ההלכה בדבר "השימוש ברכב" כשולל תשלום גמלת הבטחת הכנסה, נקבעה בפסיקה, בדב"ע מח/135-04 בוטבול נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), ובפסקי דין נוספים, בהם נקבע, בין היתר, כי שימוש באופן קבוע ברכב הנו "טובת הנאה" השוללת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה וכך נקבע:- "המבחן העיקרי בסוגיית השימוש ברכב הינו, הפקת טובה הנאה מהשימוש ברכב. 'טובת הנאה', היינו ... תועלת או הנאה מהשימוש ברכב. החזקה היא, כי מי שמשתמש באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה, שכן נוח ויעיל לנסוע ברכב פרטי במקום לנסוע בתחבורה ציבורית" (שם, עמ' 295). בפסק הדין הנ"ל נקבע, כי "טובת הנאה" הינה - תועלת או הנאה משימוש ברכב, וכי החזקה היא, כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משמושו טובת הנאה, שכן נוח ויעיל לנסוע ברכב פרטי במקום בתחבורה ציבורית, וכי המוסד אינו חייב להוכיח מהותה של טובת הנאה של כל מבוטח" (שם עמ' 290). עוד נקבע שם, כי שימוש ברכב המצביע על "טובת הנאה" מתבטא באחת מאלו:- א. הפקת הכנסה של ממש - כאשר המבוטח מפיק הכנסה, או כי סביר להניח שהוא מפיק הכנסה מהשימוש ברכב. ב. שימוש קבוע ברכב, אם הרכב נמצא בקרבת המבוטח ובעל הרכב לא נמצא במקום באופן קבוע. ג. השתתפות בהוצאות אחזקת רכב, כמו: רכישת דלק, ביטוח, "טסט" ותיקונים. ד. השימוש ברכב עוזר למבוטח בעבודתו או כדי להגיע לעבודה. באשר לשימוש קבוע ברכב כשולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה , ראה גם : מ' גולדברג , עוקדן הבטחון הסוציאלי , כרך ראשון , 620 . עול ההוכחה, כי המחזיק ברכב שאינו בבעלותו משתמש בו בקביעות, מוטל על המוסד לביטוח לאומי, אולם מי שעושה שימוש ברכב שאינו בבעלותו, רשאי לסתור את ההנחה על ידי הוכחה שהשתמש ברכב שימוש אקראי ושאינו קבוע ראה: דב"ע נו/209-04 המוסד לביטוח לאומי נ. עזירי אחמד (לא פורסם); דב"ע נב/176-04 המוסד נ' סעדה סנא, פד"ע כה', 293. ובאשר לנטל הראיה המוטל על המוסד לביטוח לאומי, נפסק בדב"ע נב/170-04 המוסד לביטוח לאומי נ. דאדון (לא פורסם):- "המוסד אינו יכול להעמיד חוקר על יד כל מבוטח המקבל גמלת הבטחת הכנסה, על מנת לבדוק את הכנסתו ואם יש לו טובת הנאה מהשימוש ברכב, יש להעמיד את עלות ביצוע החוק על רמה סבירה...". הבסיס לקביעה הנ"ל ולחזקה, כפי שפורט בפסקי הדין הוא: כי המדינה אינה צריכה לתמוך במי שיכול להוציא מיגע כפיו או ממקום אחר, סכומים הדרושים להחזקת רכב. סיבה נוספת היא שמי שיש רכב ברשותו, יכול לעתים להתפרנס משימוש באותו רכב. ראה : דב"ע מו/42-0 צאלאקשוילי נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז' 323, 326 דב"ע נא/28-04 מטלון נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 498. ומהו שימוש קבוע? במסגרת פסק הדין בדב"ע נד/136-04 יוסף רמדאן נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) נפסק כי:- "על מנת לשלול גמלה בגין שימוש ברכב, על השימוש להיות בעל אופי של קבע, אם כי לא יומיומי, ולא שימוש חד פעמי או שימוש אקראי". לא למותר לציין, כי העברת הבעלות ורישום במשרד הרישוי הינם ראיה לכאורה בדבר הבעלות ברכב, ראיה הניתנת לסתירה. ראה: דב"ע תש"ן/147-3 חברת מלונות דן בע"מ נ. מיכאל ברנט, פד"ע כ"ג 176. בהתאם לתקנה 10 (ג) לתקנות הבטחת הכנסה , תשמ"ב - 1982 , יראו את הרכב המנועי כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנה זו . הבטחת הכנסהשימוש ברכברכב