קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף אופציה בחוזה שכירות דירה: ביום 6.3.00 נחתם חוזה שכירות בין התובע (השוכר) ובין הנתבע (המשכיר) לפיו השכיר הנתבע לתובע דירה ברח' דולצ'ין 112 בירושלים לתקופה שמיום 1.4.00 ועד ליום 31.3.01. עפ"י החוזה ניתנה לתובע אופציה להמשיך ולשכור את הדירה לשנה נוספת. אופציה זו הוספה לאור הסכמת הצדדים בכתב יד, ונוסחה: "בתום 12 החודשים תינתן אופציה ל- 12 חודשים נוספים לשכירות. בהתרעה של 90 יום מראש ינתן לבטל את האופציה" לטענת התובע, תוספת זו המקנה לו אופציה לשכור את הדירה לשנה נוספת הוספה על ידי הצדדים על פי דרישה חד משמעית שלו וכי ללא תוספת זו הוא לא היה שוכר את הדירה. אין מחלוקת כי בתום תקופת השכירות המשיך התובע להתגורר בדירה. לטענת התובע במהלך החודשים מאי יוני פנה אליו הנתבע בבקשה שיפנה את הדירה שכן הוא מצא קונה לדירה במחיר אטרקטיבי במיוחד. עוד לטענת התובע הוא הסכים לפנות את הדירה לאור הכרות רבת שנים בינו ובין משפחת הנתבע ולאחר שהנתבע הבטיח לו פיצוי בגין הפינוי המוקדם בסך 3,500 דולר. התובע העיד כי פינה את הדירה ביום 1.9.02 אולם הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו ולא שילם לו את הפיצוי שהתחייב. הנתבע מודה כי לתובע הייתה אופציה להאריך את החוזה, אולם לטענתו מנוסח החוזה עולה כי לו, כשמשכיר, ניתנה אפשרות להביא לסיום ההסכם בהודעה מוקדמת של 90 יום מראש. עוד לטענת הנתבע כבר ביום 7.11.00 הוא פרסם את הדירה למכירה וכבר אז הודיע לתובע כי לא יחדש את הסכם השכירות עמו אלא שלאור הפצרות של התובע ובקשותיו להישאר בדירה הוסכם בסופו של דבר שהתובע יישאר, אך יפנה את הדירה בהתראה מוקדמת של 30 יום. האם הייתה לתובע אופציה להאריך את החוזה אני מקבלת את טענת התובע לפיו הייתה לו אופציה להאריך את החוזה. כמו כן אני מקבלת את עדותו לפיה הוא הפעיל אופציה זו ונשאר בדירה, בהסכמת הנתבע, לתקופת שכירות נוספת של שנה. עדות זו נתמכת בנוסח החוזה שעליו הסכימו הצדדים. כמו כן נתמכת עדות זו בעדותו של רוכש הדירה, שושני ניר, אשר העיד כי הנתבע אמר לו שיש בדירה דייר אשר לו אופציה לשנה נוספת וכי אם המשא ומתן יבשיל לכלל חוזה הוא יגיע להבנה עם השוכר על פינוי. האם הוסכם כי התובע יפנה את הדירה בהתראה של 30 יום אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה הוסכם שהתובע יפנה את הדירה בהתראה של 30 יום. הסכמה זו אינה מתיישבת עם המסמכים שהוגשו ועם עדותו של רוכש הדירה. כמו כן לא מתיישבת עדות זו עם המסמך ת/3 אשר בו מתייחס הנתבע להודעה מוקדמת של 90 יום. מהעדויות עולה כי לא הוסכם על פינוי מוקדם בהתראה של חודש וכי הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן במגמה להגיע להסכמה על פיצוי בגין הפינוי המוקדם, לאחר שהתובע נתן את הסכמתו לפינוי. האם הוסכם על פיצוי בגין הפינוי המוקדם התובע העיד כי מיד כאשר ביקש ממנו הנתבע לפנות את הדירה הוא דרש פיצוי בגין הפינוי המוקדם. הנתבע הכחיש כי התובע דרש פיצוי בגין הפינוי המוקדם. עם זאת כאשר הוא נשאל האם התובע דרש פיצוי כאשר הוא התבקש לפנות השיב הנתבע: "ש. כשביקשת מהם לפנות, הוא דרש פיצוי ת לא. הוא אמר שהוא יפגוש את חמי לדבר איתו על עניין פינוי הדירה לפני הזמן ש. מה זה לדבר עם חמך ת. חמי אמר לי אחרי השיחה ביניהם שהתובע ביקש פיצוי של חודש שכירות אני טענתי שאין הפרה של החוזה כי הודעתי להם מראש" עדות הנתבע תומכת בעדות התובע כי דרש פיצוי בגין הפינוי המוקדם. רמי אלה, חמיו של הנתבע העיד אף הוא בפני וגם מעדותו עולה כי התובע אכן העלה דרישת פיצוי בגין הפינוי המוקדם. בעדותו אמר מר רמי אלה כי: "כשהזמן הגיע לזמן הפינוי, חודש חודשיים לפני הזמן, ראיתי שהבעיה קיימת ואני מצטער שזה מתברר בבית משפט, בכל זאת הרמתי לתובע טל' בלי שהנתבע ידע והצעתי שאני אדבר עם הנתבע וניתן לתובע חודש שכירות בגלל שהוא אמר שיש לו הובלה נוספת, הוא אמר לי שהוא מסכים שהוא מוכן לגמור את הענין בשכ"ד של חודש ימים" אני מקבלת את עדות התובע לפיה הוא דרש פיצוי בגין הפינוי המוקדם וכי נוהל משא ומתן בעניין זה אשר בו היה מעורב גם מר רמי אלה. האם הוסכם על פיצוי של 3,500 דולר התובע העיד כי בסופו של המשא ומתן הסכים הנתבע לשלם לו פיצוי בסך של 3,500 דולר בגין הפינוי המוקדם. הוא מודה כי הסכמה זו לא הועלתה על הכתב. הנתבע מכחיש כי דובר על פיצוי בסכום שכזה. בסעיף 6 לכתב התביעה כותב התובע כי: "הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי על סך 3,500 דולר." בסעיף 14 לכתב התשובה לתביעה שכנגד כתב התובע כי: "ואולם משקרב מועד מכירת הדירה, ועל מנת לעמוד בתביעת הרוכשים, נאות התובע (שכנגד) להעלות את גובה הפיצוי לנתבע (שכנגד) בגין הפינוי המוקדם לסכום השווה ל 6 חודשי שכירות וכך אכן סוכם ביניהם." גם בעדותו - בעמ' 10 לפר' העיד התובע על פיצוי בגובה 6 חודשי שכירות. פיצוי בגובה 6 חודשי שכירות עומד על 4,200 דולר ואינו מתיישב עם טענת התובע בכתב התביעה לפיה סוכם על פיצוי בסך של 3,500 דולר. גרסתו של התובע אף מעוררת תמיהות אשר גם הן פוגעות במהימנותה. התובע העיד כי הוא הסכים להיפגש עם רמי אלה רק לאחר שהנתבע התחייב לשלם לו פיצוי בסך 3,500 דולר וכי הוא והנתבע סיכמו כי מר אלה יציע לו פיצוי בסך 870 דולר. אם אמנם הגיע התובע להבנה עם הנתבע על פיצוי של 3,500 דולר, לא ברור מדוע נפגש עם מר אלה ומדוע אמור היה מר אלה להציע לו פיצוי בסך של 870 דולר. עדות התובע אף אינה מתיישבת עם עדותו של מר אלה לפיה הוא פנה אל התובע מיוזמתו וללא ידיעת הנתבע וכי בשיחה בינו ובין התובע סוכם על פיצוי בגובה 870 דולר. מר אלה, אשר עדותו הייתה מהימנה ואני מקבלת אותה העיד כי: "... בכל זאת הרמתי לתובע טל' בלי שהנתבע ידע והצעתי שאני אדבר עם הנתבע וניתן לתובע חודש שכירות בגלל שהוא אמר שיש לו הובלה נוספת.... " התובע הגיש תמליל שיחה שלו עם מר אלה ותמליל זה עומד אף הוא בסתירה לעדות התובע.   בשיחה נשמע מר אלה אומר לתובע כי: "ברגע שאני ואתה ישבנו ולחצנו יד שאתה תקבל חודש, כל הדברים מעבר לזה, בטל ומובטל ואת זה תראה, את זה בבית משפט." התובע העיד כי עוד כי הנתבע ביקש שלא מר אלה ולא אשתו ידעו על התחייבות הנתבע לשלם 3,500 דולר. גם עדות זו מעוררת תמיהות ואינני מקבלת אותה. מעדותו של מר אלה מהתמליל ואף מעדות התובע עולה כי הוצע לו פיצוי בסך 870 דולר אשר היה מבוסס על שכר הדירה בדירה החדשה שאליה הוא עבר. עוד עולה מהראיות כי על סמך הצעת פיצוי זו שילם התובע דמי שכירות חלקיים בחודש מאי ולא שילם את דמי השכירות בחודש יוני. התובע העיד כי בסוף חודש אפריל כבר הובטח לו הפיצוי בסך 3,500 דולר. עפ"י גרסתו, הוא אמור היה לא לשלם את שכר הדירה גם עבור החודשים יולי ואוגוסט אלא שמהראיות עולה שהוא שילם את דמי השכירות בגין חודשים אלה. העובדה שהתובע שילם דמי שכירות עבור החודשים יולי ואוגוסט ונמנע מתשלום רק עבור החודשים מאי ויוני מעידה על כך שהוא הסכים לקבלת הפיצוי בסך 870 דולר ופעל בהתאם להסכמה זו ואינה מתיישבת עם עדותו אודות הפיצוי בסך 3,500 דולר. התובע נשאל על כך והשיב כי: "הפיצוי הזה של 870$ הייתה הצעה ראשונית, ואני לא הסכמתי עליה, אני הייתי אמור להפגש עם חמו ואני סירבתי, זו הייתה ההצעה הכספית הראשונה, ואחר כך בא הפיצוי שעליו הסכמנו." עדות התובע בכל הנוגע להסכם הפיצוי על סך 3,500 דולר הנה עדות יחידה של בעל דין. עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ..... (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; " 18.   בנסיבות המקרה לאור הגרסאות השונות של התובע אודות סכום הפיצוי שעליו הוסכם והתמיהות שמעוררת עדותו לא אוכל לבסס עליה את חיוב הנתבע לשלם פיצוי בסך של 3,500 דולר. אני דוחה, אפוא, את תביעת התובע לפיצוי בסך 3,500 דולר בגין הפינוי המוקדם של הדירה. בכתב התביעה דרש התובע החזר ארנונה בגין חודש ספטמבר. לטענתו הוא שילם סכום זה והנתבע סרב להחזיר לו אותו. מהעדויות עולה כי בחודש אוקטובר 2002 החזיר הנתבע סכום זה לתובע ולאור זאת ולאור העובדה שהתובע לא חזר על דרישתו לסכום זה בסיכומים אני דוחה את התביעה גם בגין סכום זה. התביעה שכנגד הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה טען כי התובע חייב לו 6,690 דולר. לטענתו התובע לא שילם לו דמי שכירות עבור החודשים יוני ויולי 2001 ואילו בחודש מאי שילם רק 170 דולר במקום 700 וכן קיים חוב של 120 דולר בגין ארנונה. עוד לטענת הנתבע אחר התובע בתשלומים וגם בגין איחורים אלה הוא דורש פיצוי. לאור ההפרות שלהן טוען הנתבע הוא דורש את הפיצוי המוסכם בסך 5,000 דולר אשר נקבע בחוזה. הנתבע שכנגד מכחיש את טענות התובע שכנגד. לטענתו מדובר בתביעה קנטרנית וחסרת בסיס. לטענת הנתבע שכנגד בהתאם להסכמה בין חמו של התובע שכנגד, מר רמי אלה ובינו הוא היה פטור מתשלום 870 דולר דמי שכירות וזאת במסגרת פיצוי עבור הפינוי המוקדם של הדירה. עוד לטענת הנתבע שכנגד על מנת להבטיח את התחייבויותיו קיבל התובע צ'ק בטחון ושטר ערבות והעובדה שהוא לא עשה בהם שימוש מלמדת כי אין כל חוב ואין בסיס לטענותיו. הנתבע שכנגד אף טוען כי במהלך חודש אוקטובר 2001 נערכה התחשבנות בין הצדדים וגם בה לא העלה התובע שכנגד את דרישותיו ובחודש אוקטובר 2002 החזיר התובע שכנגד לתובעים תשלום בגין ארנונה עבור חודש ספטמבר וגם עובדה זו מעידה על כך שלא היה חוב של הנתבע שכנגד לתובע שכנגד. כפי שקבעתי לעיל, מהעדויות מתברר כי חמיו של התובע שכנגד, רמי אלה, הגיע להסכמה עם הנתבע שכנגד לפיה יקבל הנתבע שכנגד פיצוי בסך של 870 דולר בגין הפינוי המוקדם של הדירה ובהתאם להסכמה זו לא שילם הנתבע שכנגד את דמי השכירות עבור החודשים מאי ויוני. התובע שכנגד העיד כי לא הוא שהגיע להסכם זה עם הנתבע שכנגד, אך מהעדויות עולה כי התובע שכנגד סמך על מר רמי אלה והיה מוכן לכבד את הצעתו ולכן יש לראותו כמי שהסכים להצעת פיצוי זו. אני מקבלת את טענת הנתבע שכנגד לפיה העובדה שהתובע שכנגד לא דרש את החוב ולא פעל על מנת לגבות אותו מעידה על כך שהוא נתן את הסכמתו לפיצוי בסך של 870 דולר. לאור זאת אני דוחה גם את התביעה שכנגד. בנסיבות המקרה ולאחר שדחיתי הן את התביעה והן את התביעה שכנגד, אין צו להוצאות. חוזה שכירותחוזההסכם אופציהאופציהשכירות