תביעה של שוכר בשכירות מוגנת נגד בעל הבית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של שוכר בשכירות מוגנת נגד בעל הבית: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (כב' השופט ישעיהו שנלר) בת.א. 3462/99 לפיו, נדחתה תביעת המערער לצו עשה, לפיצויים, לאכיפת חוזה שכירות מוגנת, להסרת שער ועמוד ברזל ולפיצוי כספי. 2. העובדות המערער, שוכר בדיירות מוגנת של חנות צעצועים ומכשירי כתיבה ברחוב הברון הירש 22 פתח-תקוה (להלן: "החנות"), תבע את המשיבים שהינם בעלי בית מכוח ירושת אימם, על פי חוזה שכירות מוגנת מיום 6.10.77. טענתו של המערער היתה כי בעת רכישת הזכויות נחתם הסכם בינו לבין מעביר הזכויות. על פי ההסכם החל עליו, שבבסיסו עומד הסכם מ- 1.4.55 נקבע כי הוא רשאי להשתמש בחלק החצר הצמוד לחנות (להלן: "החצר") וכלשון ההסכם "השוכרים רשאים להשתמש בחלק מהחצר הצמוד ליד החנות בלבד". לאור האמור בהסכם, נטען ע"י המערער, כי עשה שימוש באותו חלק של החצר לצורך חניה פריקה וטעינה של סחורה, אולם בחודש אפריל 99' סגרו המשיבים או מי מהם, את המעבר לחצר בשער ברזל ובעמוד ברזל מלפנים. סגירה זו, לטענתו, מהווה הפרת חוזה אשר כתוצאה ממנה הוא עתר לסעד של אכיפה. לחילופין טען המערער כי לאור שתיקת המשיבים במשך 20 שנה בהם עשה שימוש בחצר לצורך חניה, מנועים המשיבים מלהתכחש לזכותו זו. מנגד טענו המשיבים כי החצר נשוא ההסכם נמצאת בקדמת החנות וחצר זו הופקעה על ידי העיריה. כן נטען כי לא מדובר בחצר האחורית, שכן שימוש בחצר האחורית ניתן היה לעשות דרך חלקה סמוכה שאינה בבעלות המשיבים. בכל הקשור לחסימת המעבר נטען על ידי המשיבים כי המעבר צר ולא ניתן לעשות בו שימוש למעבר רכב מסחרי. כן נטען שבכל הקשור לחסימת המעבר, המעבר היה חסום שנים רבות בעמוד ועם הסרתו הוצב שם שער ושרשרת. 3. פסק הדין של בית משפט השלום בפסק דינו הציב השופט המלומד שלוש שאלות אשר הוא נדרש להכריע בהן כדלקמן -: פרשנותו של חוזה השכירות. האם הפרו המשיבים את החוזה האמור. האם נוצרה מניעות כטענת המערער. נקבע כי ממכלול חומר הראיות לא היתה מחלוקת שהחנות מצויה בחזית ופונה לרחוב ברון הירש. בעבר היתה דלת אחורית בחנות שפנתה לחצר האחורית, אולם מזה שנים לא נעשה שימוש בדלת זו. כן נקבע כי קיים קושי תחבורתי להכנס מכיוון רחוב ברון הירש לחצר האחורית, מאידך ניתן היה להכנס לחצר האחורית מכיוון רחוב סלור. המחלוקת העובדתית נסבה הן על אפשרות השימוש בחצר האחורית והן באשר לנסיבות ומועדי חסימת המעבר לחצר האחורית. כן קיימת מחלוקת אם בכלל יכול היה התובע לחנות בחצר בסמוך לחנות מאחור לאור טענת המשיבים כי בחצר היו גרוטאות אשר לא אפשרו חניה. לאור העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט, נקבעו הקביעות העובדתיות הבאות: לכאורה, אכן המערער השתמש בחלק האחורי של החצר הצמוד לחנות לצורך עבודתו, אולם לא הוכח שהיה זה לצורך חניה או פריקה וטעינה. כן נקבע כי לא ניתן היה להחנות את מכונית המערער במקום שטען כי חנה, שכן המעבר נחסם לפחות משנת 1995. מבחינת כוונת הצדדים קבע השופט המלומד כי בעת עריכת חוזה השכירות ואף לאחר מכן לא היתה כוונה שהמערער יוכל לעשות שימוש באותו חלק נטען של החצר לחניה ולפריקה. לא הוכח גם כי היתה התחייבות כזו אשר היוותה חלק מתנאי השכירות. כן לא הוכח שהיתה התחייבות לשימוש המערער בחלקים אחרים של החצר לחניה. לאור כל אלה קבע בית המשפט כי המשיבים לא הפרו את חוזה השכירות ועל כן, לא זכאי המערער לסעד המבוקש על ידו. בשאלת המניעות קבע השופט המלומד כי יתכן ותקופה מסוימת, ויתכן שמדובר גם במספר שנים נכנס המערער דרך המעבר לחצר האחורית מכיוון רחוב הברון הירש, אולם מאידך הוכח כי המעבר חסום כבר מזה מספר שנים, והכניסה לחצר האחורית התבצעה אך ורק מכיוון רחוב סלור. אי לכך, נדחתה גם טענת המניעות. לאור האמור החליט בית המשפט לדחות את התביעה. 4. הערעור המערער טען כי טעה בית המשפט בפרשנותו להסכם השכירות באשר הפרשנות צריכה להיות רחבה וסבירה: חוזה השכירות אינו מגביל כלל ועיקר את המערער כשוכר מלהשתמש בחלק זה או אחר של החצר, כך שלמעשה למערער כשוכר הוענקה זכות רחבה לעשות כל שימוש שהוא לרבות שימוש מתחלף מעת לעת על פי רצונו בחצר, ולרבות לצורכי חניה ופריקה וטעינה. 5. דיון על פי הסכמת הצדדים ניתן פסק הדין על פי עיקרי הטיעון והחומר שבתיק. לאחר שעיינו בעיקרי הטיעון ובכל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות, שכן כעקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, כאשר אלו מושתתים על חומר הראיות שאומץ על ידה (ע"א 2898/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר פד נא(4) 687. אנו סבורים כי השופט המלומד בחן אחת לאחת את שלל הטענות שהובאו בפניו והוציא מתחת ידיו פסק דין מעמיק ויסודי. זהו מקרה בו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק. במקרה מעין זה, אל לנו להכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שנתעוררו, לצד פסק דינה של הערכאה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן פ"ד מב(3) 680, 679). אנו סבורים כי לאור האמור ולאור העובדה שהערעור נשוא הדיון שבפנינו נסוב כל כולו על שאלות עובדתיות שהובאו, נדונו והוכרעו על ידי בית משפט השלום, אין זה המקום שנתערב בהם ולפיכך, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער בהוצאות בסך של 25,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק תועבר למשיבים על חשבון ההוצאות האמורות.דייר מוגן (הגנת הדייר)שכירותשכירות מוגנת