נפסק כי המשכון שנרשם לגבי המיטלטלין הנ"ל הינו למראית עין והנו בטל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול משכון על מטלטלין: 1. בפני בקשה למתן פס"ד הצהרתי שהמבקשת הינה בעלת התכולה בבית של החייבת ברח' הזמיר 18/9 קיראון. למעשה לא מדובר בבקשה נכונה שכן המבקשת לא טוענת למעשה לבעלות המטלטלין אלא לזכות משכון ולעדיפות זכות זו כשבעל המטלטלין הינה החייבת, אך החלטתי לדון בבקשה לגופה ולא לדחותה רק מסיבה זו. לטענת המבקשת פנתה אליה החייבת שהיא בתו של אחיה כדי שתלווה לה כסף והיא הלוותה לה 15,000 ש"ח והחייבת התחייבה להחזיר לה את ההלואה בעוד 4 שנים ולכן כבטוחה מושכנו המטלטלין לטובתה ביום 24/8/98 במשכון שנרשם ברשם המשכונות למשך 4 שנים. 2. לטענת המשיבים מדובר בהסכם למראית עין שנועד להבריח את רכוש החייבת מהנושים וזאת לאחר שהמטלטלין בבית החייבת עוקלו ולאחר שנעשה נסיון קודם ונרשם משכון קודם לטובת דודה אחרת בגין הלוואה אחרת שבוטלה. 3. לאור ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן : א. אני קובע שהמשכון שנרשם לגבי המיטלטלין הנ"ל הינו למראית עין והנו בטל, כשבקשה זו הוגשה בחוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים מצד המבקשת שחברה יחד עם החייבת ויחד עם אחיה אבי החייבת מר צעירי לנסות ולמלט את רכוש החייבת מהנושים ורק מטעם זה של חוסר תום לב ניתן לדחות את הבקשה כסעד מן היושר (ראה ע"א 656/79 גרינפלד נ. קירשן ואח' פ"ד לו (2) 309). ב. על היותו של הסכם למראית עין ניתן ללמוד מהנסיבות והתנהגות הצדדים (ראה ע"א 6295/93 בוחסירה נ' בוחסירה, פ"ד נ (1) 259, 262 וע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בעמ' נ' אוליציק ואח' פ"ד נ(2) 44,41). מתברר שנערך במקרה זה הסכם משכון קודם (ראה נ/1) במסגרת ה.פ 176809/98 שם היתה המבקשת גב' קבלו עליזה דודה אחרת של החייבת שטענה שנתנה הלוואה בסכום זהה של 15,000 ש"ח ונרשם משכון ב- 9/3/98 ל- 3 שנים. אח"כ הוגשה בקשה ב- 10/9/98 למחוק את התיק בטענה שבתה של המבקשת חולה ולכן המבקשת היתה זקוקה להלוואה שהלוותה החייבת והתובענה הקודמת נמחקה. מתברר גם שמי שכתב את המסמך עליו חתמה המבקשת הקודמת - גב' קבלו היתה החייבת. בנוסף, למבקשת אין כל אישור מהחייבת לגבי קבלת הכסף ע"י החייבת וכל מה שצורף זה פתק של המבקשת עצמה שמאשרת שהמטלטלין מושכנו לטובתה עקב תשלום שניתן על ידה בסך 15,000 ש"ח לחייבת. אין כל מסמך המעיד על ההסכם או על ביצוע ההלוואה. לא הוכח בפני כל תשלום שהעבירה המבקשת לחייבת בסך 15,000 ש"ח כשלטענתה העבירה סכום זה במזומן וגם המסמכים שהציגה בפני המבקשת במהלך הדיון לגבי שבירת תוכנית חיסון לא מעידים שהכסף שולם והועבר לחייבת. בין גירסת המבקשת לחייבת נתגלו סתירת רבות. המבקשת טוענת שהיא יכולה להוציא את הרהיטים כבר היום בעוד לפי האישור שצירפה עולה שההלוואה הינה ל- 4 שנים ותוחזר לאחר 4 שנים. המבקשת שמעידה על עצמה שמדובר בכסף גדול בשבילה והיא לא יודעת אפילו אם החייבת עובדת. הוא גם טוענת שלא היתה אצל עו"ד ולא זוכרת אם הכסף ניתן לפני או אחרי שעשתה את הרשימה של המטלטלין והיא לא זוכרת מתי ניתן לה הכסף. מתברר מחקירת החייבת שהכסף לטענתה ניתן אחרי רישום המשכון (דבר שעומד בסתירה לגרסת המבקשת שרצתה להבטיח עצמה) וכן טוענת החייבת שהכסף ניתן לפני או אחרי שעשתה את הרשימה והתברר שזו אותה רשימה שנערכה לגבי הבקשה הקודמת של גב' קבלו (זאת בניגוד לדברי המבקשת שהם עשו את הרשימה ביחד). המבקשת לא מבינה מה זה משכון והתרשמתי שהיא פעלה בעצת אחיה שטיפל ברישום המשכון וגייס אותה לעזרה לבתו אך כאמור ה"עזרה" במקרה זה חרגה מהראוי ומהמותר. ג. מתברר שב- 18/5/98 בוצע ע' המשיבה 1 עיקול בבית החייבת ולא רק זאת המבקשת ידעה על כך שיש עיקול ואישרה זאת בבימ"ש בחקירתה דהיינו משכון הנכסים הנ"ל ב8/98- שהיו כבר מעוקלים ע"י המשיבה 1 ב5/98 היה כפוף לעיקול זה. ברור אם כן שהמבקשת שידעה שהמטלטלין עוקלו כבר, עשתה יד אחת עם החייבת באמצעות אחי המבקשת ואבי החייבת מר צעירי כדי לנסות ולמלט את הרכוש מהנושים. ביהמ"ש רואה בחומרה ניסיון להברחת נכסים מפני נושים ועליו לסכל תופעה נפסדת זו בין היתר לאור התופעה של הברחת נכסים ע"ש קרובים (ראה ה.פ 18/92 וידר נ' אלשייך פ"מ תשנ"ה (1) 202, 211). "לאותות אי האמת" ישנה השפעה על הראיות הנדרשות ובמקרה זה מדובר ב"אותות מרמה" שמביאים לדחיית הבקשה (ראה ה.פ 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג ואח' פ"מ תשנ"ו (3) 433,432,421). 4. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה ומבטל את צו עיכוב הליכי ההוצל"פ הקיים בתיק. אני מחייבת את המבקשת לשלם לכ"א מהמשיבים סך של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.מטלטליןמשכון