תביעה על הפרת הסכם שותפות

לטענת התובעים, מחדליו של הנתבע בניהול השותפות והיעלמותו לחו"ל היוו הפרה יסודית של הסכם השותפות, הן מהטעם שגרם נזק לשותפות, ברווחיותה ובמוניטין שלה והן מהטעם שבמחדליו סיכל את יכולתו לפרוע את חובו כלפי התובעים ולהשיב להם מחצית מההוצאות שהוצאו בקשר לשותפות, כפי שהתחייב בהסכם. הנתבע לא שיפה את התובעים בתשלומים חודשיים כמתחייב בהסכם. נוכח קשייו הכלכליים הוסכם, לפנים משורת הדין, כי ישולם לו סכום קבוע מדי חודש, ורק סכומים שיתקבלו בידי השותפות מעבר לכך יקוזזו בגין חלקו בהוצאות השותפות. אך בשל מחדלי הנתבע, במרבית החודשים לא נותר סכום לקיזוז. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על הפרת הסכם שותפות: בפני תובענה כספית על סך של 306,548 ₪, אשר עניינה הסכם שותפות נטען בין התובעים לבין הנתבע. תובעים 1 ו-2 (להלן - התובעים) הם המנהלים ובעלי המניות בתובעת 3, חב' טבע הדברות בע"מ (להלן - החברה) העוסקת במתן שירותי הדברה ושירותים נלווים. החברה הוקמה בחודש נובמבר 2007, כאשר עד למועד זה, ניהלו התובעים את עסקי החברה כשותפות לא רשומה בשם "טבע הדברות". על פי גרסת התובעים, בחודש אפריל 2005, נחתם בינם לבין הנתבע הסכם שותפות, שעניינו הקמת סניף של טבע הדברות באזור הצפון, שם מתגורר הנתבע. מאחר ולנתבע לא היה כסף על מנת להשקיע הון התחלתי בסניף החדש, הוסכם בין הצדדים, שבתקופה ההתחלתית יישאו התובעים בהוצאות הכרוכות בהקמת השותפות ובהפעלתה והנתבע יחוב במחצית מההוצאת. בנוסף, הנתבע ישפה את התובעים בגין הוצאותיהם העודפות בתשלומים חודשיים. ההשקעות בשותפות תשולמנה ככל הניתן מרווחי השותפות. בהתאם להוראות ההסכם הקימו הצדדים בשנת 2005 את השותפות, הנתבע החל לעבוד ולנהל אותה ותמורת העבודות שביצע הנתבע, התחלקה באופן שווה. הנתבע קיבל מדי חודש סכומים משתנים, בהתאם לחלקו ברווחי השותפות והתובעים ניכו סכומים זעומים מהסכומים בהם חב הנתבע כלפיהם, לבקשתו. לטענת התובעים, בפועל נשאו בכל ההוצאות הקשורות בפתיחת השותפות ובהפעלתה במהלך השנים, למעט הוצאות מועטות בגין דלק ורכב בהן נשא הנתבע. לטענתם, על פי הוראות ההסכם, נותר הנתבע חייב במחצית הסכומים אשר הושקעו על ידם בשותפות. לטענת התובעים, הם ערכו מדי שנה מסמך המפרט את ההתחשבנות בין הצדדים והעמידו את הנתבע על חובו כלפיהם. לאחר כשנתיים בהן ניהל הנתבע את השותפות, החלו להתקבל במשרדי טבע הדברות בגבעתיים, אשר שימשו בפועל כמשרדי השותפות, תלונות רבות מלקוחות שטענו שהנתבע אינו מבצע עבודתו כראוי, מאחר בהגעה, בביצוע, או כלל אינו מגיע לבצע עבודות. עוד טוענים התובעים, שגם מבחן התוצאה מראה שהנתבע לא פעל על מנת לקדם את השותפות, לא הביא לקוחות בעצמו ובפועל ההכנסות המשותפות היו נמוכות מהמצופה. התובעים הביאו תלונות אלה לידיעת הנתבע אשר לא עשה דבר בעניין. בשל האמור, קיימו התובעים פגישה עם הנתבע ורעייתו, ביום 31.1.2008, על מנת ליישר את ההדורים ולפתוח דף חדש. בין הצדדים הוסכם באותה פגישה, כי הנתבע יקבל בכל חודש סך של 7,000 ₪ והוצאות אחזקת רכב וכל סכום אשר יתקבל מעבר לכך, ישמש לצורך החזר חובו כלפי התובעים וכי הנתבע יעשה מאמצים על מנת לקדם את השותפות. כמו כן הוסכם, כי תוקף ההסכמות הוא לשנה, שלאחריה תיבחן המשך העבודה יחד. לטענת התובעים, על אף ההסכמות, הנתבע לא שיפר התנהלותו ותלונות על כך המשיכו להתקבל במשרדי התובעים וגם לא גייס לקוחות חדשים. בנוסף, לקראת סוף חודש פברואר 2009, ביקש הנתבע לנסוע לחו"ל והודיע על כך לתובעים. כמו כן התחייב הנתבע, כי מדובר בנסיעה של חודש ימים וכי ישוב ארצה ביום 23.3.2009 וביום 25.3.2009 יחזור לעבודה מלאה בשותפות. התובעים טוענים, כי דחו בחודש ימים את ביצוע העבודות הקבועות לחודש מרץ, עד לאחר מועד חזרתו המתוכנן של הנתבע, אך הנתבע לא שב לארץ ולא הודיע על כך. רק לאחר שהתובעים פנו לרעיית הנתבע, התברר להם שהנתבע החליט על דעתו בלבד להאריך את שהייתו בחודש נוסף, ללא כל תיאום ובכך גרם נזק לשותפות, שכן התובעים נאלצו להיערך מחדש לעבודות אותן אמור היה התובע לבצע וליתת מענה ללקוחות השותפות ובכלל זה לבצע עבודות בעצמם או באמצעות קבלני משנה בתשלום ומפאת חוסר בכוח אדם, חלק מהעבודות לא בוצעו. לטענת התובעים, מחדליו של הנתבע בניהול השותפות והיעלמותו לחו"ל היוו הפרה יסודית של ההסכם, הן מהטעם שגרם נזק לשותפות, ברווחיותה ובמוניטין שלה והן מהטעם שבמחדליו סיכל את יכולתו לפרוע את חובו כלפי התובעים ולהשיב להם מחצית מההוצאות שהוצאו בקשר לשותפות, כפי שהתחייב בהסכם. הנתבע לא שיפה את התובעים בתשלומים חודשיים כמתחייב בהסכם. נוכח קשייו הכלכליים הוסכם, לפנים משורת הדין, כי ישולם לו סכום קבוע מדי חודש, ורק סכומים שיתקבלו בידי השותפות מעבר לכך יקוזזו בגין חלקו בהוצאות השותפות. אך בשל מחדלי הנתבע, במרבית החודשים לא נותר סכום לקיזוז. על פי טענת התובעים, חובו של הנתבע, נכון למועד הגשת התביעה, עמד על סך 206,548. סך ההוצאות אשר הוצאו על ידי השותפות ממועד הצטרפותו של הנתבע ועד למועד "פרישתו", לא כולל הוצאות משרד, עומד על 373,368 ₪. על פי ההסכם, היה על הנתבע לשאת במחצית מסכום זה וסה"כ 186,684 ₪. התובעים מציינים, כי הקפידו לערוך התחשבנות עם הנתבע אשר לקחה בחשבון את ההוצאות שהוצאו בקשר עם השותפות (לא כולל הוצאות משרד), את הסכומים ששילם הנתבע בעצמו וכן סכומים שנוכו מהכנסתו לשותפות. על פי התחשבנות זו, חובו של הנתבע, לא כולל הוצאות משרד, עומד על סך של 159,316 ₪. בנוסף טוענים התובעים, כי בהתאם לסעיף 7ג' להסכם חב להם הנתבע סך של 25,000 ₪ בגין חלקו היחסי בהוצאות המשרד עבור השותפות. לעניין זה מפנים התובעים לכרטסות המאושרות על ידי רוה"ח של החברה לגבי הוצאות המשרד וכן לטבלאות ההתחשבנות המפרטות את הוצאות המשרד אשר צורפו לתצהיר התובעים. כמו כן טוענים התובעים, כי מחדליו של הנתבע בניהול השותפות ו"בהיעלמותו" ללקוחותיה, גרמו נזק למוניטין השותפות ולמוניטין החברה. בגין ראש נזק זה תובעת החברה סך של 75,000 ₪ והתובעים 25,000 ₪. סך הכל טוענים התובעים, כי הם זכאים להיפרע מהתובע עבור נזקיהם בסך של 302,747 ₪. דיון לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובתצהירי התובעים, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים וחקירותיהם שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות. אף אם אקבל במלואה את גרסת התובעים בכל הקשור למהות היחסים המשפטיים בין הצדדים וביחס להתנהלות הנתבע הרי שעדיין, התובעים לא השכילו להוכיח את סכום התביעה. "המוציא מחברו עליו הראיה" הוא כלל בסיסי בדין האזרחי, לפיו על תובע בתביעה אזרחית רובץ גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות, אלא אם כן נקבעת בחוק חזקה הפוכה. על התובע שנטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח את תביעתו כך שמאזן ההסתברות ייטה לטובתו. התובע הוא הנושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התובענה (י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי (2009), עמ' 1508). את סכום התביעה היה על התובעים להוכיח כיתר מרכיביה העובדתיים של התביעה ו"אם בגמר גביית העדויות מתברר, כי טענה פלונית לא הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט, יכריע בית המשפט על פי נטל השכנוע; היינו יפסוק נגד אותו בעל דין שעליו היה להוכיח אותה טענה" (א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 189). ובעניינינו, לאחר ששמעתי את כלל טענות הצדדים, בחנתי את כלל ראיותיהם ועיינתי בכתבי הטענות מטעמם לא שוכנעתי, כי הסכום הנתבע הוכח ולא שוכנעתי, שהוא משקף את חובו של הנתבע, ככל שהנתבע חב כספים כלשהם לתובעים. על פי טענת התובעים, סך ההוצאות, לא כולל הוצאות משרד, עומד על 373,368 ₪. על פי ההסכם, היה על הנתבע לשאת במחצית מסכום זה וסה"כ 186,684 ₪ ולאחר קיזוז הוצאות אותן כן שילם הנתבע, עומד חובו בגין הוצאות על סך של 159,316 ₪. על כך יש להוסיף סך של 25,000 ₪ עבור הוצאות משרד וסך של 100,000 ₪ עבור פגיעה במוניטין. להוכחת שיעור החוב בגין הוצאות מפנים התובעים ל"העתק הכרטסות שהוכנו על ידי הרו"ח של החברה שמצורפות כנספח ו' לכתב התביעה" וכן ל"חשבוניות והכרטסות שצורפו לתצהיר גילוי מסמכים" (סעיף 47.1 לתצהיר תובע 1). מדובר בהפניה כללית למאות דפים. בית המשפט אינו משמש כרואה חשבון או מומחה מטעם בעלי הדין, הבוחן את המסמכים וקובע משמעותם החשבונאית. על מנת ללכת בדרך המלך ולהוכיח את טענותיהם הכספיות, היה על התובעים להגיש תצהיר או חוות דעת של מומחה או רואה חשבון, התומכים בטענותיהם. התובעים לא עשו כן. לתצהיר תובע 1 צורף "... תצהיר התשובות לשאלון שהוגש" מטעם התובעים, במענה לשאלון הנתבע, המפרט את ההתחשבנות שנערכה בין הצדדים (סעיף 47.2, ונספח ח') וכן טבלאות אותן ערכו התובעים (נספחים ט). גם טבלאות אלו אינן יכולות לשמש ראיה להוכחת חובו של הנתבע, שכן גם הן אינן נתמכות בחוות דעת מומחה או רו"ח ודינן כדין כל טענה אחרת, בעלמא, של התובעים, רק צורתה, צורת טבלה. זאת ועוד, תובע 1 העיד, כי חובו הנטען של הנתבע נרשם בטבלה במשרדי התובעים ופקידה בשם אביטל מזרחי ניהלה את כל הרישום (עמ' 9 לפרוטוקול). גב' מזרחי לא הגישה תצהיר ולא העידה מטעם התובעים. התובעים טוענים, כי נגרמה פגיעה במוניטין השותפות והחברה בסך כולל של 100,000 ₪, שווי מוניטין החברה והפגיעה במוניטין הן עובדות אשר היה על התובעים להוכיח, אך הדבר לא נעשה. התביעה כולה נסמכת על עדות תובע 1, על טבלאות שנערכו ועל נזקים שהעריך. מדובר בעדות יחידה של תובע, כאשר ידוע, שעדות יחידה של אדם המעוניין בתוצאות המשפט זקוקה לסיוע על מנת, שבית המשפט יוכל להכריע על פיה (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). אמנם, התובעים הגישו את תצהירה של גב' יעל הושיאר, המשמשת כפקידה ראשית ואחראית אחזקות בחברה, אך תצהירה אינו קשור לסכומים הנטענים ולגובה החוב הנטען. התובעים לא הגישו ראיות שיש בהן כדי לסייע לעדות תובע 1 ועל רקע זה בולט במיוחד חסרונו של תצהיר מטעם רואה חשבון או חוות דעת מקצועית מטעמו של רו"ח. בשולי הדברים: הצדדים הקימו שותפות לא רשומה. התובעים בעצמם טוענים, כי הנתבע נשא ולו בחלק קטן מהוצאות הקמתה. התובעים לא טרחו לציין מה מצבה של השותפות היום, האם היא ממשיכה לפעול והאם הם ממשיכים ליהנות מפרותיה. הייתכן שהנתבע זכאי לשיפוי בגין חלקו בשותפות או לקזז את שוויו? סיכומו של דבר, התובעים לא הוכיחו את סכום התובענה ולא פרסו בפני בית המשפט את התמונה העובדתית המלאה בעניין זה ועל כן - דין תביעתם להידחות. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. הפרת חוזהחוזהדיני חברותשותפות