קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מניין שיקים שסורבו: 1. לפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") לביטול הבאתם במניין של שיקים שסורבו מחשבונו של המבקש.   2. חשבונו של המבקש שמספרו 002600/00-110בבנק המשיב, הוגבל בעקבות סירובם של השיקים שפורטו בהודעת ההגבלה מיום 14/03/01. הודעת ההגבלה מתייחסת לעשרה שיקים שסורבו במועדים החל מ- 26/01/01 ועד 12/03/01.   3. הבקשה איננה מפרטת אלו מן השיקים שפורטו בהודעת ההגבלה הינם נשוא הערעור, ואף נטען בה כי בית המשפט מבקש לבטל הבאתם של השיקים המפורטים להלן, חלק או אחד מהם.   4. הערעור על פי סעיף 10 לחוק מתייחס לביטול הבאתם במניין של שיקים מסורבים, ואינו בגדר ערעור על ההגבלה, לפיכך על המערער לפרט בבקשתו האם ערעורו מתייחס לכל השיקים או לחלקם, ולאילו מהם. משלא עשה כן, יש לדלות מתוך התצהיר שצורף לבקשה, לאילו שיקים היא מכוונת.   5. תקנות שקים ללא כיסוי (סדרי דין) התשמ"ב - 1981 (להלן: "תקנות סדרי הדין"), מחייבות את המבקש לפרט נימוקי בקשתו, ולצרף לה תצהיר מפורט של העובדות עליה היא נסמכת, לרבות כל מסמך עליו הוא מבקש להסתמך (תקנות 2+4 לתקנות סדרי הדין.   בדונו בבקשה, לא יזקק בית המשפט לנימוק או לראיה שלא הוזכרו בבקשה, בתשובת המשיב או בכתב התשובה של המבקש, אלא מנימוקים מיוחדים. (תקנה 14 לתקנות סדרי הדין).   6. נימוקי הבקשה, כפי הנחזה מתצהירו של המבקש הינם בקצרה כדלקמן:   א) גבול האשראי שאושר למבקש הוא 60,000 ₪ ולא 30,000 שהוא הגבול הרשום, וההוכחה היא שהבנק כיבד גם שיקים שנמשכו כשיתרת החשבון עמדה על 55,000 ₪ בחובה.   ב) פקידי המשיבה אפשרו למבקש מאז ומתמיד לחרוג ממסגרות האשראי כאשר היו עיכובים.   ג) ביום 12.03.01 הודיע המבקש להנהלת המשיבה כי למחרת בכוונתו להפקיד שק על סך 44,460 ₪, שאותו הוא אמור לקבל מצד ג'. סגן המנהל מר פארס הבטיח לעכב פרעון השקים שמספריהם 138,143,144 ולפרוע אותם בעת הפקדת השיק.   מסיבות שלא היו תלויות במבקש, קיבל לידיו את השיק רק בשעות אחר הצהרים של יום 13.03.01 והגיע לבנק לאחר שעות העבודה, כשהוא סגור. למחרת הופתע המבקש כשהודיע לו פקיד הבנק על ההגבלה.   ד) למבקש בטחונות מספקים, הבאים לביטוי בשיקים לבטחון בסך 73,575 ₪.   7. לבקשה צורפו המסמכים הבאים: ההעתק מהודעת ההגבלה. דו"ח ממסרים דחויים. צילום שיק על סך 44,460 ₪ משוך על ידי מיכה צח לפקודת המבקש, שמועד פרעונו 15.04.01 . ודף חשבון מיום 16.03.01 המתייחס לתקופה שהחל מ- 01.03.01 ועד 11.03.01.   8. המשיב הגיש תגובה מפורטת לבקשה, ונציג הבנק נחקר בחקירה נגדית על האמור בה.   9. סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כדלקמן:   "(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:   (1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;   (2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;   (3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".   10. נטל ההוכחה מוטל על המבקש להראות כי מתקימת אחת העילות המפורטות בסעיף 10, לבטול הבאתם במנין של השיקים נשוא בקשתו. אדון כעת בעילות הבקשה כסידרן כפי שהן באות לידי ביטוי בסיכומי הצדדים.   11. מסגרת האשראי המאושרת טענתו של המבקש בנוגע למסגרת האשראי נועדה, ככל הנראה, להוכיח את קיומה של העילה הקבועה בסעיף 10 (א) (3) לחוק.   המבקש טען בסעיף 5 לתצהיר שגבול האשראי המאושר בחשבונו עמד על 60,000 ₪, וההוכחה לכך היא שכובדו גם משיכות בזמן שיתרת החשבון היתה בחובה של למעלה מ- 55,000 ₪.   המבקש לא תמך את גרסתו במסמך כלשהוא שיעיד על משיכות שכובדו כשיתרת החוב בחשבונו היתה כנטען, ובעיקר לא הסביר מהי מטרתה של הטענה. כלומר, גם בהנחה שעמדתו בדבר גובה המסגרת תתקבל, וספק רב אם ניתן לקבלה שכן אין בפי המבקש טענה כביכול הוסכם עימו על מסגרת אשראי אחרת מזו שנקבעה במסמכי הבנק והוא מבקש ללמוד על גובה האשראי שאושר לו רק מכך שהבנק כיבד משיכות יתר גם כאשר יתרת החובה בחשבונו היתה גבוהה מ- 30,000 ₪, גם אז לא נעטן דבר ביחס לשיק כלשהו מן השיקים המסורבים. אם כוונת המבקש לטעון שעל הבנק היתה חובה לפרוע את השיקים נשוא הודעת ההגבלה, או חלקם מכיון שיתרת חשבונו לא חרגה מן המסגרת המאושרת, היה עליו לפרט מה היתה היתרה בעת המשיכה ולתמוך בקשתו בדף החשבון המתאים.   על פי התגובה שהוגשה על ידי המשיב, אושרה למבקש מסגרת אשראי גמישה ומשתנה בשיעור של % 70 מערך הממסרים הדחויים שהפקיד. מסגרת האשראי בתקופה שבה סורבו השיקים 1- 7 היתה 40,000 ₪. ובתקופה בה סורבו השיקים 10 - 8 היתה מסגרת האשראי 65,000 ₪. גרסה זו נתמכה במסמכים שצורפו לתגובה ובעדותו של מר חמודי פאיז, אשר הסביר ששיטת הקצאת האשראי נגזרה מכך שהמבקש לא יכול היה להעמיד בטוחות אחרות, פרט לממסרים דחויים, שהם באופים בשווי משתנה.   המבקש בסיכומיו טוען שיש לדחות את גרסת הבנק, על אף שהיא מיטיבה עמו, שכן לפי גרסתו (סעיף 5 לתצהירו) עמד גבול האשראי על 60,000 ₪ בלבד. למרות האמור, ולכך אתייחס בהמשך, מנסה המבקש להיבנות מגרסת המשיב, ולטעון כי אם היא נכונה, הרי לא היה מקום לסרובם של השיקים 8,9 להודעת ההגבלה.   המבקש מביא אף נימוקים להראות כי לא היו לו ממסרים דחויים בסכום כזה שיצדיקו העמדת האשראי על 65,000 ₪ בהנחה שהאשראי צריך להוות % 70 מסכומם.   בסיכומיו, טען המבקש כי היה על הבנק לכבד את משיכת השיקים שמספרם 8,9 בהודעת ההגבלה מאחר ולא חרגו ממסגרת האשראי שאושרה לו, כשהוא מתבסס על המסגרת הנטענת על ידי הבנק והמוכחשת על ידו. שיק מס' 8 להודעה, שמספרו 138 נמשך לפרעון ביום 11.03.01 וסכומו 4,400 ₪. שיק מס' 9 שמספרו 144 משוך גם הוא לפרעון ביום 11.03.01 וסכומו היה 5,000 ₪.   המשיב מתנגד לטענה זו, בשל הרחבת חזית וטוען כי בבקשה לא נטען לגבי שיקים אלה שהיתה חובה על הבנק לכבדם בשל הסכם להקצאת האשראי, אלא בשל הסכם מפורט עם פקיד הבנק.   דין טענתו של המבקש ככל הנוגע למסגרת האשראי להידחות משני טעמים:   ראשית, גרסת המבקש בסיכומיו ביחס לשיקים 8,9, חורגת הן האמור בבקשה ואף אינה מתישבת עם יתר טענותיו, בדבר קיומו של הסכם שמכוחו היה על הבנק לכבד את השיקים בתנאים מסוימים.   המבקש טען בבקשתו שמסגרת האשראי עמדה על 60,000 ₪ ואף התנגד בסיכומיו לכך שבית המשפט יקבל את עמדת הבנק באשר לאופן קביעת המסגרת. משמע, אין בבקשה המקורית כל טענה שהבנק צריך היה לפרוע שיקים אלה, שמספרם 138, 144 בהתחשב ביתרת החשבון.   ולהיפך, המבקש ניסה להוכיח כי המשיב התחייב כלפיו להמתין עם הסירוב לשיקים אלה עד שיופקד סכום אחר, אשר יאפשר את פרעונם, דהיינו, הנחתו של המבקש היתה שלא היתה חובה על הבנק לכבדם לולא הסכם זה.   נימוק נוסף לדחיית הטענה הוא שלבקשתו צירף המבקש דף חשבון אחד בלבד, שבו מופיעות חלק מן הפעולות שנעשו ביום 11.03.01, ולא ברור ממנו מה היתה יתרת החוב באותו מועד. מאחר והנטל מוטל על המבקש להוכיח מה היתה היתרה במועד משיכת השיקים ולא רק מה היתה מסגרת האשראי הרי שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לשני מרכיבים אלה.   המבקש לפיכך לא עמד בנטל הראיה להוכחת טענתו (החורגת מן הבקשה) כי ביום 11.03.01 איפשרה יתרת החשבון משיכתם של השיקים 8,9 וכי חובה היתה על הבנק לכבדם באותו מועד.   12. סכום הממסרים הדחויים   המבקש מסתמך על גובה הממסרים הדחויים בחשבונו כעילה לערעור על סרובם של השיקים.   הפקדתם של הממסרים הדחויים בחשבונו של המבקש, היוותה בסיס להסכם האשראי. בין אם נקבל את גרסת המבקש, ובין אם נראה בגרסת המשיב כנכונה באשר לאופן קביעת המסגרת, ברי שסכום הבטוחות ואופין של הבטוחות הם שיקולים לקביעת האשראי שיוקצה ללקוח.   קיומן של בטוחות בסכום זה או אחר כשלעצמו, אינו מהווה עילה לקביעה שהיה יסוד סביר להניח שעל הבנק קימת חובה לכבד משיכה החורגת מיתרת הזכות בחשבון. מה גם, שהסתמכותו של המבקש על אישור בדבר גובה הממסרים הדחויים מיום 15.03.01, הינה בלתי רלוונטית לחלוטין.    13. חריגות בעבר ממסגרת האשראי   טענת המבקש שהבנק איפשר לו בעבר לחרוג ממסגרת האשראי, איננה טענה במסגרת דיון לפי סעיף 10 לחוק.   העילה הקבועה בסעיף 10 (א) (3) לחוק דנה בסיטואציה בה יש ללקוח יסוד סביר להניח כי קיימת חובה על הבנק לכבד את השיקים. העובדה שהבנק הסכים בעבר לחריגה מן המסגרת איננה יוצרת יסוד סביר להנחה כי קימת עליו חובה לעשות כן בכל מקרה בעתיד.   הבנק רשאי, אך אינו מחויב להתיר חריגה מן המסגרת, וכאשר הוא עושה שימוש בשיקול דעתו ומתיר חריגה כאמור, לא נותרת בידי הלקוח יותר מתקווה או ציפייה שהבנק יפעל כך גם בעתיד.   מגרסתו של המבקש ביחס לשיקים 138,143,144 ניתן להבין כי לא היה לו כל מקום להניח שהבנק יכבדם בחריגה מן המסגרת, שכן גם לפי גרסתו הוא נדרש להפקיד כספים אחרים לצורך פרעונם.   14. ההסכם   את עיקר בקשתו ביסס המבקש על קיומו של הסכם, בינו ובין פקיד הבנק, שלפיו התחיב בתאריך 12.03.01 להפקיד למחרת (13.03.01), שק על סך 44,460 ₪ ועל סמך התחייבותו הסכים פקיד הבנק לעכב את פרעונם של השיקים 138,143 ו- 144 ולפרוע אותם לאחר קבלת השיק.   מועד פרעונם של השיקים 138 ו- 143 היה 11.03.01 ומועד פרעונו של שק מס' 144 ה- 12.03.01.   בחקירתו, אישר מר חמודי, שהשיקים שמספריהם 138 ו- 143 הגיעו לבנק ב- 12.03.01, ולמרות שהמבקש אמור היה להפקיד את תמורתם באותו יום, הוא הסכים להחזיק אותם עד יום המחרת. ביום המחרת 13.03.01 לא יצר המבקש קשר עם הבנק ולא ניתן היה להשיגו (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 15.05.01) והגיע גם שיק נוסף (שק מס' 144) ולכן נאלץ הבנק לסרב ל- 3 השיקים הנ"ל.   הסתמכותו של המבקש על הסכם זה הינה תמוהה, שכן הוא עצמו מפרט בבקשתו את הנסיבות שבהן הוא עצמו לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. על פי סעיף 9 לתצהיר, קיבל המבקש את השיק מצד ג' , מר צח, רק בשעות אחר הצהרים של יום 13.03.01 והגיע לבנק לאחר שדלתותיו נסגרו. לכן, הגיע המבקש לבנק עם השק שקיבל לידיו רק למחרת ביום 14.03.01 בניגוד למה שהוסכם עמו.   גם בהנחה שהיה הסכם כנטען, ולפיו התחייב הבנק לעכב את פרעון השיקים ביום אחד, בכפוף לכך שהמבקש ימציא עד אותו יום את הממסר הדחוי כפי שהתחייב, הרי העיכוב פג מרגע שהמבקש לא קיים את התחייבותו.   15. המבקש לא הצביע על עילה לבטולו של שיק כלשהו מן השקים המסורבים ובקשתו נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה זו בסך 2,500 ₪ + מע"מ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.שיקים