העותר, אזרח הפיליפינים, הגיע לישראל ברישיון מסוג ב/1 כעובד סיעודי כשהרישיון הוא בתוקף עד 23.1.03. העותר שוהה בישראל למעלה משנה שלא כדין ואיננו עוסק בתחום הסיעוד בלבד אלא גם בעבודות ניקיון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש פיליפינים: 1. זוהי עתירה מנהלית שהגיש העותר כנגד המשיבים בה עתר להורות כי צו ההרחקה שהוטל עליו ביום 25.2.04 יבוטל, וכי יתאפשר לו להישאר בישראל ולקבל אשרה כעובד זר בתחום הסיעודי. 2. א. העותר הוא אזרח הפיליפינים אשר הגיע לישראל בשנת 2000. בשנת 2002 נסע, לדבריו, לשלושה ימים לתורכיה וב- 21.9.02 חזר שוב לישראל עם רישיון מסוג ב/1 תקף עד ליום 23.1.03 כעובד סיעודי. ב. ביום 25.2.04 נתפס העותר כשהוא שוהה שלא כדין בישראל וללא כל אשרה. ג. לעותר נערך שימוע, שם טען כי הוא עוסק בעבודות מזדמנות בניקיון בתים וכן סועד את מר קובי רבנו בימי שישי שבת כאשר קובי רבנו הוא בעל היתר העסקה לעובד זר סיעודי. עוד טען העותר בפני הממונה על ביקורת הגבולות כי הוא מתגורר בת"א יחד עם אשתו הפיליפינית ובתם המשותפת. ד. לאור העובדה כי העותר שהה בישראל כשנה שלא כדין ולנוכח העובדה כי לעותר אישה ובת בישראל ומתוך חשש להשתקעות התא המשפחתי בישראל, החליט משרד הפנים לפעול להרחקתו מישראל וניתן נגדו צו משמורת עד להרחקתו מישראל. ה. לאור האמור לעיל הגיש העותר את עתירתו הנוכחית בה טען כי הגיע לישראל על פי אשרה שהונפקה לו ועבד בסיעוד אצל מר יצחק חכם. מאחר וגב' חכם נזקקה אף היא לטיפול סיעודי החליטו בני הזוג חכם כי הם מעדיפים טיפול של מטפלת סיעודית ולכן עבר העותר למעסיק אחר, כך לטענתו. העותר הועסק ע"י מר חיים גולדנברג כמטפל סיעודי וקיבל אשרה שתוקפה עד ליום 10.11.03. עבודתו של העותר אצל מר גולדנברג הופסקה בשל יחסה הרע של גב' גולדנברג אליו. העותר חיפש מקום עבודה אחר והחל לעבוד אצל מר קובי רבנו כשהוא עובד כך, גם במועד שמיעת העתירה, בסופי שבוע בלבד. בשאר ימי השבוע עובד המבקש בסיעוד ובניקיון (ראה גם הצהרת ב"כ העותר בעמ' 1 לפרוטוקול). לאור האמור לעיל מבקש, כאמור, העותר לבטל את צו ההרחקה אשר הוצא נגדו. 4. המשיבים מתנגדים לבקשה הן משום שהעותר נכנס לישראל ברישיון לעסוק כעובד סיעודי והוא עוסק גם בעבודות ניקיון, הן משום שלטענתו יש לו אישה וילד ויש חשש להשתקעות התא המשפחתי בישראל, הן משום שנוהל שמים סגורים אינו חל על עובדים בתחום הסיעוד והן משום הפרת חובת ההגינות כלפי הרשות. 5. דין העתירה להידחות. העותר הגיע לישראל ברישיון מסוג ב/1 כעובד סיעודי כשהרישיון הוא בתוקף עד 23.1.03. העותר שוהה בישראל למעלה משנה שלא כדין ואיננו עוסק בתחום הסיעוד בלבד אלא גם בעבודות ניקיון. עובדה זו מהווה שיקול כבד משקל לדחיית הבקשה. 6. העותר טען בשלבים שונים כי יש לו אישה וילד בישראל. בשלב מאוחר יותר ובעת הדיון טען העותר כי איננו נשוי ואין לו ילדים. במכתבו של ב"כ העותר, עו"ד ניר כהן, מיום 23.3.04 המופנה לממונה על ביקורת הגבולות ציין עו"ד ניר כהן כי העותר מסר למשטרת ההגירה כי הוא נשוי ואב לילד מתוך מחשבה כי נתונים אלה ימנעו את גירושו, אולם העובדה הנכונה היא כי הוא איננו נשוי. בעתירה מנהלית יש לנהוג בתום לב תוך נקיון כפיים. גרסאות סותרות אלה של העותר בנושא מהותי של מצבו המשפחתי, היינו, האם הוא נשוי עם ילד או שמא הוא רווק, מהוות אף הן שיקול כבד משקל לדחיית העתירה וכפי שטוענים המשיבים מדובר ב"הפרת חובת ההגינות כלפי הרשות." 7. לסיכום, ניתן לקבוע, לא גילה העותר עילה שיהא בה כדי להיעתר לעתירה, העותר שוהה שלא כדין בישראל למעלה משנה, העותר עובד גם בעבודות ניקיון אף שהגיע לישראל כעובד סיעוד ואין מקום לקבל את העתירה. גרסאותיו של העותר בעניין משפחתו סותרות ואין לדעת, גם בשלב זה, את מצבו המשפחתי הנכון של העותר וגם משום סתירות אלה דין העתירה להידחות. 8. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. 9. אין צו להוצאות.משרד הפניםגירוש מארץ