קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה עקב הפרת סימן מסחר רשום: התובעת הגישה בתיק זה תביעה כנגד הנתבעות, שעילתה העיקרית היתה, הפרה מצד נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") של סימן מסחר רשום שלה. בתביעתה עתרה התובעת, למתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעת, להשמדת סחורה שנתפסה (על-ידי נתבעת מס' 2) לבקשתה ולמתן חשבונות, הכל כמפורט בכתב התביעה. ביום 1.1.02 ניתנה החלטה לפיה על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית (על-ידי כב' השופטת אליעז, אשר החלה לדון בתיק זה). התובעת ונתבעת מס' 2 הגישו תצהירי עדות ראשית, אולם הנתבעת לא הגישה תצהירים אלו, בטענה, כי קיים קושי בקבלת תצהירים ממנה, נוכח מגורי מנהלה בחברון. בעקבות זאת, ניתנה לנתבעת, ביום 17.11.02, ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית (על-ידי כב' השופטת חיות, אליה הועבר הדיון בתיק זה). הנתבעת לא הגישה תצהירים אלו. ביום 11.6.03, כשבוע לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות בפני (הדיון בתיק זה הועבר מכב' השופטת חיות בפני), הגיש ב"כ הנתבעת לתיק בית-המשפט טיוטת תצהיר עדות ראשית, בלתי חתומה, מטעם מרשתו, בכוונה שזה יחתם על-ידי המצהיר לכשיתייצב במועד ההוכחות. במועד ההוכחות לא התייצב המצהיר מטעם הנתבעת וממילא לא נחתם התצהיר האמור. חרף זאת, הסכים ב"כ התובעת, באדיבותו, להתחשב בטענות הכלולות בתצהיר האמור, למעט חלקים להם התנגד (עמ' 12 לפרטיכל, ש' 23-26). ביום 17.6.03 נשמעו הראיות בתיק הנדון, במסגרת המתוארת, ובסיומן נקבעו מועדים להגשת סיכומים בכתב. ב"כ התובעת הגיש סיכומי מרשתו ביום 30.6.03 ואילו הנתבעת לא הגישה סיכומיה לא במועד (30 יום לאחר קבלת סיכומי התובעת) ולא עד עצם היום הזה. הדין החל על הנסיבות האמורות הוא, שבעל-דין שלא הגיש סיכומים תוך המועד שנקצב לו על-ידי בית-המשפט, רואים אותו כמי שלא התייצב לדיון בתובענה (תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות")). ועל אי התייצבות כגון דא לדיון בתובענה, חלה תקנה 157(2) לתקנות, הקובעת: "(2) התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;" ודוק: אי התייצבות הנתבע אינה מתפרשת כהודאה בתביעה, ואף לא כהודאה בעובדות שהתובע טוען להן, הואיל והפלוגתאות כבר נתחוורו מכתבי הטענות. אם הביא התובע ראיותיו והרים את נטל הראיה - יקבל פסק-דין לטובתו (ראו לעניין זה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 479-480; ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 204). 5. תמצית העובדות: התובעת הנה חברה איטלקית, המייצרת ומייבאת לישראל מערכות ומכשירי נעילת דלתות, המסומנים בסימן WALLY ואריזות מוצריה מאופיינות בשילוב הצבעים כתום, שחור ולבן, כאשר קישוט דמוי מערבולת מעטר את חלקה העליון של האריזה (נספח E לתצהיר עדותו הראשית של מר לואיג'י סלאדה, מנהל משרד היצוא בתובעת) (להלן: "תצהיר התובעת")). ב. התובעת הנה בעלים של סימן המסחר WALLY, הרשום אצל רשם סימני המסחר בישראל כמס' סימן 135442 (נספח B לתצהיר התובעת) (להלן: "סימן המסחר"). סימן מסחר זה רשום על-ידי התובעת ברחבי תבל, לרבות ברשות הפלשתינאית (להלן: "הרשות"). ג. אחד ממוצרי התובעת הוא מנגנון נעילה חבוי לדלת, הנושא את סימן המסחר של התובעת, וארוז באריזה כמתואר בס"ק א' לעיל. מוצר זה נמכר הן בישראל והן בתחומי הרשות מזה כעשרים שנה והנו בעל מוניטין רב (סעיף 9 ו- 13 לתצהיר התובעת). ד. במהלך שנת 2000 ייבאה הנתבעת, שמושבה בחברון, מסין לישראל משלוח של כ-25,200 מנעולים, הנושאים את השם WELLY, וארוזים באריזה זהה לאריזת מוצרי התובעת - שילוב הצבעים ועיטור המערבולת (נספחH לתצהיר התובעת). ה. משנודע לתובעת דבר המשלוח האמור, פנתה לגובי המכס בנמלי הכניסה לארץ, וביקשה לעצור בנמל את משלוח המוצרים, אשר לטענתה, מפרים את זכויותיה בסימן המסחר, על מנת למנוע פגיעה נוספת בזכויותיה. ואכן, בדצמבר 2000, הודיעה ראש ענף תפיסות בבית המכס באשדוד לתובעת, לפי סעיף 200א לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס"), כי הגיע לישראל משלוח מוצרים המפרים לכאורה את זכויות התובעת. כמו כן, הודיעה כי המוצרים שבמשלוח עוכבו על-ידה על מנת שתוכל לבחון המוצרים. התובעת הפקידה ערבות בנקאית, וכנגד ערבות זו נמסרו לתובעת פרטי בעל הטובין שנתפסו, קרי הנתבעת, וכן דוגמא מאותם טובין. בעקבות זאת, הוגשה תביעת התובעת. 6. תמצית טענות התובעת: א. אליבא דתובעת, הנתבעת הפרה ביבוא האמור את סימן המסחר, בכך, שהסימן במוצר שיובא, נבדל מסימן התובעת באות אחת בלבד (E לעומת A) והאריזות בהן ארוזים המוצרים המיובאים זהות לאריזות מוצרי התובעת. לטענתה, על מנת להוכיח הפרת סימן מסחר, עליה להוכיח כי הסימן של מוצר הנתבעת דומה לסימן של התובעת עד כדי הטעיית הציבור. ועוד טענה, כי המבחן המרכזי להפרת סימן מסחר הוא "מבחן המראה והצליל", ולענין זה אין צורך בבחינה מדוקדקת של כל הברה בנפרד, אלא יש לבחון את הרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים. ישום המבחנים אינו מותיר ספק, בדבר הפרתו הבוטה של סימן המסחר של התובעת מצד הנתבעת. ב. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת מעוולת בגניבת עין, שכן למוצרי התובעת מוניטין רב, ממנו מנסה הנתבעת להבנות. על המוניטין שצברה התובעת, מעיד עצם חיקוי מוצריה על-ידי המוצרים המיובאים על-ידי הנתבעת. לטענתה, השוואה של אריזות המוצרים אינה מותירה מקום לספק בדבר הדמיון המטעה של המוצר המפר למוצר המקורי (כאמור, חזות זהה כמעט לחלוטין, צורת המוצר וגודלו, צבעי האריזה ועיצובה וכו'). נוכח זהות זו, טענה, אין כל ספק כי צרכן ממוצע עלול לטעות בין המוצר המפר למקורי. ג. ועוד טענה התובעת, כי הנתבעת מפרה את זכויות היוצרים שלה בכך שהעתיקה את ה"יצירה" של התובעת, היינו, אריזת המנעולים. ולבסוף, טענה כי הנתבעת גוזלת את המוניטין שלה, פוגעת בקניין המוניטין שלה ומתעשרת שלא כדין על חשבונה. ד. לנוכח כל האמור, עתרה התובעת לצוות על הנתבעת לחדול לאלתר ולהמנע בעתיד מכל שימוש בסימן המסחרי של התובעת או בסימן הדומה לו; לתת צו מניעה קבוע המורה למדינה להמנע מלשחרר לידי הנתבעת את המשלוח שיובא על-ידה ואשר עוכב על-ידי המדינה בנמל אשדוד, לעצור משלוח זה ולהמנע מהוצאתו אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל ולהשמיד את כל המוצרים המפרים את זכויות התובעת, המצויים במשלוח זה; לצוות על הנתבעות למסור לתובעת את כל המסמכים שבידיהם המתייחסים למשלוח המוצרים האמורים (רשימוני ייבוא, חשבוניות, קבלות וכיו"ב); לצוות על הנתבעת ליתן לתובעת דין וחשבון מפורט על כל פעולה או עסקה שבוצעה על-ידה במוצרים האמורים, אשר יכלול פירוט של התקבולים אשר התקבלו עבור העסקאות האמורות. 7. מסקנות א. תצהיר התובעת, אשר לא הופרך בחקירה נגדית, תומך בכל טענות התובעת. מתצהיר זה עולה, כי התובעת צברה מוניטין רב במוצריה. כמו כן, כפי שטענה התובעת, עצם חיקוי מוצריה, כשלעצמו, ללא סיבה פונקציונאלית סבירה לחיקוי, מהווה ראייה למוניטין שצברה במוצריה (וראו לעניין זה: ע"א 307/87 וייסבורד ובניו נ' ד.י.ג., פ"ד מד(1) 629, 633). יתר על כן, במקרה דנן הוכחה הטעיית הצרכנים, לאור הדמיון הרב הן באריזות המוצרים והן בסימן המסחר. נוכח זאת, וכאמור, בהעדר כל ראיה לסתור, יש לקבוע כי התובעת הוכיחה ברמת הוודאות הנדרשת, כי חברת הנתבעת מעוולת כלפיה בגניבת עין, לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999. ב. אשר לטענת התובעת בדבר הפרת סימן המסחר. לתובעת בעלות בסימן המסחר. אמנם, הרישום עצמו, אצל רשם סימני המסחר בישראל, בוצע ביום 3.4.2001, לאחר תפיסת המוצרים שייבאה הנתבעת, אך סימן המסחר הוגש לרישום עוד ביום 5.3.2000, ועל-פי סעיף 27 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, מועד רישום סימן המסחר הוא התאריך בו הוגשה הבקשה לרישומו. לפיכך, לתובעת היתה בעלות בסימן המסחר WALLY בישראל וברשות, עוד בטרם עוכבו מוצרי הנתבעת בנמל אשדוד. כמו כן, התובעת הוכיחה ברמת הוודאות הנדרשת כי הנתבעת הפרה את סימן המסחר שלה, על-ידי שימוש בשם כמעט זהה ומטעה - WELLY. ג. מן המקובץ עולה, כי התובעת הוכיחה את עילות תביעתה, ועל כן, זכאית היא לסעדים להם עתרה (למעט מתן חשבונות, כפי שיפורט בהמשך). 8. התוצאה: הנני מצווה על הנתבעת, לחדול לאלתר ולהמנע בעתיד, מכל שימוש בלתי מורשה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, בסימן WELLY ו/או בכל סימן הדומה לסימן WALLY, ובכלל זה לחדול לאלתר ולהמנע בעתיד מכל ייבוא ו/או ייצור ו/או שיווק ו/או הפצה ו/או פרסום ו/או מכירה מכירה ו/או כל שימשו מסחרי אחר, בין במישרין ובין בעקעפין, במוצרים הנושאים, ללא הרשאה, את הסימן WELLY ו/או WALLY ו/או כל סימן הדומה להם. כמו כן הנני מצווה על הנתבעת מס' 2 להמנע מלשחרר לנתבעת, או לכל גורם אחר, את משלוח הטובין שיובאו על-ידה, ואשר עוכב על-ידה בנמל אשדוד, והכוללים את המוצרים המפרים, לעצור משלוח זה ולהמנע אף מהוצאתו אל מחוץ לגבולות המדינה, ובכלל זה אף למקום ממנו הגיע המשלוח לישראל. עוד אני מצווה על נתבעת מס' 2 להשמיד את כל המוצרים המפרים את זכויות התובעת המצויים במשלוח, על חשבון הנתבעת. אשר לעתירת התובעת למתן חשבונות. מאחר שהתובעת לא עמדה בחובתה על-פי תקנה 16 (ב) לתקנות ולא פרטה בכתב-תביעתה את "הסכום הנתבע לפי המשוער" וממילא לא שילמה אגרת תביעה בגין סעד זה, אין מקום להזקק לעתירתה זו (תקנה 2(א) לתקנות בתי משפט אגרות, תשמ"ח-1968). הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. סימן מסחרי