשה כן הנתבע, הדבר מעיד על כך שהוא ידע שסכום כסף זה איננו שלו.   4. התובע מאשר בעדותו שהכסף שהופקד בחשבון הבנק עבור הערבות, הוא כסף השייך לאימו, התובעת. התובע סיפר כי החליט להפסיק ולנהל את העסק בחלוף שישה חודשים מהיום שפתח אותו, וזאת בשל בעיות בריאותיות. הוא חוזר על טענתו כי את העסק העביר לנתבע ללא תמורה פרט לסכום של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ אותם שילם הנתבע לתובע עבור ציוד ומוצרים אחרים שנשארו בעסק. כנגד סכום זה הנפיק התובע לנתבע חשבונית ובה מופיעים הפריטים עבורם שילם הנתבע וכן נכתב כי הסכום נפרע במזומן. התובע הוסיף וטען כי לא דרש סכום כסף נוסף על זה ששולם לו, בעבור מוניטין שכן כזה עוד לא היה בשל הזמן הקצר בו עבד העסק. כמו כן לא גבה התובע סכום כלשהו עבור ההשקעה שהשקיע מאחר וראה בזה מתנה לקרוב משפחתו.   התובע מאשר בעדותו כי במהלך המשא ומתן שניהל עם הנתבע, לא נכחה התובעת בכל הפגישות, ועם זאת הוא טוען כי נהג לעדכנה בכל ההתפתחויות מאחר והערבות היתה שלה.   יצויין שבכך סותרת עדותו של התובע את עדותה של התובעת הטוענת כי היא היתה בחו"ל בעת שהתקיימו הפגישות. עם זאת היא ציינה שהיא עברה ארוע מוחי וכי בשל כך זכרונה לקוי. גם אם לא נכחה התובעת באיזו מהפגישות בהן נוהל המשא ומתן להעברת העסק מהתובע לנתבע, הרי לא יכול להיות ספק, וגם אין טענה כזו שהיא הסכימה לכך שערבות זו תשאר על כנה, לפחות באופן זמני. שכן גם מטענת הנתבע לפיה הוא שילם גם עבור הערבות, מתבקשת המסקנה בדבר הסכמתה של התובעת להשאיר הערבות על כנה. התובע מדגיש כי את הזכויות בעסק העביר לנתבע בלבד ולא לאילן ולנתבע יחדיו כשותפים. גם כאשר הוצג בפני התובע ייפוי כח לחשבון העסקי, על שם אילן , טען התובע כי אין הוא יודע מה עשה הנתבע ובאם הכניס שותף לאחר שהעסק עבר אליו- ראו נא עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 15-13. אגב, מהאישור שהומצא לפיו קיים ייפוי כח בחשבונו של הנתבע לטובת אילן, אין לדעת מתי ניתן ייפוי כח זה והאם הוא כבר היה קיים במועד שבו הועבר העסק מהתובע לנתבע, דהיינו: ביום 31.12.98 שהוא המועד שבו שילם הנתבע לתובע את הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.   זאת ועוד - התובע ציין כי אילן כלל לא היה מעורב במשא ומתן בינו ובין הנתבע, וכי הוא לא עבד בעסק פרט לפעמים ספורות בהם עזר לנתבע במשלוחים כפי שעשו גם התובע ויתר בני המשפחה, כטובה וכעזרה לקרוב משפחה. לפיכך טוען התובע כי טענתו של הנתבע לפיה היה אילן שותפו העסקי אין לה כל בסיס הנתמך במציאות.   זה המקום לציין שלכתחילה הגישו התובעים תצהיר עדות ראשית נוסף מטעמם, תצהירו של אילן. אלא, שלאחר שנחקרו שני התובעים על תצהיריהם, "משך" ב"כ התובעים את תצהירו של אילן, וכך לא הובאה גרסתו שלו לארועים, בפני ביהמ"ש. אגב, פתוחה היתה הדרך בפני הנתבע, לאחר משיכת התצהיר, לזמן את אילן כעד הגנה על מנת לאשש את טענותיו שלו אך הוא לא עשה כן.   5. הנתבע מספר בתחילת עדותו כי לא נפגש עם התובעת או שוחח עימה בכל ענין הקשור לעסק כפי שאף לא שוחח בענין זה עם התובע. הנתבע טוען כי התובע כלל לא מכר לו את העסק, אלא מכר אותו לאילן. יצויין כי בהמשך עדותו טוען הנתבע ששילם סך של 20,000 ₪ עבור חלקו בעסק ובכלל זה עבור הערבות , ויחד עם זאת הוא טוען כי איש מהתובעים אינו חייב לו כסף. לשאלה מדוע לא תבע את יתרת סכום הערבות - לאחר ניכוי חובותיו לבונז'ור - יתרה שהועברה לחשבונה של התובעת משיב הנתבע כי אין לו הסבר - ראו נא עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 15-14.   בהמשך עדותו עולה גרסה נוספת מפי הנתבע, לפיה התובע לא מכר את העסק לו, אלא העסק נמכר לאילן. כמו כן מעלה הנתבע טענות לפיהן אילן והתובע הונו אותו, אף שטענה זו לא נטענה על ידו לא בכתב תביעתו ואף לא בתצהירו. הנתבע מאשר בעדותו כי אין בידו כל הוכחה לטענה כי התובע הונה אותו ולכן לא ציין זאת בשום מקום.   הנתבע טען בעדותו כי שילם סך של 40,000 ₪ עבור העסק, כאשר סכום זה כלל גם תשלום עבור הערבות. השאלה המתבקשת מיידית מאמירה זו, היא מדוע לא הפקיד הנתבע ערבות חלופית לערבות אם היה לו הכסף לכך? שאלה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שהנתבע לא דרש את יתרת סכום הערבות - ערבות שעליה שילם במיטב כספו? כאמור לנתבע אין כל הסבר לכך.   6. כפי שציינתי לעיל הנתבע נמנע מלבקש זימונו של אילן כעד הגנה, לאחר שב"כ התובעים "משך" את תצהירו של אילן. לכאורה, אילן יכול לאשש את גרסת הנתבע לפיה העסק נמכר לשניהם יחדיו. העובדה שאילן לא זומן כעד הגנה גם כאשר ניתן היה לעשות זאת, מובילה למסקנה שלו היה מוזמן היה מעיד דווקא לרעת הנתבע. זאת בשים לב להלכה הפסוקה לפיה כאשר בעל דין נמנע מלהביא ראיה העומדת לרשותו, אזי קמה החזקה שלו היה מביא הראיה אזי זו היתה פועלת לרעתו ראו נא קדמי בספרו "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" חלק שלישי תשנ"ט 1999 עמוד1391 והפסיקה אליה הוא מפנה.   אם נמנע הנתבע מלזמן את אילן כעד מטעמו בשל סכסוך שפרץ ביניהם וכי בגינו הוא מתעתד להגיש נגדו תביעה, אזי פתוחה היתה בפניו הדרך לשלוח לו הודעת צד ג' אם אכן יש ממש בטענתו לפיה לא הוא - ששילם את חלקו בעסק אלא אילן - שלא שילם עבור חלקו בעסק הוא בעל דברם האמיתי של התובעים. העובדה שלא עשה כן, מדברת בעד עצמה ומחזקת המסקנה בדבר חוסר המהימנות של הנתבע.   המסקנה בדבר חוסר המהימנות של הנתבע, מתבקשת מאליה מהאמירה המאוד מפתיעה של הנתבע במהלך החקירה הנגדית, בעמוד 16 לפרוטקול, שורה 18 לאמר: "לא ידעתי שקיימת ערבות בנקאית". לא זו בלבד שטענה זו סותרת את כל הטענות האחרות של הנתבע, לפיהן הוא שילם בעבור רכישת העסק לרבות רכישת הערבות, וכי הסכום ששולם על ידו שונה מהסכום שנטען ע"י התובע והוא כמעט כפול ממנו, אלא שהיא גם גוררת בהכרח את השאלה הכיצד ייתכן שמאנדה משלם עבור משהו שאין הוא יודע כלל על קיומו?!. לנתבע הפתרונים!!!.   7. מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה שעתירת התובעת בדין יסודה, שכן היא זו שהפקידה כספים בבנק לצורך הוצאת הערבות, והיא זו שבפועל שלמה - על דרך של מימוש חלק מסכום הערבות - את חובותיו של הנתבע לבונז'ור. הנתבע לא שילם למי מהתובעים עבור הערבות, בדרך זו או אחרת ובמועד זה או אחר. הסכום היחיד ששולם על ידיו היה 10,000 ₪ בצרוף מע"מ עבור הציוד שהושאר בעסק - הא ותו לא!   8. אשר לעתירתו של התובע- על פני הדברים נראה שהמדובר בקשר משולש: התובע - הנתבע והתובעת. אלא שבמסגרת קשר משולש זה נראה כי מלבד היותו של התובע זה אשר העביר הזכויות בעסק, בעבורן קיבל את הסכום שדרש, ולא נשמעה טענה מפיו לפיה הנתבע חייב לו סכום כלשהו אחר בגין העברת זכויות אלו, ומלבד העובדה כי הוא זה אשר ביקש מהתובעת להותיר על כנה את הערבות עד אשר יוכל הנתבע להמירה בערבות אחרת, אזי אין לתובע כל מעמד בתביעה זו שכן מי שממנה הוצאת הערבות ומי שפרעה חובותיו של הנתבע לבונז'ור היא התובעת , והיא בלבד. התובע שאמנם יצר הקשר בין התובעת לנתבע לצורך השארת הערבות על כנה, לא פרע ולו שקל אחד מחובותיו של הנתבע. לפיכך דין תביעתו להדחות.   9. סוף דבר - אני מחייבת הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 10,963 ₪ וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מיום 6.7.99 ועד למועד התשלום בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.ערבות בנקאיתבנקערבות