קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לדיור ציבורי לאם חד הורית: א. מהות העתירה זו עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה לספק פתרון דיור לעותרת ולבני משפחתה לאלתר, וכי דיור זה יהיה בתחומי העיר תל-אביב . בעת הטיעון בעל-פה הסכימה העותרת לכך שהדיור יוכל להיות גם בגוש דן. לעמדת המשיבה, אין לה דירות פנויות שיתאימו לצרכי העותרת באיזור זה. ב. עובדות רלבנטיות העותרת הינה אם חד הורית שעלתה ארצה בשנת 1991 עם אמה ובנה הנכה. אמה של העותרת, המתגוררת עמה הינה בת 74 ולטענת העותרת סובלת ממחלת לב כרונית. בנה של העותרת הוא נכה 100% וסובל מהפרעות אישיות קשות ומדיכאון. הבן מטופל במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים איכילוב בת"א זה מספר שנים. העותרת הינה פנסיונרית, ואינה עובדת. גם אמה אינה עובדת. העותרת ואמה מקבלים סיוע בשכ"ד כמענק. העותרת נמצאת ברשימת המתנה לדיור ציבורי מיום 16.7.1996, כשהתאריך הרלבנטי לדיור נחשב חודש יוני 1991, כלומר מועד עלייתה ארצה. אין מחלוקת שעפ"י החלטת ועדת ערעורים וחריגים ארצית מיום 5.7.2000 זכאית העותרת לפתרון דיור קבע, בשל מצבו הרפואי של בנה. (נספח א' לעתירה). חרף אישור ועדת החריגים, לא אירע דבר, והעותרת לא קיבלה דירה, כשבעת הדיון חוזרת המשיבה ומדגישה, תוך הבאת רשומות של עולים אחרים, שהם נמצאים בתור לפני העותרת לקבלת דיור, - וטרם קיבלו. ג. ד י ו ן גורס ב"כ העותרת כי דרך הטיפול של המשיבה בעותרת, זמן כה רב מעיד על כך כי חזקת התקינות של פעולות המינהל לגביה, - אינה ישימה. בנוסף הוא מצביע על כך שלא מולאו הוראות בית המשפט בקשר להמצאת מסמכים שונים הכוללים את רשימות ההמתנה, מספר הממתינים, סוג המחלות ומשך ההמתנה, -, שניתנו במהלך הדיון. דבר המחזקו בעמדתו שאין לייחס למשיבה, לענין זה, את חזקת התקינות. בסיכומי המשיבה מציתי מספר התנצלויות: שאחת הסיבות מדוע לא הומצאו רשימות ממתינים באזור גוש דן זה: "מכיון ולא קיים במאגר הממוחשב של המשיבה חתך מידע לפי ההגדרה :"גוש דן". לענין אי הצגת שמות של מועמדים קודמים, - סברה המשיבה לכתחילה שאין ליתן רשימות אלה, באשר אין אינן עומדות בהוראות חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות, ברם לאחר מכן הומצאו הרשימות. ועוד התנצלויות. לגופו של ענין: העותרת שכאמור עלתה בשנת 1991, הגישה את הבקשה לדיור ביחד עם בנה רק בשנת 2000, עת החליטה ועדת החריגים לכלול אותה במסגרת הזכאים לטיפול החל משנת 1991. בקשתה הנוכחית לגור בדירת 3 חדרים ביחד עם אימה הוגשה ביולי 2002. מתעודת עובד ציבור שהומצאה עלה כי לעותרת הוצעו מספר פתרונות דיור בתל-אביב, שלא נראו לה מתאימים. הוצעה דירה ברחוב שמעוני בת"א בקומה חמישית ללא מעלית. נראה כי בצדק סרבה העותרת לקבלה. הוצעו לה מקומות בהוסטלים ברחוב יפת ביפו וברחוב נס לגויים בתל-כביר. גם לכך היא סרבה, מחמת אי התאמה. כיום גרה העותרת בתל-אביב בדירה בת 3 חדרים בקומה נמוכה. מבחינה עניינית הודיעה המשיבה למעשה שלושה: -שהעותרת לא נמצאת בראש הרשימה וכי קיימים עוד עולים לפניה, להם זכאות לדיור מוגן, שעניינם טרם הוסדר; גם כיום אין לה דירה לפי דרישות העותרת. -הוצע בעבר וניתן גם כיום להציע לעותרת דיור המתאים למצבה ולמצב בני משפחתה, ברם לא בת"א ובסביבתה. טוען ב"כ העותרת, כי לאור התנהגות המשיבה, אין לקבל את תשובתה, וכי יש לחייב את המשיבה ליתן לעותרת דירה באזור תל-אביב. משיבה לכך ב"כ המשיבה כי מאז 1989 עלו לישראל למעלה ממיליון עולים מבריה"מ לשעבר. מספר עולים זה צמצם מאד את אפשרויות הדיור הציבורי, והביא לקביעת קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי ולאופן חלוקת הדירות. בסיכומים מציינת ב"כ המשיבה כי לפי נתוני משרד הקליטה בתל-אביב ממתינים לדיור ציבורי כ - 4,200 עולים שעלו ארצה החל מהשנים 1990 - 1991 והם בגדר זכאי דיור ציבורי של משרד הקליטה; וכי מספר פתרונות הדיור השנתי המתקבל בתל-אביב בדר"כ לעולים עומד על מקסימום 15 דירות מתפנות מכל הסוגים. הוא הדין גם בפריפריה של ר"ג גבעתיים בת ים וכדומה. (ר' תצהיר מיום 14.3.2004). גורסת המשיבה כי לפי הרשימות שהוגשו למעלה מ -800 עולים זכאים שעלו כשנה לפני העותרת, עדיין ממתינים לתורם לקבלת פתרון דיור בת"א ר"ג וגבעתיים. קיימת אפשרות עפ"י תשובת המשיבה, ליתן לעותרת דיור באשדוד או בישובים אחרים בפריפריה, אבל העותרת מסרבת לכך. בד בבד מוסיפה המשיבה, כי לא ברור אם בן העותרת זקוק לטיפול יומיומי או שמא לטיפול שבועי, שיאפשר דיור באשדוד ונסיעה לבית החולים בת"א אם דווקא מעונינים בטיפול בבי"ח זה ואין לו תחליף. אלה טענות הצדדים. יש להפריד בין הדרך בה נוהל הדיון, לבין התשובות והתגובות לגופו של ענין. לגבי הדרך כבר הביע בית המשפט את עמדתו, שזו היתה דרך חתחתים לקבל את המידע הרלבנטי מהמשיבה. דרך ניהול זו, לא צריכה להשפיע על מהותו של המידע שניתן בסופו של יום, ועל התוצאה. מסתבר כי במתכונת הנוכחית ממתינה העותרת לתורה החל משנת 2002; רצוי כמובן שמשך ההמתנה יקוצר, אבל אין לאמר שמאז עלייתה קיימת אצלה בעיית דיור, שאינה מטופלת. העותרת מקבלת מענק דיור, דבר המאפשר לה לגור במקום שהולם אותה לטעמה. אין זה שהמשיבה לא מציעה פתרונות לעותרת, ברם פתרונות אלה רחוקים מת"א. כשהעותרת אמה ובנה אינם במעגל העבודה, - נראה שפתרון זה אינו פתרון שרירותי, ונראה שכדאי היה לבודקו, הן מבחינת השתלבות בסביבה והן מבחינת טיפול בילדה של העותרת. לא הובא לידיעתי כי בן העותרת זקוק לטיפול פסיכיאטרי מידי יום. אם הקשר האישי עם רופא מסוים חשוב, ייתכן שניתן יהיה לעמוד גם בנסיעות לתל-אביב, כל אימת שנזקקים לטיפול. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי פגם בהפעלת שיקול הדעת של המשיבה. לאור התארכות הדיון והטרחת ב"כ העותרת לבית המשפט ללא צורך, כתוצאה מכך שהוראות בית המשפט לא מולאו, ואני קובעת כי על המשיבה לשלם לעותרת שכ"ט עו"ד בגובה של 10,000 ₪. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. דייר מוגן (הגנת הדייר)