חברת הביטוח אישרה דבר קיומה של הפוליסה אך סירבה לשלם תגמולי ביטוח מכוחה. לטענתה, התובע 1 - שאינו הבעלים של הרכב - רכש אצלה פוליסה עפ"י נתונים שאינם נכונים לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב, והכל בכוונת מרמה על מנת להוזיל את דמי הביטוח שבנו, התובע 2, היה צריך לשלם אילו היה מזמין את הפוליסה בעצמו השאלה העיקרית שעומדת על הפרק נוגעת להשלכה שיש לתשובות השונות אשר מסרו התובעים לנתבעת בנוגע לזהות הנוהג העיקרי ברכב, על אחריותה לשלם תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח רכב לא על שם בעל הרכב: עסקינן בתביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח 'מקיף' לרכב. נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים: 1. התובעים הם אב ובנו, ועפ"י הנטען בכתב התביעה, במועדים הרלוונטיים לענייננו התובע 2 (הבן) היה הבעלים של רכב מסוג סובארו מספר רישוי 69-222-58 (להלן - "הרכב"). רכב זה היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח 'מקיף' (להלן - "הפוליסה") כאשר המבוטח על-פי הפוליסה הוא התובע 1 (האב). ביום 21/6/10 ובזמן שהתובע 2 נהג ברכב, ארעה תאונת דרכים שכתוצאה ממנה ניזוק הרכב. שמאי מטעם הנתבעת בדק את הרכב והכריז עליו כאובדן גמור לאור היקף הנזק הנרחב אשר נגרם לו. אי לכך טוענים התובעים, כי על הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח מכוח אחריותה עפ"י הפוליסה, לפי שווי הרכב כקביעת השמאי מטעמה בניכוי ערך השרידים, ולשפותם בגין הוצאות גרירת הרכב והחזר בגין ביטול הפוליסות. 2. הנתבעת אישרה דבר קיומה של הפוליסה אך סירבה לשלם תגמולי ביטוח מכוחה. לטענתה, התובע 1 - שאינו הבעלים של הרכב - רכש אצלה פוליסה עפ"י נתונים שאינם נכונים לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב, והכל בכוונת מרמה על מנת להוזיל את דמי הביטוח שבנו, התובע 2, היה צריך לשלם אילו היה מזמין את הפוליסה בעצמו. הנתבעת הוסיפה, כי לאחר שהרכב נרכש על ידי התובע 2, שהינו נהג צעיר וחדש, הוא פנה לנתבעת באמצעות אתר האינטרנט שלה על מנת לרכוש פוליסת ביטוח. אחת השאלות אשר הוצגו לו במסגרת הצעת הביטוח היתה לגבי זהות הנהג העיקרי ברכב. לגבי שאלה זו השיב התובע 2, כי הוא הנהג העיקרי ברכב. לאור נתוניו האישיים של התובע 2, ובמיוחד גילו הצעיר והעדר ניסיון נהיגה, הוא התבקש לשלם עבור הפוליסה דמי ביטוח במחיר גבוה. לאחר זמן מה באותו היום, פנה התובע 1 לנתבעת גם הוא באמצעות אתר האינטרנט שלה, וביקש לרכוש את הפוליסה על שמו בטענה שהוא ובנו ינהגו ברכב. לאור הנתונים הכוזבים שנמסרו לנתבעת, התובע 1 זכה לקבל מחיר נמוך בהרבה מהמחיר שהתובע 2 התבקש לשלם קודם לכן. 3. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה לגבי התובע 1, שכן אין הוא הבעלים של הרכב ואין לו כל זיקה לגביו, ואילו לגבי התובע 2, יש לדחות את התביעה מאחר שפעל בדרכי מרמה על מנת להוזיל את עלויות הביטוח כאמור לעיל. דיון והכרעה: 4. הצדדים הודיעו בדיון אשר התקיים בפניי, כי הגיעו לשורה של עובדות מוסכמות אשר יש בהן לחסוך את שמיעת הראיות בתיק. הצדדים בקשו מבית המשפט לתת פסק דין על בסיס עובדות אלו ועל יסוד טענותיהם בסיכומים. 5. לשם הקלת הדיון אביא להלן את רשימת העובדות המוסכמות כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון: א. התובע 2 רכש את הרכב לשימושו האישי; ב. לאחר רכישת הרכב התובע 2 פנה באמצעות האינטרנט וביקש לרכוש פוליסת ביטוח מקיף תוך הצהרה כי הוא הנהג העיקרי והתבקש לשלם 9900 ש"ח; ג. התובע 2 לא ביצע את ההזמנה לפוליסה המוזכרת לעיל; ד. אותו יום או בסמוך לכך, פנה התובע 1 לנתבעת וביקש לרכוש פוליסה על שמו לרכב בבעלות התובע 2 והצהיר כי הוא הנהג העיקרי וביקש כיסוי גם לנהגים צעירים; ה. לתובע 1 קיים רכב נוסף מסחרי המשמש אותו לצורכי עבודה; ו. בעקבות המידע שמסר התובע 1, הוא התבקש לשלם סך של 4923 ש"ח; ז. מוסכם כי לא חל שינוי בהרגלי הנהיגה של התובע 1 והפוליסה נרכשה בעקבות רכישת הרכב ע"י התובע 2 ושימושו של התובע 2; ח. מוסכם על הצדדים שהתובע 2 הינו נהג חדש וקיבל רישיון נהיגה ב- 5/10, כחודש לפני רכישת הפוליסה; ט. מוסכם על הצדדים כי שווי הרכב הינו 73960 ש"ח והרכב הושבת. ככל שתתקבל התביעה או חלקה, אם התובע קיבל סכום כסף עבור שרידי הרכב, הסכום יקוזז מכל סכום שייפסק; י. מוסכם על הצדדים כי ראש נזק "החזר בגין ביטול פוליסות" יימחק מכתב התביעה; י"א. מוסכם כי התובע רשאי לפנות לנתבעת בבקשה לבטל את פוליסת החובה ולקבל החזר בגינה; י"ב. ככל שתתקבל התביעה כולה או חלקה ויתברר כי הוחזרו דמי הפרמיה, יופחתו דמי הביטוח שהוחזרו מפסק הדין; י"ג. מוסכם על הצדדים כי קיים שוני בין שתי הפוליסות, בין הצעת הביטוח שקיבל התובע 2 שכללה כיסוי בגין גניבה לבין הפוליסה של התובע 1 שאיננה כוללת כיסוי בגין גניבה. מבירור טלפוני עם הנתבעת, בהקלדת הפחתת כיסוי בגין גניבה מהצעת הביטוח של התובע 2, ובהפחתת הנחת העדר תביעות שקיבל בגין פוליסה זו, מחיר הפוליסה אינו משתנה ואינו מהווה גורם ביחס שבין סכום הפוליסה של התובע 1 להצעת הביטוח של התובע 2.   6. הצדדים סיכמו טענותיהם על יסוד העובדות המפורטות לעיל. מאוחר יותר הגישו התובעים תשובה לסיכומי הנתבעת, והאחרונה הגישה התנגדות לגבי חלק מסעיפי כתב התשובה. 7. בטרם אגש ללב המחלוקת אבקש להעיר, כי העובדות המוסכמות המפורטות לעיל אינן כוללות הצהרה מפורשת שפער המחירים בין שתי ההצעות נובע מהתשובה השונה שמסר כל אחד מהתובעים לגבי זהות הנוהג העיקרי ברכב. יחד עם זאת, ולאור רוח הדברים הכללית, לרבות טיעוני הצדדים בסיכומיהם, סביר להניח כי כך הוא המצב. כמו כן אקדים לומר, כי אין חולק בין הצדדים לגבי קיומו של כיסוי ביטוחי עבור השימוש שעשה התובע 2 ברכב, שכן הפוליסה כוללת כיסוי ביטוחי גם לנהיגתם של נהגים צעירים/חדשים. 8. ניתן לומר, כי השאלה העיקרית שעומדת על הפרק נוגעת להשלכה שיש לתשובות השונות אשר מסרו התובעים לנתבעת בנוגע לזהות הנוהג העיקרי ברכב, על אחריותה לשלם תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. 9. על מנת לפטור מבטחת מתשלום תגמולי הביטוח מכוח הוראת סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, הרלוונטי לענייננו, עליה להוכיח כי התשובה שניתנה לשאלה בעניין מהותי ניתנה בכוונת מרמה, כאשר 'עניין מהותי' מוגדר בסעיף 6 לחוק, ככל שאלה שהוצגה למבוטח לפני כריתת חוזה הביטוח, קרי הפוליסה, בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו. 10. מהמסמכים שצורפו לתיק מתברר, כי בטרם הנפיקה הנתבעת את הפוליסה התובע 1 נדרש לחתום על טופס לאישור הפרטים אשר מסר בזמנו לנתבעת בטלפון, ואשר שימשו בסיס להתקשרות ביניהם. במכתבה מיום 14/6/10 אל התובע 1 כתבה הנתבעת את הדברים הבאים: "תודה שהצטרפת למועדון לקוחותינו. אנו נעשה כל מאמץ לספק לך שירות לשביעות רצונך. מצורפים למכתב זה מפרט הפוליסה ונספחיה, וכן טופס לאישור הפרטים אשר מסרת לנו טלפונית, המהווה בסיס להתקשרות בינינו" (ההדגשה אינה במקור). עיון במפרט המצורף לאותו מכתב מגלה שיש בו פרטים בנושאים שונים, כגון: נתוני הרכב המבוטח, רכיבי הכיסוי הביטוחי הנכללים בפוליסה, מטרות השימוש ברכב, שהן "למטרות חברתיות ופרטיות בלבד", וכן פירוט לגבי הנהגים שרשאים לנהוג ברכב, שהם כל "נהג שברשותו רישיון נהיגה בר תוקף.... שהתקבל לפני פחות משנה ובתנאי שגיל הנהג יהיה מעל 18 שנים". פרט לאלה, אין כל זכר או התייחסות לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב או המחזיק בו דרך כלל. 11. בנוסף לכך, בדף ההודעה על צירוף הפוליסה נכתב "פוליסה זו יחד עם המפרט מהווה חוזה בינך לבין אי.די. איי חברה לביטוח בע"מ". ובהמשך נכתב, "הפרטים במפרט הינם אלה שמסרת לנו בשיחה/ות הטלפונית המהווה בסיס להתקשרות..." (ההדגשה אינה במקור). 12. יוצא אפוא, שבנסיבות המקרה דנן זהות הנוהג העיקרי ברכב לא היתה בסיס להתקשרות בין ההנתבעת לבין התובע 1, שכן אם המפרט מונה את הפרטים אשר היוו בסיס להתקשרות עמו, ואם המפרט אינו כולל התייחסות לגבי זהות הנוהג העיקרי ברכב, אזי המסקנה המתבקשת היא שבעבור הנתבעת זהות הנוהג העיקרי לא היתה 'עניין מהותי' כהגדרתו בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח. 13. על מנת להשלים את התמונה, לא אפטור את עצמי מלבחון את הוראות הפוליסה הרלוונטיות לסוגיה. סעיף 4 בפרק ד' לפוליסה דן עפ"י כותרתו ב-'גילוי ושינוי בעניין מהותי'. לפי האמור בסעיף 4.2 מאותו פרק: "עניין מהותי הוא עניין ששאלה לגביו הוצגה בהצעת הביטוח או בכל דרך אחרת בכתב...". בסעיף משנה 4.2.4 צוין, שגם "זהות וגיל הבעלים או המחזיקים דרך קבע ברכב" הם עניין מהותי. במבט ראשון ניתן היה לסבור, כי זהות המחזיק דרך קבע ברכב - שבאותה מידה הוא גם הנוהג העיקרי ברכב - היא עניין מהותי, ולכן תשובה כוזבת בעניין זה יכולה לשמש עילה למתן פטור לנתבעת מחבותה הביטוחית אם יתברר כי התשובה ניתנה בכוונת מרמה. אלא מאי, סעיף 4.1 מאותו פרק מבהיר, כי "פוליסה זו הוצאה על סמך התשובות שנתן המבוטח...למבטח על כל השאלות שנשאל בהצעה ששימשה בסיס לפוליסה..." (ההדגשה אינה במקור). 14. צא ולמד, כי גם לפי לשון הפוליסה, ההתקשרות אשר הביאה להוצאת הפוליסה נעשתה על סמך ההצעה ששימשה בסיס לפוליסה, ולא על סמך נתונים נוספים שייתכן כי המידע אשר נמסר לגביהם לא היה נכון. ואולם יודעים אנו כעת, שהמפרט מנה למעשה את כל הנתונים עליהם התבססה הנתבעת לשם הוצאת הפוליסה, ובו כזכור, לא היתה כל התייחסות או שאלה לגבי זהות הנוהג העיקרי. ואם לא די בכך כדי להסיר כל ספק בעניין, הרי שבתחתית העמוד הראשון של המפרט נרשם בצורה מפורשת, כי "מפרט זה מחליף כל הצעה ו/או מפרט קודם לפוליסה זו" (ההדגשה אינה במקור) - ללמדנו, כי המפרט בא במקום ההצעה הטלפונית או האינטרנטית שהיתה בין הצדדים. 15. הנה כי כן, אף בהינתן העובדה כי התובע 1 מסר תשובה כוזבת לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב, הרי שמהמסמכים אשר נוסחו על ידי הנתבעת עולה, כי היא עצמה לא התייחסה לנתון זה כחלק מהבסיס עליו קמה ההתקשרות החוזית בין הצדדים. 16. אזכיר שוב, כי עפ"י הוראות חוק חוזה הביטוח, על מנת לפטור את המבטחת כליל מחבות חוזית עפ"י הפוליסה, או לחילופין לפטור אותה באופן יחסי, יש להוכיח כי המבוטח מסר תשובה כוזבת לשאלה אשר הוצגה לו בעניין מהותי בכוונת מרמה. בנסיבות המקרה דנן מתברר, כי חרף עמדתה כיום, המידע לגבי זהות הנוהג העיקרי ברכב לא היווה מבחינת הנתבעת מידע מהותי, משום שהוא לא היווה בזמנו חלק ממערך הנתונים אשר שימשו כבסיס להתקשרות עם התובע 1. 17. אשר על כן, אין מקום לפטור את הנתבעת מחבותה עפ"י הפוליסה, לא באופן מלא ולא באופן חלקי. 18. באותה מידה אני דוחה את הטענה, כי אין לפצות את הנתבע 1 בתגמולי הביטוח אך משום העובדה כי אינו הבעלים של הרכב המבוטח. מלבד לקשר המשפחתי ההדוק בין שני התובעים, מתברר כי גם הנתבע 1 הוא אחד המשתמשים ברכב - אף שאינו המשתמש העיקרי בו - כפי שעולה מהעובדה המוסכמת שבסעיף 5(ה) לעיל, שם צוין כי לתובע 1 יש רכב נוסף, קרי בנוסף לרכב דנן. די בכך כדי ללמד על הזיקה של התובע 1 לרכב. 19. באשר לתובע 2 - צודקת הנתבעת בכך כי אין לו עילת תביעה נגדה, שכן אין הוא המבוטח עפ"י הפוליסה, ולפיכך אני מורה על דחיית תביעתו. אחרית דבר: 20. על יסוד האמור לעיל ובהתאם לעובדות המוסכמות המתייחסות גם לרכיבי הנזק - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 73,960 ש"ח בגין שווי הרכב. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. הצדדים יבדקו בעצמם האם יש לבצע ניכוי של ערך השרידים משווי הרכב, ובהתאם לממצאי הבדיקה יפעלו לפי האמור בסעיף 5(9) לעיל. 21. בהינתן הדעת למכלול נסיבות המקרה אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו. 22. פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו, שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבביטוח רכב