קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה לשמירת הריון: 1. תביעת התובעת לקבלת גימלה לשמירת הריון, לתקופה מ-29.3.09 ועד 25.6.09, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מ-10.5.09, בנימוק, כי מהמסמכים שהגישה לא עולה שיש הצדקה כלשהי לקבלת הגימלה. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. 2. בכתב התביעה טוענת התובעת, כי מצבה הרפואי והמלצת הרופאים שטיפלו בה, בהיותה בהיריון, הצדיקו כי תינתן לה גימלה לשמירת היריון. לטענת התובעת, אי היותה בשמירת היריון היה מסכן את חייה ואת חיי העובר. התובעת בכתב התביעה טענה, כי היא זכאית לגימלה החל מתאריך 7.4.09 עבור החודשים 4/09 ועד 7/09, מועד בו ילדה את בנה. הנתבע בכתב ההגנה חזר על הנימוק במכתב הדחייה, ואף ציין, כי התקופה לגביה הגישה התובעת תביעה לקבלת גימלה לשמירת היריון היתה מיום 29.3.09 ועד 25.6.09. 3. הנתבע הגיש הצעתו לעובדות מוסכמות וכן הודיע, כי הוא מסכים שבית-הדין ימנה מומחה יועץ רפואי מטעמו, אשר יקבע, האם היעדרותה של התובעת מעבודתה, בתקופת ההיריון, התחייבה בשל מצב רפואי שנבע מההיריון, ואשר סיכן את האישה או את עוברה. במעמד הדיון מתאריך 7.7.10, הודיע ב"כ התובעת, כי הוא מסכים לתשתית העובדתית, כפי שפורטה בסעיפים 1-5 להודעה וכן, לסעיפים 8-9 להודעה של הנתבע וכן הודיע ב"כ התובעת, כי הוא מסכים שימונה מומחה יועץ רפואי תוך שהוא מבקש, כי אותו חלק בהצעת העובדות המבוסס על טענות הנתבע לא יועבר למומחה. 4. לאור הסכמת הצדדים, ניתנה על-ידינו החלטה, ב-21.11.10, המורה על מינויו של פרופ' ישראל גולדשטיין, מומחה בגניקולוגיה ובילדות, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית-הדין. בתשתית העובדתית שהועברה למומחה צוין, כי התובעת ילידת 7.11.70, עבדה בתקופה הרלבנטית במועצה המקומית שיבלי (המדובר בעבודה במתנ"ס). כמו כן, צוין בתשתית העובדתית, כי לתובעת אישור רפואי מד"ר לאוניד גרמן, המאשר לה הפסקת עבודה לצורך שמירת היריון מ-29.3.09 ועד 25.6.09. התובעת ילדה את בנה בתאריך 1.7.09. למרות אישור ד"ר גרמן, התובעת עבדה בפועל במועצה המקומית עד 6.4.09. כמו כן, ציינו, כי פניה בכתב של רופא המוסד לביטוח לאומי לד"ר לאוניד גרמן, פנייה מ- 07/05/09, על מנת שישיב על שאלון שעניינן הצדקה לאישור שמירת ההיריון, לא נענו ע"י ד"ר גרמן. רק בתאריך 10.12.09, בעקבות פניית התובעת, התייחס ד"ר גרמן למצבה של התובעת, תוך ניסיון להסביר מדוע סבר כי יש לאשר לה שמירת היריון. ד"ר גרמן, לא הסביר, האם עובדתית התובעת סבלה מיתר לחץ ריאתי, אם לאו, אלא, רק הפנה לכך, שבסיטואציה כזו של יתר לחץ דם ריאתי, קיימת עקרונית סכנה. ד"ר גרמן ציין, כי התובעת הייתה מאושפזת, במהלך חודש 5/09, פעמיים, וכי נבדקה ע"י קרדיולוג בעת אשפוזים אלה, אולם, לא ציין, האם הייתה בעיה כלשהי במהלך הבדיקות. 5. פרופ' גולדשטיין התבקש להשיב על השאלה - האם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה מ-7.4.09 (המועד בו הפסיקה לעבוד בפועל במועצה המקומית שיבלי), ועד 25.6.09, התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההיריון ואשר סיכן אותה ואת עוברה. השאלה שהופנה לפרופ' גולדשטיין מבוססת על הגדרת "שמירת היריון" בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: החוק). כל החומר הרפואי הרלבנטי, אשר הגישו הצדדים, לרבות כרטיסים רפואיים מקופת החולים וחומר מבית החולים הילל יפה בחדרה והעמק בעפולה, הועברו למומחה. 6. בחוות דעתו של פרופ' גולדשטיין, אשר התקבלה בבית-הדין בתאריך 29.12.10, ציין פרופ' גולדשטיין, כי התובעת סבלה מילדות אסטמה ומהיצרות קלה של כלי הדם הריאתי. כן ציין המומחה, כי מהלך ההיריון של התובעת היה תקין, בדיקות אקו לב שנעשו פעמיים בהיריון הראו, שתפקוד חדרי הלב תקין, וכי קרדיולוג שבדק את התובעת, בתאריך 5.4.09 קבע, כי תפקוד חללי הלב אצל התובעת הינו בנורמה, ההיצרות של כלי הדם הריאתי אינם משמעותיים ויש להתייחס אל התובעת כאל יולדת רגילה. המומחה אף ציין את יתר הבדיקות שנעשו, ואשר לא הצביעו על בעיה מיוחדת. המומחה פרופ' גולדשטיין הפנה לספרות רפואית רלבנטית וציין, כי מספרות זו עולה, שכאשר מדובר בפגם בודד של היצרות המסתם הפולומונאלית, ללא בעיות נוספות, המדובר במצב נסבל בהיריון, אשר אינו מסוכן, להבדיל ממקרה בו, ההיצרות מצטרפת לבעיות נוספות. המומחה ציין, כי התובעת לא סבלה כלל מיתר לחץ דם ריאתי בהיריון ועל כן, לא היתה בסיכון גבוה, ויש לקבל את ההמלצה של הקרדיולוג שבדק אותה , בזמן אמת, ואת האמור בספרות המקצועית, ועל פיו, יש להתייחס אליה כאל יולדת רגילה. פרופ' גולדשטיין חיווה דעתו באופן חד משמעי, כי מצבה של התובע לא הצדיק מתן הוראה לשמירת היריון, וכי אין המדובר במצב רפואי שסיכן את האישה, או את עוברה. 7. התובעת ביקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה, ובהחלטתנו מ-6.1.11 הורינו לב"כ התובעת לנסח את שאלותיו באופן ברור. משנוסחו השאלות ע"י ב"כ התובעת, הועברה הבקשה לתגובת הנתבע, ובתאריך 6.2.11 ניתנה על-ידינו החלטה הדוחה את הבקשה. ההחלטה מ-6.2.11 דוחה את הבקשה, הן מאחר והמומחה פרופ' גולדשטיין התייחס ספציפית לתובעת ולמצבה ולא באופן כללי למאמרים מקצועיים, והן לאור מטרתן של השאלות. 8. התובעת הגישה סיכומים מטעמה ובהם טענה, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית-הדין לא נתנה תשובות מספקות, וכי התובעת סבלה מבעיות רפואיות שונות, שהצדיקו שמירת היריון. התובעת לא הפנתה למסמך רפואי בעניינה, על-פיו סבלה מיתר לחץ דם ריאתי, ובוודאי, שאין מקום לטענה, כי נמצאה בקבוצת סיכון של 25%-50%, כפי שנטען על-ידה. התובעת טענה בסעיף 13 לסיכומיה, כי עליה בלחץ הדם בכלי הדם בראיה מביאה לבעיות שונות, אלא, שהתובעת אינה מפנה ולו לאסמכתא רפואית אחת, ממנה עולה, כי סבלה מיתר לחץ דם ריאתי. ראשית, נציין, כי יש הבדל בין יתר לחץ דם רגיל לבין יתר לחץ דם ריאתי. בשום מקום בחומר הרפואי, אין איזכור, שהתובעת סבלה מיתר לחץ דם ריאתי, ורק כאשר אישה סובלת מיתר לחץ דם ריאתי בשילוב היצרות כלי דם ריאתי, היא נמצאת בקבוצת הסיכון הנטענת. המומחה מטעם בית-הדין, פרופ' גולדשטיין, התייחס ספציפית לעניין והסביר, שהתובעת כלל לא סבלה מיתר לחץ דם ריאתי (עיין עמ' 3, ס' 6-תחת הכותרת "ספרות רפואית ודיון המקרה"). שנית, גם לחץ הדם הרגיל היה תקין, לאורך כל אשפוזה של התובעת בבית-החולים, למעט בדיקה אחת שהייתה גבולית (עיין ס' 7, עמ' 2 לחווה"ד). מעיון בחומר הרפואי, אף עולה, כי בדיקות אקו לב היו תקינות, סקירת מערכות מורחבת היתיה תקינה, ארגומטריה שבוצעה לתובעת לא הצביעה על אסכמיה במאמץ (עיין רישום מ-25.3.09). נוסיף ונציין, כי התובעת טענה מחד גיסא, בסעיף 9 א' לסיכומיה, כי קיים סיפור קודם של לידה מוקדמת, אולם, מצד שני, טענה, כי המדובר בהיריון ראשון, ולא ביקשה להפנות, במסגרת שאלות ההבהרה, לנתון כלשהו במסמכים הרפואיים ממנו ניתן ללמוד, שהייתה בעיה כלשהי בהיריון קודם בעבר. התובעת אף טענה בסיכומיה, כי עולה ממכתבו של ד"ר מוחמד ג'אברין הקרדיולוג, ומכתבו של ד"ר סולימאן חאלד, שקיימת המלצה לשמירת היריון עד הלידה, אולם, עיון במכתבו של ד"ר ג'אברין מ-6.5.09 מעלה, כי הבדיקות היו תקינות, כי תפקוד חלל הלב היה בגדר הנורמה, כי ההיצרות אינה משמעותית וכי: "בשלב זה מומלץ על המשך מעקב בלבד וביקורת עוד 6 שבועות, מעקב מרפאת היריון בסיכון גבוה". נציין, כי לא כל אישה המצויה במעקב במרפאת היריון בסיכון גבוה, אוטומטית זכאית לגימלה לשמירת היריון, מבלי שספציפית קיימת בעיה רפואית, הנובעת מההיריון, והמסכנת אותה או את עוברה. המסמך מד"ר סולימאן, הינו מ-7.6.09; אין המדובר במסמך שצורף לתביעה שהגישה התובעת לקבלת גימלה לשמירת היריון, תביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי ב- 22.4.09 התובעת אף לא ביקשה להפנות למומחה שאלה כלשהי המתייחסת למסמך זה, אלא רק למסמך של ד"ר ג'אברין מ-6.5.09, אשר אליו התייחסנו לעיל. יתר על כן, נציין, כי על מנת להיות זכאית לגימלה לשמירת הריון, על מבוטחת להיות בשמירת היריון, כמשמעותה בחוק, 30 ימים רצופים, לפחות (סעיף 59 לחוק). גם אם הייתה קמה זכאותה של התובעת לגימלה לשמירת היריון בתאריך 7.6.09, הרי התובעת ילדה בתאריך 1.7.09, כך שאין 30 ימים בין מועד המסמך מד"ר סולימאן חאלד לבין המועד בו ילדה. התובעת מציינת בסיכומיה, גם גורם סיכון של אסטמה, אלא שבשום מסמך רפואי אין אזכור לבעיות נשימה משמעותיות עקב מחלת האסטמה ובסיכום האשפוז המתייחס למידע, צוין המדובר באסטמה שאינה פעילה ומטופלת רק בעונות מעבר במשאף. יתר על כן, התובעת הגיעה ללידה ובפרק הדן במחלותיה, צוין כי תפקוד חדרי הלב היה תקין בעת האשפוז הקודם, כך שהבעיה של היצרות המסתם, שהינה בעיה מילדות, לא השפיעה על ההיריון. 9. הנתבע בסיכומיו טען, כי דין תביעת התובעת להידחות על יסוד חוות דעת המומחה. הנתבע הדגיש את הסכמת ב"כ התובעת לתשתית העובדתית ולעצם מינוי המומחה, וכן הדגיש את נטיית בית-הדין להסתמך על חוות דעת המומחים מטעמו ולא לסטות מהן, במיוחד, כאשר המדובר בחוות דעת ברורות וחד משמעיות. 10. בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מ- 18.1.06) נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק..." קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין. (עיין לעניין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי). בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ. המוסד לביטוח לאומי נפסק: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..." ועיין גם עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מרדכי בוארון (פסק הדין מ- 15.5.07) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377). 11. על יסוד חוות דעתו של המומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 12. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הריוןשמירת הריון