נפסק כי במקרה דנן הסיק בית המשפט בערכאה הדיונית מסקנות עובדתיות תוך יישום שגוי של נטלי השכנוע על פי הדין וכאשר התעלם מתמונת הראיות הכוללת וממסמכי הבנק ובכלל זה הצהרות מיופה הכוח בחשבון האומרים את ההפך מהתמונה שהציגה המשיבה. עדותה של המשיבה היתה עדות יחיד. בית המשפט פסק כי לאור הדברים הנ"ל מבוטל פסק הדין של הערכאה הדיונית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין בערעור: השופטת אסתר קובו: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' קידר) אשר קיבל את תביעת המשיבה והורה לבנק-המערער להשיב לה כספים שהוצאו מחשבונה לכיסוי חובות חברה בשם "השעות היפות" (להלן: "החברה"). 2. העובדות: 2.א. באוגוסט 1987 חתמה המשיבה על כתב ערבות ושעבוד של חשבונה בבנק לטובת המערער להבטחת חובות החברה. בנימין גלעד היה מבעלי המניות של החברה הנ"ל יחד עם אחיו אפרים. הוא גם היה מיופה כוחה של המשיבה בחשבונה בבנק ופעל בו על פי הצורך כאשר היא עצמה איננה מתעניינת בנעשה. חלק ניכר מזמנה שהתה באוסטרליה. שיעבוד החשבון נעשה בהסכמתה ועל פי בקשת בנימין גלעד שלימים הסתבר כי הוא בעלה. 2.ב. במהלך השנים קיבלה חברת "השעות היפות" הלוואות ואשראי כאשר בין הבטוחות, הכספים שבחשבון המשיבה. ולענין זה ראוי להפנות למסמכים המצורפים לתצהירו של שמעון רז מטעם הבנק. 2.ג. ב- 25.2.1988 התקיימה ביקורת פנימית בסניף הבנק הרלבנטי ונמצא כי מנהל הסניף אחד בשם יוסי קניגסבוק ז"ל זייף ארבעה שטרי שיעבוד של חשבונות פת"מ לטובת חברה בשם "אימפלה" תוך רישום תאריכים כוזבים. חשבון המשיבה נמנה על ארבעת שטרי השיעבוד. ב- 28.2.1988, היינו כשלושה ימים לאחר מכן נפטר מנהל הסניף. 2.ד. לטענת המשיבה, במועד בלתי ברור, נודע לה כי קורה משהו בבנק המזרחי "... ויש חברה אימפלה ומי שיש לו כסף ערבויות, הבנק משמשים". בעקבות המידע הזה יצרה לדבריה קשר עם מנהל הסניף באופן אישי אשר זימן אותה אליו. בבואה פגשה את המנהל לבדו, ביקשה ממנו וקיבלה אליה את כתב הערבות הספציפית. לענין הזה לא נרשם כל מסמך או כל הערה בתיקי הבנק, אף אחד לא ראה, אף אחד לא ידע. 2.ה. חשבון הבנק של חברת "השעות היפות בע"מ" הראה כל העת יתרות חובה. החזרת כתב הערבות לידי המשיבה לא רק שמנעה את הפעלת הערבות במקרה של "אימפלה", אלא גם את הפעלתה למטרה הכשרה לשמה הוא נועד שעליה אין חולק. היינו, הבטחון לכיסוי חובות חברת "השעות היפות". לא רק זאת, אלא שהתנהגות הבנק והתנהגות מנהל החברה, העידה לאורך כל השנים גם אחרי פטירתו של המנהל, כי על חשבון המשיבה ממשיך לשמש כבטוחה להלוואות והאשראים כאמור. לענין זה ראוי להפנות במיוחד גם לבקשתו של בנימין גלעד לשחרר 60,000 דולר מחשבון המשיבה על אף קיומו של השיעבוד. כן יש להפנות לתצהירו התומך בבקשת רשות להגן בו הודה בנימין גלעד כי ביום 21.11.91 אישר הבנק המערער לשחרר את הסכום האמור על אף השיעבוד, תוך הדגשה כי יתרת הכספים נשארה משועבדת, הכל במועדים שלאחר מסירת הערבות לידיה של המשיבה כביכול. 2.ו. משלא עמדה החברה בהתחייבויותיה לסילוק חובות פרע הבנק בפברואר 1993 תוכניות חסכון במטבע זר שהיו בחשבונה של המשיבה בסכום של 45,000 ₪ לטובת כיסוי חוב החברה. רק בשנת 1997 עמדה המשיבה ופנתה לבית המשפט בתביעה להשבת הסך 45,000 ₪ הנ"ל בצירוף תביעה למתן חשבונות, כאשר הטענה היא שלא היה מקום לפעול על פי כתב הערבות נוכח השבתו אליה. 3. פסק דינו של בית משפט השלום : השופט הנכבד קבע כי עדותה של המשיבה מהימנה עליו , כאשר היא נתמכת על ידי כתב הערבות המקורי שהחזיקה בידה. מאחר ומנהל הסניף הינו נציג הבנק, הלה אחראי כלפי המשיבה ומהשבת הערבות לידיה רשאית היתה להסיק כי ערבותה בטלה. את אי זימונו לעדות של בעלה של המשיבה אשר היה מיופה כוחה בחשבון ואמור היה לדעת כי הבנק מתייחס לכתב הערבות ושיעבוד כתקף, וכך נהג גם הוא עצמו, זקף לחובתו של הבנק ולא לחובתה של המשיבה. מכח אלה נתקבלה התביעה. 4. דיון: כידוע ערכאת ערעור רשאית להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה כאשר אלה מבוססים על שיקולים שבהיגיון, כן, כאשר ממצאיה של הערכאה הראשונה וקביעותיה מתבססים על יישום שגוי של נטלי השכנוע או נטלי הראיה וכן, כאשר השופט לא הפיק את התועלת הראויה מהראיות שבאו לפניו ומהעדים שנשמעו לפניו. (ראה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, תק' עליון 2000(2) 1566 עמ' 1569). במקרה דנן הסיק בית המשפט הנכבד מסקנות עובדתיות תוך יישום שגוי של נטלי השכנוע על פי הדין וכאשר התעלם מתמונת הראיות הכוללת וממסמכי הבנק ובכלל זה הצהרות מיופה הכוח בחשבון האומרים את ההפך מהתמונה שהציגה המשיבה. עדותה של המשיבה היתה עדות יחיד. נסיבות החזרת הערבות לידיה הן עלומות. פגישה מסתורית עם מנהל הבנק ללא תיעוד מתאים. הזמן שחלף בין גילוי מעשה הזיוף על ידי הביקורת הפנימית, לבין מועד פטירתו היה כשלושה ימים בלבד. אי אפשר לקבוע כעובדה ממי ואיך נודע למשיבה על מעשה הזיוף. עדותה בענין סתומה. גירסתה נתמכת כל כולה בדברים שעשה מי שנסתלק לבית עולמו מיד לאחר מסירת הערבות לידיה. במקרה זה קיים קושי אובייקטיבי בפני הבנק המערער להמציא עדות ישירה אשר תסתור את עדות המשיבה. בנסיבות אלה היה בית המשפט צריך לבחון את עדותה בזהירות רבה ולהשית עליה רמת שכנוע מוגברת, בין מהטעם הנ"ל ובין מן הטעם כי עדותה היא עדות יחידה. השאלות שבמחלוקת במקרה דנן היו: איך וכיצד הגיע כתב הערבות לידיה של המשיבה, מי כתב על-גבי כתב הערבות כי הוא מבוטל בלא חתימה וחותמת על כיתוב זה והאם החזרת הערבות מלמדת על ביטולו. השאלה האחרונה היא גם השאלה שבית המשפט לא הכריע בה ולא פסק בה על סמך הראיות שעלו לפניו. הערכאה הדיונית התעלמה מהמסמכים שהוצגו על ידי הבנק המערער, לפיה במהלך כל השנים נתן הבנק הלוואות ואשראי לחברת "השעות היפות" ואין חולק שהערבות הספציפית היא חלק מהביטחונות העומדים לבנק כנגד אותם אשראים. נוסיף לכך כי מיופה כוחה של המשיבה משתף פעולה עם הבנק במצג לפיו הערבות עומדת על מכונה, לא בוטלה ולא הומצא תחתיה ביטחון אחר. עצם הימצאותו של כתב הערבות, פיזית, בידי המשיבה, אין בו די בנסיבות הענין לביסוס טענותיה. שאין חולק כי כתב הערבות נמצא בידיה. המחלוקת היא כיצד הגיע לידיה ובעיקר האם החזקתו מלמדת על ביטולו על ידי הבנק. ראוי להדגיש כי במועד 4.3.1988 לאחר פטירת המנהל, שלח הבנק המערער אל המשיבה מכתב לפיו חשבונה משועבד לחשבון אימפלה. המשיבה לא נזעקה ולא טענה כנגד האמור. ביום 13.3.1988 הודיע הבנק המערער על ביטול ההודעה הנ"ל. גם לענין זה לא העירה המשיבה דבר. לפחות מצופה היה כי תודיע שהערבות בידיה והיא בטלה גם כלפי חברת "השעות היפות". רק בשנת 1993 בשנה השישית, לאחר שעל פי גירסתה, הוחזר לידיה כתב הערבות, פנתה בכתב אל המערער בענין הכספים שבחשבונה. המכתבים נשלחו באמצעות מכשיר הפקסימיליה של בעלה בנימין גלעד שהוא מיופה הכוח בחשבונה. בצדק טוען הבנק המערער כי גירסתה של המשיבה ואופן התנהלות העניינים היא בלתי סבירה, דמיונית ונוגדת את מצג ההתנהגות שלה ושל מיופה כוחה בניהול החשבון חברת "השעות היפות" ובקשות ההלוואה והאשראי השונות. גירסת המשיבה כי בתקופת זמן של 3-4 ימים לכל היותר מיום גילוי הזיוף על ידי ביקורת הבנק שהיתה חסויה הגיעה אליה ידיעה על הזיוף וכבר יצרה קשר עם מנהל הסניף ונטלה את הערבות, מעוררת תמיהה. נוכח עדותה הסתמית בכל הנושאים המהותיים בדבר השאלה כיצד הגיע אליה המידע על מעשה הזיוף וכן משלא הזמינה איש לעדות שיתמוך את עדותה לענין מסירת האינפורמציה האמורה, כאשר נטל השכנוע עליה, היה על בית המשפט לדחות את הגירסה. ועוד, גם את בעלה, בנימין גילעד לא זימנה המשיבה לעדות. על פי כל מסמכי הבנק שהומצאו לבית המשפט עולה כי הבנק ראה בכל שלב את שיעבוד חשבונה כבטוחה וכך גם בעלה בנימין גלעד מששימש כאמור מיופה כוחה בחשבון. הנ"ל לא טען בשום מקום בזמן אמת, היינו בזמן קבלת הלוואות ואשראי כי הבטוחה של חשבונה בבנק איננה קיימת יותר. אבל ויותר מכך, הנ"ל מסר תצהיר המאשר את קיום שעבוד במשך שנים לאחר פטירת המנהל. הוא גם פנה לבנק לשחרר מתוך הכספים בחשבון המשועבד, והבנק נענה לבקשה זו. בכל עת רלבנטית ידע מיופה הכוח הנ"ל על קיום הערבות ועל כך שהבנק פועל על פיה ומשנה את מצבו לרעה, היה וזו בטלה. עדותו של בנימין גלעד גם יכולה היתה לתמוך בעדותה על האופן בו נודע לה וממי נודע לה על מעשה הזיוף. בנסיבות אלה אי זימונו לבית המשפט איננו מוטל לפתחו של המערער אלא דווקא לפתחה של המשיבה. שכן, היא המוציא מחברו ועליה הראיה. והיתה צריכה להתאמץ קצת יותר כדי להעביר את נטל השכנוע על הבנק. בנסיבות האמורות אנו סבורים כי לא היה מקום לקבוע כי המשיבה הוכיחה את תביעתה וראוי להתערב בפסק הדין. לעדותה היחידה של המערערת אין תימוכין, גם לא היה מקום לרכוש לה כל אמון בשאלה המרכזית והיא ביטולו של כתב הערבות. לאור הדברים הנ"ל מבוטל פסק הדין של הערכאה הדיונית ועל המשיבה להחזיר לבנק המערער את הסכום הנקוב בפסק הדין, אם שולם בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום שהכספים נתקבלו אצלה ועד התשלום בפועל. כמו כן תישא המשיבה בהוצאות המשפט בשתי הערכאות וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 35,000 ₪, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. אסתר קובו, שופטת השופט יהושע גרוס, סגן נשיא - אב"ד: אני מסכים. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא השופטת מיכל רובינשטיין: אני מסכימה. מיכל רובינשטיין, שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת קובו. ערעורביטול פסק דין