קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטת לשכת רואי חשבון: 1.      המבקש, רואה חשבון במקצועו ועיסוקו וחבר בועד המרכזי של המשיבה (לשכת רואי החשבון בישראל), עותר לסעד על פיו יצהיר בית המשפט כי החלטת המשיבה (להלן: "הלשכה"), שהיא גוף וולנטרי מואגד כחברה ציבורית, אשר התקבלה באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 10.9.01 ואשר במסגרתה הוחלט, בין השאר, על הוספת תקנה 92 א' לתקנונה - החלטה זו התקבלה שלא כדין ועל כן היא חסרת תוקף ובטלה. כפועל יוצא מהסעד המבוקש, עותר המבקש לצו מניעה האוסר על המשיבה ליישם בפועל את ההחלטה. תקנה 92 א' שהוספה לתקנון קובעת בין השאר כדלהלן: "92 א' א... ב. תקופת הכהונה של נשיא הלשכה הועד המרכזי, ועד המרחב וועד הסניף ("חקיקת הכהונה")... תקבע לשלוש שנים או לשנתיים בהחלטה שתתקבל במשאל בין החברים בלי זכות הצבעה ברוב רגיל מכלל החברים בעלי זכות ההצבעה שהשתתפו במשאל. החלטה בדבר קיום משאל וסדרי עריכתו תתקבל באסיפה הכללית ברב רגיל מכל החברים בלי זכות ההצבעה הנוכחים באסיפה. ג.                   ההחלטה שתתקבל במשאל לא תחול על כהונת נשיא הלשכה, הועד המרכזי וועדי המרחבים והסניפים המכהנים במועד עריכת המשאל, אלא בתום תקופת כהונה בת 3 שנים ולא יהיה בכניסתו לתוקף של סעיף 92 א' (א) לעיל בכדי לשנות מתקופת כהונתם כאמור.   ד. תוקף סעיף 92 א' (ב) לעיל הינו מיום אישורו באסיפה הכללית ועד לאחר קיום משאל כאמור ולאחריו הוא יהא בטל: אולם לא יהיה בביטולו של סעיף 92 א' (ב) כדי לפגום בתוקפה של החלטה שהתקבלה לפיו ובהחלטה בדבר תקופת הכהונה לפי תוצאות משאל שנערך מכוחו".   על החלטה זו, מלין המבקש, אשר התנגד לקבלתה גם במהלך הדיון והצבעה שהתקיימו ביום 10.9.01 וטוען כי במהלך האסיפה הכללית נפלו מספר פגמים שיש בהם כדי לפסול את חוקיות ההצבעה וההחלטה ולאיין את תוקפה.   2.      תקנה 92 א', שהוספה לתקנון, ביטלה את הוראות התקנון הקודמות לפיהן תקופת כהונתו של הנשיא היתה למשך קדנציה רצופה אחת בת 3 שנים.   הוספת תקנה זו באה על בסיס המלצתה של ועדה שכוננה ע"י הועד המרכזי, אשר דנה בשנויים לגבי תקופות הכהונה הרצויות של נשיא הלשכה ולאור העובדה כי לא היתה תמימות דעים בענין זה בין החברים שהשתתפו באסיפה הכללית שהתקיימה ב-24.5.01.   לאחר קיום המשאל לפי תקנה 92 א' (ב) הנ"ל החליטה האסיפה הכללית ביום 9.3.03 לבטל את תוקפה של תקנה 92 א' כאמור בסעיף 92 א (ד). במקביל אימצה האסיפה את דעת רוב החברים שהשתתפו במשאל וקבעה את תקופת הכהונה של נשיא הלשכה לשלוש שנים ללא שכהונה זו תוגבל לקדנציה אחת בלבד. תוקפה של תקנה 92 א' פג, איפוא, ובמקומה נכנסו לתוקף תקנות 65, 50, 42 (על פי החלטת האסיפה מיום 9.3.03) הקובעות את תקופת כהונתם של המוסדות הנבחרים של הלשכה.   פקיעת תוקפה של תקנה 92 א' עוד לפני ההכרעה בתובענה זו מייתרת, לכאורה, את הצורך בהכרעה שיפוטית במחלוקת, שכן הסעד העיקרי והיחיד, למעשה, שהתבקש על ידי המבקש הוא ביטול תוקפה של תקנה 92 א' שהוספה לתקנון הלשכה, והרי וכאמור, תקנה זו בוטלה ופקעה. אלא שטוען המבקש כי כיוון שהשינויים שנעשו בתקנון מכוחה (עריכת משאל חברים) לא בוטלו, יש עדיין נפקות ומשמעות לעתירתו (ראה "הודעה ובקשה מטעם המבקש מיום 1.5.03). טענה זו מקובלת עלי ועל כן אתייחס לטענות הבטלות שהעלה המבקש לגופן.   3.      עתירתו היחידה של המבקש מתייחסת, כאמור, לביטולה של תקנה 92 א' כולה (על סעיפי המשנה שלה) שהוספתה לתקנון התקבלה, לטענתו, שלא כדין (ראה נוסח העתירה ברישא לתובענה). עתירה זו מבוססת על עובדות ונסיבות אותן פירט המבקש בבקשתו ובתצהירו: כך העובדה שהדיון באסיפה הכללית שהתקיימה כאמור ב-10.9.01, נפתח בנוכחות מספר מועט ביותר של חברים (כ-20 איש), כך העובדה שיו"ר האסיפה (נשיא הלשכה) הורה על פתיחת הקלפיות ועל תחילת ההצבעה בטרם ניתנה לכל החברים להשמיע דברים לגבי הצעות ההחלטה שעמדו על סדר היום וכך העובדה כי ההחלטה בדבר קיום הצבעה חשאית בקלפיות (ולא הצבעה גלויה ופומבית בהרמת ידיים) התקבלה על דעתו של נשיא המשיבה בלבד ובניגוד להוראת תקנה 33 לתקנון הקובעת כי הצבעה חשאית תתקיים רק אם דרשו זאת 20% מהחברים הנוכחים באסיפה, או 30 חברים לפי מספר הנוכחים הנמוך שביניהם.   עובדות אלה, אותן פירט המבקש בבקשתו ובתצהירו, נסתרו בתצהיר התשובה מטעם מנהל המשיבה, אברהם פרידמן, שנכח במהלך הדיונים שהתנהלו באסיפה הכללית ביום 10.9.01 ובמהלך ההצבעה. לדבריו, ועל פי הערכתו, נכחו באותה אסיפה כ-100 איש לפחות ולא רק 20 כדברי המבקש. בנוסף לכך נכחו עוד רבים בפתח אולם הישיבות ובמבואה. מכל מקום, כך לדבריו, נרשמו כנוכחים באסיפה כ-360 חברים. עוד הבהיר המצהיר כי הקלפיות לעריכת ההצבעה החשאית נפתחו לאחר שהמבקש עצמו הסכים במפורש לפתיחתן. עובדות אלה ואחרות, שפרט מנכ"ל המשיבה נתמכות בראיות אוביקטיביות, אשר לא נסתרו כלל ע"י המבקש. (ראה הפרוטוקול ותמליל הפרוטוקול המוקלט של האסיפה - נספחים ט' ו-י' לתצהירו של מר פרידמן).   אכן מעיון בפרוטוקול ובתמליל, מתקבל הרושם כי המבקש לא דק פורתא בעובדות שפירט ובדברים שציין בתצהירו וכי חלק מהעובדות שפורטו על ידו הן למעשה הערכות בלבד שאינן מבוססות על נתונים עובדתיים בדוקים ומוכחים. כך לגבי מספר הנוכחים באסיפה וכך דבריו לפיהם לא ניתנה לחברים זכות דיבור בטרם נפתחו הקלפיות.   לא ניתן לחלוק על העובדה כי הגיעו לאסיפה והשתתפו בה כ-360 חברים - כך עולה בבירור מהרישומים שהוצגו על ידי מר פרידמן. העובדה כי רק חלק קטן מהם (בין אם מדובר ב-20 או ב-100 חברים), נכחו באולם והאזינו לדברי המשתתפים בדיון, והשאר התגודדו מחוץ לאולם, אינה פוגמת בתקינות ההליך. לא ניתן לכפות על חברי הלשכה שנכחו במקום להאזין לדברי הביקורת שנשא המבקש במהלך הדיונים ו/או לחברים אחרים שנטלו חלק בויכוח ולא ניתן לפסול את הצבעתם רק משום שהעדיפו את "שיחות החולין" מחוץ לאולם הדיונים, או העדיפו להצביע בטרם הסתיים הדיון, או ללא שהאזינו לדברי המבקש. המבקש לא שבע נחת מכך (כך עולה מעיון בתמליל הפרוטוקול ומתצהירו), אך אין להסיק בשל כך את שביקש המבקש לקבוע, היינו כי מהלך הדיונים באותה אסיפה היה פגום או בלתי תקין.   4. טענתו כי ההצבעה החשאית התקיימה שלא כדין, אף בה אין ממש. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה כי תקנה 33 לתקנון אינה מחייבת הצבעה על מנת לקיים הצבעה חשאית. די בפניה או בבקשה, של מספר חברים מינימלי, ליו"ר האסיפה (30 חברים או 20% ממספר הנוכחים) על מנת לקיים הצבעה זו. עולה מפרוטוקול הדיון כי יו"ר האסיפה (נשיא המשיבה) הודיע בפומבי כי נדרשה הצבעה חשאית ע"י 30 חברים (ראה נספחים ט' ו-י') ועל כן ובהתאם לתקנה 33 הוא הורה על קיומה ועל פתיחת הקלפיות. עובדה זו לא נסתרה, כאמור, ע"י המבקש ואין לי אלא לאמצה ולבסס עליה את מסקנותי. גם העובדה שהקלפיות נפתחו עוד בטרם שהסתיים הדיון (כך עולה מעיון בתמליל נספח ט') אינה פוגעת בתקינות ההצבעה ואינה נוגדת את הוראות התקנון.   יתרה מכך: המבקש עצמו הודיע במהלך הדיון על הסכמתו לפתיחת הקלפיות. משמע שאף הוא הסכים בסופו של דבר (לאחר שקודם לכן התנגד לכך) לקיום הצבעה חשאית ולפתיחת הקלפיות (ראה עמ' 10 לתמליל נספח ט').   אף אם היה בסיס לטענתו בדבר אי חוקיות ההצבעה החשאית, תמה אני מדוע מצא המבקש לנכון לתקוף את החלטת יו"ר האסיפה לקיים הצבעה כזו בקלפיות, שהרי מטבע הדברים, היה עליו, כמי שהתנגד לתקונים בתקנון וכמי שנותר במיעוט בהתנגדותו זו, לסמוך את ידיו ולתמוך בקיומה של הצבעה כזו, שכן הצבעה חשאית מעניקה, בדרך כלל, סיכוי גדול יותר למבקשים להתנגד להצעות החלטה המועלות ע"י ה"ממסד" או הועד המרכזי של הלשכה.   המבקש תמך, כאמור, בקיום הצבעה חשאית, על אף שבמהלך חקירתו בביהמ"ש הכחיש עובדה זו. בנסיבות כאלה, אין זה ראוי להעלות טענה בעניין זה בביהמ"ש, אשר סותרת את התנהגותו ואת העמדה בה צידד במהלך האסיפה, ופוגעת באמינותו.   אין זאת אלא שהמבקש, כך מתקבל הרושם, "חיפש בנרות" כל עובדה או "תואנה" שתצדיק תקיפת חוקיות האסיפה וההצבעה שהתקיימה ב-10.9.01, בין שעובדה כזו או אחרת, פגעה פגיעה של ממש בזכויותיו כחבר מן המניין של הלשכה, ובין אם לאו.   5.      לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקש ביסס את עתירתו על אדני שוא ועל עובדות שהופרכו ו/או שלא הוכחו כלל.   אין לבסס קביעות עובדתיות, או מסקנות משפטיות בדבר חוקיותה או אי חוקיותה, של האסיפה הכללית שהתקיימה ב-10.9.01, על הערכות (של המבקש), אשר נסתרו מיניה וביה ע"י הראיות האוביקטיביות והעדויות שהוצגו ע"י המשיבה (תצהירו של מנכ"ל המשיבה, פרוטוקול האסיפה והתמליל), או על טענות שלא הוכחו כלל על ידי המבקש.   בהגיעי למסקנה זו מתייתר הצורך לדון בטענות אחרות שהעלתה המשיבה בכתב סיכומיה, אשר גם בהן, או בחלקן, יש ממש.   6.      סוף דבר: לא מצאתי כל פגמים או ליקויים בניהול האסיפה שהתקיימה ב-10.9.01 ובהצבעה שהתקיימה בסופה של הישיבה. אלה התנהלו כדין ועל פי הוראות התקנון ועל כן אין כל הצדקה להעתר לבקשת המבקש להצהיר על בטלות ההחלטות שהתקבלו באותה אסיפה. עתירת המבקש נגד המשיבה נדחית.   המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מיסיםרואה חשבון