קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אזרחות ישראלית לאחר כניסה באשרת תייר: העובדות הצריכות לענייננו 1. העותרת, ילידת 1984, הינה אזרחית אוקראינה. אביה ואימה של העותרת התגרשו בחודש נובמבר 1986, ומאז חיה העותרת במחיצתה של אימה, הגב' X (להלן: "X"). בחודש אפריל 1996 התחתנה X עם מר XX (להלן: "XX"), יהודי תושב אוקראינה, והשניים עלו ארצה בשנת 1998 וקיבלו מעמד של עולים לפי חוק השבות, התש"י -1950 ואזרחות ישראלית מכוח שבות, לפי חוק האזרחות, התשי"ב - 1952. ביום 16.4.02, ארבע שנים לאחר עליית אימה לישראל, ולאחר שמלאו לעותרת 18 שנים, נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר. העותרת קיבלה אשרת שהייה מסוג ב/2 לחודש ימים, אשרה אשר הוארכה פעמיים לבקשתה עד ליום 16.10.02. בהיותה בישראל, הגישה העותרת בקשה לקבל אזרחות ישראלית או רשיון לישיבת קבע בישראל. בקשתה נדחתה מהנימוק כי אין היא עומדת בקריטריונים להענקת מעמד בישראל (נספחים ז' ו-ח' לעתירה). הודעה לעותרת בעניין זה נמסרה ביום 4.12.02 והעותרת התבקשה לצאת את הארץ תוך שבועיים מיום קבלת הודעה. כנגד ההחלטה האמורה הגישה העותרת עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. בדיון שהתקיים בעתירתה חזרה בה העותרת מן העתירה וביקשה לפנות בעתירה אחרת לבית המשפט לעניינים מנהליים. מכאן העתירה שבפני. נימוקי העתירה: 2. העותרת טוענת כי היא זכאית לקבל אשרה ורשיון לישיבת קבע בישראל על פי סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: "החוק") ולחילופין אשרה ורשיון לישיבה ארעי על פי סעיף 2(א)(3) לחוק. לטענת העותרת, הזכאות האמורה מגיעה לה על אף שהיא אינה יהודיה על פי דין, מאחר ואין היא בת דת אחרת כלשהי, היא התחנכה וגדלה על ברכיו של אביה החורג, XX, על פי הדת היהודית, וזאת עוד מהימים בהם הייתה באוקראינה. העותרת טוענת עוד כי מאז הגיעה לישראל עת התאחדה עם בני משפחתה, קבעה את מרכז עולמה ומרכז חייה בישראל, והיא קשורה בקשרים רומנטיים עם אזרח ישראלי תושב יבנה. עמדת המשיב 3. המשיב סבור כי אין להעניק לעותרת מעמד בישראל, וזאת לאור מדיניות משרד הפנים שלא להעניק מעמד שכזה אלא במקרים חריגים ומטעמים הומניטריים מיוחדים, טעמים אשר לטענתו, לא מתקיימים בענייננו. המשיב טוען כי על פי הקריטריונים שנקבעו לעניין זה, ואשר אף אושרו בפסיקת בתי המשפט, הענקת מעמד לילד של מי שקיבל זכות לישיבת קבע או אזרחות ישראלית, מותנת בכך שמדובר בילד קטין, הנלווה להורה שקיבל אזרחות ישראלית או מעמד של קבע, וזאת אם ההורה החזיק בקטין תקופה של שנתיים לפחות בסמוך לפני בואו עימו לישראל. בעניינו נטען כי מאחר ולא מתקיים אף אחד מן התנאים המפורטים לעיל, ומאחר ולא קיימת כל הצדקה הומניטרית חריגה לסטות מהמדיניות הכללית שנקבעה בסוגיה זו, החלטת משרד הפנים שלא ליתן בידי העותרת אשרה לישיבת קבע ישראל הינה סבירה ולא נפל בה כל פגם. דיון 4. בדיון שהתקיים בפני ביום 22.4.04 הסכימה ב"כ המשיב לאפשר לעותרת להישמע בפני שר הפנים פעם נוספת, וזאת לאור טענתה של העותרת לפיה המדובר בנסיבות הומניטריות מיוחדות. על פי הודעת העדכון שהוגשה מטעם משרד הפנים, ביום 19.5.04 נערך לעותרת ולאימה שימוע בלשכת מינהל האוכלוסין בירושלים. בעקבות שימוע זה, ולאחר שקילת כלל הטענות שהועלו על ידי העותרת ואימה, החליט משרד הפנים כי עניינה של העותרת אינו שונה מעניינם של רבים אחרים המבקשים לקבל אשרה לישיבת קבע בישראל, ואינו בבחינת מקרה הומניטרי מיוחד המצדיק חריגה מנהלי משרד הפנים בנדון. בדיון נוסף שהתקיים בפני ביום 9.6.04, חזרו הצדדים על טענותיהם האמורות. לאחר ששמעתי טענות אלה, ולאחר בחינת טענות הצדדים ונסיבות המקרה כולן, דעתי היא כי דין העתירה להדחות. למשרד הפנים קריטריונים קבועים וברורים באשר לטיפול במקרים כגון אלו. משהעותרת לא עמדה בקריטריונים שנקבעו, קרי - היא איננה קטינה ולא היתה קטינה בעת כניסתה לישראל, היא לא נלוותה לאימה בעת שזו הגיעה לישראל וקיבלה אזרחות מכוח שבות והיא לא הוחזקה על ידי אימה בשנתיים שקדמו לבואה של העותרת לישראל, אין היא זכאית לאשרה לישיבת קבע בישראל. על אף זאת, ולפנים משורת הדין, הסכים משרד הפנים לשמוע את הטענות אשר בפיה של העותרת פעם נוספת, אולם הוא לא מצא לנכון לקבלן כנסיבות הומניטריות אשר יש בהן כדי לשנות את החלטתו לעניין מתן האשרה לישיבה בישראל. גם נסיבותיה האישיות של העותרת אשר הובאו בפני במהלך הדיון, היינו רצונה של העותרת להינשא כדת משה וישראל לבן זוגה הישראלי, אין בהן כדי להצדיק מתן אשרה לישיבה בישראל. אין די בקשרי אהבה ורומנטיות ואף ברצון להינשא כדי להכשיר שהות בלתי חוקית בארץ (בג"ץ 1672/01 פרווין אשיקפרקי ו נ' שר הפנים ואח' תק-על 2002 (1), 262 ,עמ' 264). בעתיד, כאשר ירצו בני הזוג להינשא, תעמוד להם זכותם לבקשת אשרה ישראלית. (וראה לעניין זה גם את פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 3648/97 ביג'לבהן פטל ו-31 אח' נ' שר הפנים ו-3 אח' פ"ד נג(2), 728). אשר על כן, ולאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת תיירתייראזרחות