קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על מלגזה: 1. בפניי תובענה להצהיר כי המבקשת הנה הבעלים היחיד של מלגזה מסוג קלארק 25CDP מספר רישוי 81440 (להלן: "המלגזה"). לטענת המבקשת ב1/98- רכשה המשיבה מס' 2 מהמבקשת את המלגזה כנגד סך של 87,750 ש"ח והעברת מלגזה נוספת שהייתה מצויה ברשות המשיבה 2 לחזקת המבקשת. לטענת המבקשת, לאחר שחלק מהשיקים שנתקבלו מהמשיבה 2 חוללו, ומשהתברר למבקשת שהמלגזה הנוספת משועבדת לצד ג', הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה 2 ובמקביל ביקשה להטיל עיקול זמני על המלגזה אצל המשיבה 2 (החלטת ביהמ"ש מיום 8.6.98), ולאחר מספר ימים בקשה להחיל את העיקול גם על המשיבה 1 (החלטת ביהמ"ש מיום 25.6.98). לטענת המבקשת אין לקבל את טענת המשיבה מס' 1 שהיא בעלת המלגזה עקב "הסכם קיזוז" בינה לבין המשיבה 2, כשהתברר שהקיזוז נעשה במסגרת התחשבנות בין המשיבה מס' 1 לבין רויטל לוי, אשתו של איציק שמש, לא מדובר בקיזוז מול המשיבה מס' 2, ולא מדובר בתמורה ששולמה בתום לב. לטענת המבקשת מר אברמוביץ' הציג בפני מר סבן מצג שווא לפיו הוא עומד לסייע למבקשת ולפעול עמה במשותף למען האינטרסים של המבקשת, ובסופו של דבר גזל את המלגזה בחוסר תום לב ותוך תרמית והטעייה. לטענת המבקשת יש תמיהה לגבי אמינות הסכם הקיזוז, שכן הוא אינו מאוזכר כלל בת2/ שנערך כ3- שבועות לאחר המועד בו נחזה להיות הסכם הקיזוז. לטענת המשיבה מס' 1, יש לדון בשאלה יחידה והיא שאלת הבעלות של המבקשת במלגזה בעסקה בינה לבין המשיבה 2, כשמדובר במכירה של המלגזה תמורת שיקים וקבלת מלגזה חלופית כשמדובר במכר שבעקבותיו עברה המלגזה לידי המשיבה מס' 2 ונרשמה על שמה עוד לפני 2.4.98 כך שהעסקה הושלמה, לא בוטלה, ולכן די בכך כדי לדחות את הבקשה. לטענת המשיבה 1, מדובר בעסקה של רכישת המלגזה מהמשיבה 2 תמורת קיזוז חוב של המשיבה 2 בהתאם להסכם שצורף כנספח א1 לתצהיר כשגם התנהגות המבקשת והסכמת מר סבן לרכוש את המלגזה מהמשיבה 1 תמורת 30,000 ש"ח מצביעה על כך שהוא הכיר בכך שלמשיבה 1 יש זכות במלגזה והוא מנוע מלטעון אחרת היום. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בסיכומי הצדדים ובמסמכים שצורפו לבקשה, החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. למעשה ניתן לדחות את בקשת המבקשת בכך שהמבקשת לא הוכיחה את בעלותה במלגזה שכן גם לפי גרסתה היא מכרה את המלגזה למשיבה 2. כך עולה הן מהבקשה, הן מהתצהיר של מר סבן ת1/, הן מהתביעה בסד"מ (נספח א לבקשה) והן מהבקשות לעיקול (נספחים ב' וג' לבקשה). הראיה גם שהמבקשת הגישה תביעה בסד"מ נגד המשיבה 2 בגין התמורה שהייתה אמורה לקבל ממכירה זו, כלומר, היא תובעת את התמורה בגין המכירה של המלגזה למשיבה 2. ב. הבעלות במלגזה עברה למשיבה 2, חלק מהתמורה שולמה ואף נפרעה וחלק נתקבלה במלגזה נוספת. הטענות של המבקשת לעניין השעבוד הקיים על המלגזה הנוספת ואי-פירעון חלק מהשיקים הנם במישור שבינה לבין המשיבה מס' 2 לאור המכירה של המלגזה כשלא נטען במקרה זה שהבעלות לא עברה למשיבה 2 ואף לא נרשם משכון [ראה ע"א 455/89 קולומבו מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מה(5) 490] ג. זאת ועוד, העובדה שמר סבן היה מוכן לזכות את המשיבה בכ30,000- ש"ח בגין המלגזה מצביעה על ההכרה בכך שהמלגזה אינה בבעלות המבקשת. ד. בנוסף, הבעלות במלגזה עברה גם במשרד הרישוי לציוד הנדסי ע"ש המשיבה מס' 2 לפי הרישום ביום 2.4.98 ללא שום עיקולים ועסקת המכירה של המלגזה מהמשיבה 2 למשיבה 1 נעשתה ביום 29.5.98 ונרשמה ע"ש המשיבה 1 ביום 4.6.98 לפני הגשת התביעה והבקשה לעיקול כנגד המשיבה 1 שהוגשה ב7.6.98-. ה. למעשה די בכך כדי לדחות את התובענה שכן המבקשת לא הוכיחה כלל את בעלותה במלגזה ולמעשה יש לה טענות להבטחת העיקול שהטילה על המלגזה לגבי התביעה הכספית שהגישה בגין אי קבלת התמורה במלואה מהמשיבה 2 בגין מכירת המלגזה. ו. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך אני קובע שהמבקשת לא הוכיחה חוסר תום לב ו/או תרמית ו/או קנוניה בין המשיבה 2 למשיבה 1 בעוד המשיבה מס' 1 צירפה הסכם מיום 29.5.98 שלא הוכח בפניי, שהינו למראית עין או שלא נעשה בתאריך הרשום בו, וע"פ הסכם זה נמכרה המלגזה למשיבה 1, כשקיזוז החוב נעשה בשני תיקי ההוצל"פ (ולא רק בתיק של גב' רויטל לוי, כטענת המבקשת, טענה שגם לא משנה מהתוצאה). 3. לאור האמור לעיל אני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)בעלותמלגזה