תשלום על פרישת צד מהתמחרות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על פרישה מהתמחרות: רקע עובדתי וטענות הצדדים: 1. ענייננו בתביעה לאכיפת הסכם לתשלום סך של 40,000 ₪ לתובע, נוסף לשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. התובע והנתבע השתתפו ביום 2.6.08 בהליך של התמחרות לרכישת נחלה מס' 70 במושב אילניה (להלן: "הנחלה") במשרד כונס הנכסים עו"ד אריה אביאב. 2. התובע טוען כי ביום ההתמחרות ביקש הנתבע הפסקה לאחר שהגיע מחיר ההתמחרות לסך של 820,000 ₪, הכונס אישר. חשוב לציין כי על דוכן העדים העיד התובע כי אינו זוכר מי מבין הנוכחים הוא שביקש את ההפסקה. המשתתפים יצאו להפסקה, ואז ניהל הנתבע מו"מ עם התובע ועוד מספר משתתפים לצורך כך שיפרשו מההתמחרות תמורת קבלת סך של 40,000 ₪ כל אחד, כדי שיוכל הנתבע לרכוש בעצמו את הנחלה במחיר שמתאים לו, וכך היה. התובע ועוד שני משתתפים פרשו מההתמחרות והנתבע זכה בהתמחרות בסך של 830,000 ₪. 3. התובע טוען כי לאחר סיום ההתמחרות חתמו הצדדים ביניהם הסכם (להלן: "ההסכם"), מצד אחד הנתבע ומצד שני שלושה משתתפים בהתמחרות, ביניהם התובע, לפיו ישלם הנתבע לכל אחד מהם סך של 40,000 ₪ עם התקיימות שני תנאים, הראשון- אישור בית המשפט לענייני משפחה להסכם המכר והשני- אישור האגודה השיתופית אילניה לרישום הנחלה על שם הנתבע. הוסכם למנות את עו"ד זאבי כנאמן לביצוע ההסכם, וכן סוכם באותו מעמד כי הנתבע יפקיד בידי הנאמן 3 המחאות להבטחת התחייבות הנתבע על פי ההסכם, אלא שבידי הנתבע לא היו 3 המחאות באותו יום, לכן מסר לנאמן המחאה אחת ע"ס 120,000 ₪ ללא תאריך פירעון. 4. התובע טוען כי בית המשפט לענייני משפחה אישר את הסכם המכר של הנחלה לנתבע ביום 5.4.09, וביום 18.6.09 אישרה האגודה השיתופית אילניה את קבלתו של הנתבע כחבר באגודה יחד עם אשתו. 5. לפיכך טוען התובע כי יש לאכוף את ביצוע ההסכם על הנתבע, ולחייבו בתשלום הסך של 40,000 ₪ בהתאם להתחייבותו על פי ההסכם, נוסף לשכ"ט עו"ד זאבי בסך 5,000 ₪, סה"כ 45,000 ₪. 6. הנתבע טוען כי המדובר בהסכם לא חוקי, לא מוסרי, והנוגד את תקנת הציבור, לפיכך הוא בטל ומבוטל, ואין להורות על אכיפתו. הנתבע טוען כי מטרת ההסכם הייתה לרכוש את הנחלה במחיר הנמוך ביותר, תוך פגיעה באינטרס של החייבים בעלי הנחלה. הנתבע טוען כי ההסכם נערך ביוזמתו של התובע בכוונה להפיק רווח ממנו. 7. הנתבע טוען כי ההתמחרות בוטלה עוד באותו יום, בכך שהודיע הכונס לנתבע עוד באותו יום כי הוא מקפיא את ההליכים עד אשר קבלת הוראות בית המשפט לענייני משפחה "לאור אופן התנהלות ההתמחרות ולאור המחיר הנמוך יחסית שהתקבל". כך צוין בפרוטוקול ההתמחרות. 8. הנתבע טוען כי הכונס אכן פנה בבקשה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר הורה על ביטול ההתמחרות וניהול מו"מ בין הכונס למתמחרים המעוניינים, ואכן הנתבע ניהל מו"מ עם הכונס והגיע איתו להסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה") לרכישת הנחלה בסך של 940,000 ₪. הכונס ביקש לחזור בו מהסכם הפשרה עקב קבלת הצעות יותר גבוהות, אלא שבית המשפט המחוזי אישר אותו לבסוף, ואישר את המכירה לנתבע באותו סכום. 9. הנתבע טוען כי אין לאכוף את ההסכם, שבוטל ע"י הכונס וע"י בית המשפט, כי בסוף נכרת הסכם פשרה חדש בין הנתבע לכונס במחיר העולה בהרבה על מחיר הרכישה בהתמחרות, כך שלא נותר כל מקום להורות על אכיפת ההסכם עם התובע. 10. התביעה הוגשת תחילה בבית משפט השלום בקריות, בסדר דין מקוצר, הוגשה בקשה למחיקת כותרת ולרשות להתגונן, וכן להעברת התיק לבית משפט זה. הכותרת נמחקה בהסכמה, והתיק הועבר לבית משפט זה. 11. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדותו של כונס הנכסים עו"ד אריה אביאב, עדותו של עד התביעה אדיב עיאס, וכן חקירותיהם הנגדיות של בעלי הדין, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. הליך ההתמחרות וכריתת ההסכם: 12. מעיון בפרוטוקול ההתמחרות עולה כי ההתמחרות החלה מסך של 760,000 ₪, והועלתה כל פעם ע"י הכונס בסך של 10,000 ₪. בשלב מסוים, ולאחר שהגיעו ההצעות לסכום של 820,000 ₪, ביקש אחד המשתתפים בהתמחרות, מר אבנר חדד, הפסקה שאושרה ע"י כונס הנכסים. לאחר ההפסקה העלה הנתבע את ההצעה לסך של 830,000 ₪, ויתר המתחרים פרשו מההתמחרות. הנתבע הוכרז כזוכה בהתמחרות בסכום של 830,000 ₪, ובקטע האחרון של הפרוטוקול שנוהל ע"י הכונס נרשם כך: "הסכם מכר - ייחתם ביום 12.6.08 - בוטל, ביום 03.06.08 הודעתי למר חן שירי שאני מקפיא כל ההליכים עד אשר ביהמ"ש ייתן הוראותיו לאור אופן התנהלות התמחרות ולאור המחיר הנמוך יחסית שנתקבל". 13. אם כך עולה כי לאחר ההפסקה פרשו יתר המשתתפים מההתמחרות והנתבע זכה בנחלה תמורת סך של 830,000 ₪ שעולה ב- 10,000 ₪ על הסכום הגבוה אליו הגיעה ההתמחרות עובר להפסקה, ואשר עמד על סך של 820,000 ₪. 14. אין מחלוקת כי ההסכם נערך בכתב יד ונחתם עוד באותו יום של ההתמחרות. התובע טוען כי הצדדים חתמו על ההסכם, בעוד שהנתבע טען בבקשה לרשות להתגונן כי אינו חתום על ההסכם. לאחר מכן, בתצהיר העדות הראשית חזר בו הנתבע מכפירתו בחתימתו על ההסכם והודה כי חתם על ההסכם, אך אולץ ונכפה עליו לחתום על ההסכם לטענתו. 15. כותרת ההסכם הייתה "הסכם נאמנות והרשאה" בין הנתבע מצד אחד, לבין התובע, מר אבנר חדד וגב' חדד לימור מצד שני. עו"ד דני זאבי היה גם הוא צד להסכם, בתור נאמן, וכונה שם כצד שלישי. 16 בהסכם התחייב הנתבע לשלם לכל אחד משותפיו להסכם סך של 40,000 ₪, ולשם הבטחת התחייבותו זו הסכים הנתבע להפקיד בידי הנאמן 3 המחאות, כל אחת ע"ס 40,000 ₪ ללא מועד פירעון. כן הוסכם כי ביצוע ההסכם, היינו העברת ההמחאות ליחידי הצד השני להסכם, יבוצע תוך 7 ימים מאחד המועדים שלהלן, לפי המאוחר מהם: הראשון- אישור הסכם מכירת הנחלה לנתבע ע"י בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, והשני- קבלת הסכמת האגודה השיתופית אילניה לרישום זכויות הבעלות בנחלה על שם הנתבע. 17. הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלה אם ההסכם נחתם בהפסקה שהייתה באמצע ההתמחרות כטענת הנתבע, או שמא בסיום ההתמחרות כטענת התובע. יחד עם זאת, בעדותו של התובע בפניי מסר כי ההסכמה בעל פה הייתה בהפסקה, ואילו עריכת ההסכם בכתב יד והחתימה עליו הייתה לאחר ההתמחרות. 18. אין חולק כי הנתבע לא מסר לעו"ד זאבי במעמד החתימה על ההסכם 3 המחאות כמצוין בהסכם. התובע טוען כי לנתבע באותו יום לא היו מספיק המחאות לכן מסר לעו"ד זאבי שיק אחד ע"ס 120,000 ₪ ללא תאריך פירעון לצורך הבטחת התחייבויותיו על פי ההסכם, וכי שיק זה אבד או נגנב לאחר מכן, בעוד שהנתבע הכחיש כי מסר לעו"ד זאבי כל שיק. בשלב יותר מאוחר הודה כי באותו מעמד מסר אביו, יוסי, שיק לעו"ד זאבי ע"ס 120,000 ₪. ההליכים שנוהלו לאחר ההתמחרות: 19. מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירים, וכן מהמסמכים שהוגשו במהלך הדיון, עולה כי לאחר ההתמחרות הגיש הכונס ביום 4.6.08 בקשה לקבלת הוראות מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה בתיק בשא 1444/08, בשא 1695/08, בשא 1612/08, ובשא 1581/08. התקיים דיון ביום 1.9.08, נשמעו טענות הצדדים, וכב' השופטת בוהדנה נתנה לצדדים שהות בת 7 ימים לניהול מו"מ. 20. אין מחלוקת כי באותה שהות נוהל מו"מ בין הנתבע לבין הכונס, והגיעו להסדר פשרה שעיקרו הוא ביטול ההתמחרות מיום 2.6.08, ומכירת הנחלה לנתבע תמורת סכום של 940,000 ₪. הסכם הפשרה הוגש לאישור בית המשפט לענייני משפחה, אלא שבינתיים קבל הכונס הצעות נוספות יותר גבוהות מהצעת הנתבע, לפיכך הגיש הודעה על חזרתו מהסכם הפשרה, במטרה למקסם את הרווחים. בינתיים הוגשה גם בקשת הבעלים של הנחלה, גב' לוי, לרכישת הנחלה באותו סכום של 940,000 ₪ מכוח זכות הקדימה שהייתה בידיה לטענתה. 21. ביום 28.10.08 נתנה כב' השופטת בוהדנה החלטה בכל הבקשות דלעיל, בה קבלה, בין היתר, את בקשת הכונס לחזור בו מהסכם הפשרה בינו לבין הנתבע, והורתה על עריכת התמחרות חדשה. 22. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה דלעיל בתיק בר"ע 190/08 בבית המשפט המחוזי בנצרת, וביום 08.01.09 ניתן פסק דין בו קבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לקבלת רשות ערעור ודן בבקשה כבערעור, וקבל את הערעור, בכך שנתן תוקף להסכם הפשרה שנכרת בין הכונס לנתבע למכירת הנחלה לנתבע בסכום של 940,000 ₪. ההסכם: 23. מהעדויות שהושמעו עולה כי אין מחלוקת עובדתית ממשית באשר למאורעות יום ההתמחרות 2.6.08. המשתתפים יצאו להפסקה כשהמחיר של הנחלה הגיע לסך של 820,000 ₪. בהפסקה נוהל מו"מ בין המשתתפים, והנתבע סיכם כי ישלם לכל אחד מיתר המשתתפים, ביניהם התובע, סך של 40,000 ₪ בהתקיימות שני התאנים כאמור לעיל. ההסכם עצמו נוסח ונחתם לאחר זכיית הנתבע בהתמחרות. 24. בהסכם לא נקבע ולא הוברר על מה ומדוע היה על הנתבע לשלם למשתתפים אלו סך של 40,000 ₪ כל אחד. בהסכם לא נאמר מילה או חצי מילה על כך שיתר המשתתפים אמורים לפרוש מההתמחרות בתמורה לקבלת סך של 40,000 ₪ מהנתבע (או אביו). כאן המקום לציין את התמיהה בגין הימנעותו של הנתבע מלהביא את אביו יוסי למתן עדות, למרות שעולה מהעדויות כי יוסי היה די פעיל בהתנהלות מאותו יום, והשיק ע"ס 120,000 ₪ אף נמשך מחשבונו לכאורה. 25. על אף שלא דובר בהסכם על פרישתם של המשתתפים, לרבות התובע, מההתמחרות, אין מחלוקת ממשית בעניין זה. התובע והנתבע שניהם מסכימים כי התובע היה אמור לפרוש מההתמחרות בכוונה לאפשר לנתבע לרכוש את הנחלה במחיר טוב. אין מחלוקת כי אילולא ההתמחרות לא היה נחתם ההסכם כלל וכלל. פרטי ההסכם סוכמו בהפסקה שהייתה באמצע הליך ההתמחרות, וההסכם נוסח, נכתב, ונחתם מיד בתום ההתמחרות. מטרת ההסכם, כפי שכל המעורבים מודים, הייתה להשפיע על מהלכה הרגיל של ההתמחרות, ועל תוצאותיה. אם כך עולה כי ההסכם הוא תוצר לוואי של ההתמחרות, וקשור בקשר הדוק אליה. 26. כפי שעולה מפרוטוקול ההתמחרות, התובע אכן פרש מההתמחרות, כמו גם יתר המשתתפים, הנתבע הוסיף עוד 10,000 ₪ והעלה המחיר לסך של 830,000 ₪, ובכך זכה בהתמחרות. 27. למעשה ניתן להסיק מהאמור לעיל כי התובע קיים את חלקו והתחייבותו בהסכם, אותה התחייבות שלא צוינה מפורשות בהסכם, אך לא שנויה במחלוקת בין הצדדים. 28. התובע טוען כי משקיים את חלקו בהסכם, היה על הנתבע לקיים גם הוא את חלקו, ולמלא אחר התחייבותו כלפיו ולשלם לו את הסך של 40,000 ₪. התובע טוען כי לא ניתן לשמוע מפיו של הנתבע את הטענה של חוזה בלתי חוקי או בלתי מוסרי משזה היה ביוזמתו של הנתבע, ומשהוא נהנה מפירות ההסכם לאחר שהתובע מילא כלפיו את התחייבותו. 29. הנתבע טוען כאמור כי ההסכם הוא לא חוקי, לא מוסרי, ואינו ניתן לאכיפה על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), וגם אם היה ניתן לאכיפה הרי לא התקיימו התנאים המזכים את התובע בסך של 40,000 ₪ מהטעם שלא נכרת הסכם בינו לבין הכונס לאחר זכייתו בהתמחרות, אלא שההתמחרות בוטלה, ונכרת בשלב יותר מאוחר הסכם פשרה חדש בינו לבין הכונס שאושר ע"י בית המשפט המחוזי, על פיו רכש הנתבע את הנחלה בסך של 940,000 ₪. 30. חשוב כאן לציין כי לא הייתה הכרעה בתוקף ההסכם, לא בבית המשפט לענייני משפחה, ולא בבית המשפט המחוזי. הכונס כאמור העלה בפני שתי הערכאות את חששותיו וחשדותיו כי המתמחרים עשו ביניהם קנוניה כדי לאפשר לאחד מהם לרכוש את הנחלה במחיר נמוך, היורד בהרבה מהמחיר שנקבע ע"י השמאי, אך טענת הקנוניה או התרמית לא נדונה לגופה ולא הוכרעה ע"י מי מהערכאות דלעיל. 31. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים אינני רואה צורך או מקום לדון בשאלה אם המדובר בהסכם חוקי בר אכיפה או שמא הסכם בטל שאינו בר אכיפה, ואנמק. מכלל העדויות וההליכים שנוהלו עולה כי ההתמחרות בוטלה, ואיתה גם בוטל ההסכם. 32. ההסכם בוטל בעת שהפנתה כב' השופטת בוהדנה את הצדדים לניהול מו"מ מחדש לרכישת הנחלה. עם הפניית הצדדים לניהול מו"מ בעצם בוטלו תוצאות ההתמחרות, והכל נפתח מחדש לניהול מו"מ בין המתחרים החדשים. לנתבע אף לא הייתה זכות הסתמכות על תוצאות ההתמחרות מיום 2.6.08, והוא ניהל מו"מ עם הכונס עקב רצונו העז לרכוש את הנחלה. תוצאת המו"מ עם הכונס הניבה הסכם פשרה חדש ושונה לפיו ירכוש הנתבע את הנחלה בסך של 940,000 ₪, ובתוספת של 110,000 ₪ מהמחיר הסופי של ההתמחרות. חשוב לציין כי הנתבע נלחם על תוקפה של ההתמחרות בישיבה מיום 1.9.08, וכי ההתמחרות לא בוטלה ביוזמתו או בהסכמתו של הנתבע, אלא בעל כורחו ובהחלטת בית המשפט. באותו שלב בו הורתה כב' השופטת בוהדנה על ניהול מו"מ, הרי האופציה נפתחה מחדש בפני כל הנוכחים בדיון מיום 1.9.08, ובעקרון, כל אחד יכול היה לנהל מו"מ עם הכונס באותו שלב בניסיון לרכוש את הנחלה, ללא שתוצאות ההתמחרות מיום 2.6.08 חייבו אף אחד מהנוכחים, גם לא את כונס הנכסים, או הנתבע או בית המשפט. המשמעות של ניהול מו"מ מחדש עם הכונס היא התעלמות או ביטול ההתמחרות, ופתיחת כל האופציות מחדש. משבוטלה ההתמחרות, הרי בוטל יחד איתה ההסכם שבא לעצב את פני ההתמחרות או להשפיע על תוצאותיה. לנתבע לא הייתה כל זכות יתרה בניהול מו"מ מול הכונס רק מחמת שזכה בהתמחרות מיום 2.6.08, והוא חזר להיות אחד המעוניינים בנחלה, כמוהו כמו יתר הנוכחים בישיבה מיום 1.9.08. 33. לבסוף, ובסיום המו"מ בין הנתבע לכונס הנכסים, נכרת כאמור הסכם פשרה שביטל מפורשות את ההתמחרות. בנסיבות אלו ההתמחרות בעצם בוטלה על כל משמעויותיה, ולא נתנה לנתבע כל זכות או תמורה. לפיכך אין לקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי הנתבע יצא נשכר מההסכם. הוא לא יצא נשכר, ולא רכש או קבל כל זכות כתוצאה מאותה התמחרות ממנה פרש התובע. 34. גם בית המשפט המחוזי ראה את הדברים מאותה זווית ראייה, הרי הוא נתן תוקף מחייב להסכם הפשרה בו נקבע מפורשות כי ההתמחרות מבוטלת. בית המשפט המחוזי אישר את העסקה הנוספת שנרקמה בין הנתבע לכונס, לרכישת הנחלה בסך של 940,000 ₪. 35. הנתבע אם כך רכש את הנחלה לא כתוצאה מזכייתו בהתמחרות מיום 2.6.08 לאחר שהתובע פרש ממנה, התמחרות שכאמור בוטלה, אלא כתוצאה מניהול מו"מ חדש עם הכונס לאחר הישיבה מיום 1.9.08, שבסופו נחתם ביניהם הסכם הפשרה שאושר בבית המשפט המחוזי. 36. אומנם כטענת התובע לא צוין בהסכם כי התחייבות הנתבע לתשלום סך של 40,000 ₪ לתובע מותנית בכך שהנתבע ירכוש את הנחלה בסך של 830,000 ₪ או בכל סכום ספציפי אחר, אלא שההתמחרות ותוצאותיה בוטלו לגמרי, ויחד איתה בוטל ההסכם, בלי קשר לשאלה של המחיר שסוכם או לא סוכם. 37. יתרה מכך, התובע בעצמו מודה כי התשלום של 40,000 ₪ נועד כדי לגרום ליתר המשתתפים לפרוש מההתמחרות כדי לא להעלות את מחיר הנחלה מעבר למחיר אליו הגיעו טרם ההפסקה, 820,000 ₪, אחרת איזו תועלת תצמח לנתבע מתשלום סך של 40,000 ₪ ליתר המתחרים באותו שלב. מכך עולה כי ההתחייבות לתשלום סך של 40,000 ₪ לכל אחד משלושת המתחרים השונים הייתה במטרה לאפשר לנתבע לרכוש את הנחלה בזול, במחיר של 820,000 ₪ או משהו קרוב אליו. בלי קשר לשאלה אם מטרה זו כשרה היא אם לאו, הרי מטרה זו לא הושגה בסופו של דבר, בעת שכל ההתמחרות על תוצאותיה בוטלו, ובעת שהנתבע רכש את הנחלה בפועל במחיר של 940,000 ₪. 38. התובע העלה טענת השתק שיפוטי כנגד הנתבע, לפיה אין הנתבע יכול לטעון בהליכים הקודמים שנוהלו בעניין, ואשר פורטו לעיל, כי ההתמחרות הייתה חוקית וכי לא הייתה כל קנוניה או תרמית, בעוד שכאן הוא טוען את ההפך. אכן יש טעם רב בטענתו של התובע בעניין זה, והנתבע אכן סתר את עצמו חזיתית כאמור לעיל. יחד עם זאת, הקנוניה או התרמית, ככל שהיו או לא היו, הרי הם תוקנו או בוטלו בעת שכב' השופטת בוהדנה הורתה על ניהול מו"מ מחדש מול הכונס, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי. 39. התוצאה מהאמור לעיל היא כי משבוטלה ההתמחרות בה זכה הנתבע, ואשר במסגרתה "התבשל" ההסכם נשוא התביעה, שוב אין מקום להחיות את המת ולהורות על אכיפת ההסכם. 40. באשר לתביעת סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, לא הוסבר או הוכח הבסיס לתביעת סכום זה. לא הוכח כי הנתבע התחייב לשלם שכ"ט עו"ד לעו"ד זאבי, לא הוכח כי התובע בעצמו שילם סכום כלשהו לעו"ד זאבי, לפיכך אין מקום להורות על כל תשלום כאמור. 41. לא אוכל לסיים מבלי לציין את התרשמותי מכל ההתנהלות כפי שדבר בא לידי ביטוי בעדויות, בהליכים, ובמסמכים לפיה אף אחד מהמעורבים כאן לא היה תם לב, ואף אחד לא נפל קורבן למעשהו של השני. כל אחד ומעשיו, וכל אחד ותרומתו, ודי לחכימא ברמיזא. 42. לסיכום, אני דוחה את התביעה, ובנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. התמחרות