מהו ההסכם בין המוסד לביטוח לאומי (המל''ל) לחברות הביטוח ? סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי... רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלם". זכותו של המל"ל להשבה, מתוקף סעיף 328 לחוק, נגזרת מעקרון התחלוף (סוברוגציה), והיא מוגבלת רק לכספים ששילם בפועל, או שהוא עשוי לשלם בפועל. יישום סעיף 328, כפי שהוא, היה אמור ליצור התדיינויות רבות וממושכות בין המל"ל ובין חברות הביטוח, והיה מחייב מעקב מתמיד אחר הגמלאות המשולמות לנפגעי תאונות הדרכים. לפיכך, בשנת 1979, החליטו שני הצדדים, מטעמים של יעילות וכדאיות כלכלית, להגיע להסדר כללי, שיבוא תחת ההתדיינויות העתידיות, שהיו נדרשות בכל פעם שהמל"ל היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 לחוק, והסדירו בהסכם מנגנון שיבוב, שיחסוך את הצורך בהתדיינויות יקרות וממושכות אלה (הסכם זה בוטל חד צדדית בשנת 2008 וגרם להתדיינויות אין סוף בקשר לשאלה באילו מקרים יחול הביטול, ראה ת"א 37002-03-10 המל"ל נ' חנין ארטור ואח' ועד לגלגול לעליון ברע"א 8354/11 המלל נ' ארטור חנין ואח' ). תכלית ההסכם צוינה באופן מפורש במבוא להסכם, שם נכתב: "... והואיל ומספר התביעות, בהן עשויה להתעורר שאלת אחריותה של החברה כלפי המוסד הוא גדול, והתדיינות בכל תביעה כזאת הינה ממושכת וכרוכה בהליכים משפטיים ממושכים ויקרים; והואיל וברצון הצדדים לחסוך את ההתדיינויות בכל תביעה בנפרד, ולהמנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים, ולהסדיר מראש את זכות התביעה של המוסד כלפי החברה...". סעיף 3 להסכם קובע כדלהלן: "שילם או משלם המוסד, על פי הוראות החוק, גמלאות לנפגע בתאונת דרכים, והחברה אחראית - עפ"י הוראות הדין - לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח לפצות אותו נפגע... תפצה החברה את המוסד כדלקמן...". ממבט ראשון, נראים הניסוחים של סעיף 328 לחוק ושל סעיף 3 להסכם זהים בתוכנם, אלא, שקריאה מדוקדקת שלהם תלמדנו, שבעוד שבמסלול השיבוב עפ"י החוק, נדרשת חברת הביטוח לפצות את המל"ל רק על הסכומים שהוא שילם או עתיד לשלם, הרי שבמסלול השיבוב עפ"י ההסכם, די בכך, שבמועד דרישת התשלום, המל"ל שילם או משלם תגמולים כלשהם, כדי להפעיל את המנגנון שבהסכם, ולאפשר לו לתבוע שיבוב בהתאם לאחוזים שנקבעו בהסכם, וזאת ללא צורך לבחון, בראייה לעתיד, מה ישולם בפועל. הווי אומר, שבעוד שהליכה לפי סעיף 328 לחוק, היתה מחייבת את הצדדים, לעקוב אחר תשלום הגמלאות באופן מתמשך, הרי שהפעלת המנגנון לפי ההסכם, מייתרת את הצורך הזה, ומסיימת את ההתדיינות בין הצדדים, במועד ביצוע דרישת התשלום. דברים ברוח זו הובאו בפסק דינו של בית המשפט העליון בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ פ"ד ס(4) 132. ממה שנאמר שם עולה בבירור, כי במקרה כגון זה שלנו, שבו חל שינוי בנתונים לאחר ביצוע התשלום, אין מקום לפתיחת התדיינות מחודשת בין חברת הביטוח לבין המל"ל, כפי שקבע השופט ריבלין: "ההסכם אמנם נולד מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אולם משיצא לאוויר העולם - יש לו חיים משלו...", וככל שהוא חל, "יש לקיימו, אף מקום בו הוא סוטה מן הדרך המותווית בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי". השופט ריבלין מסביר, כי: "המכניזם שנקבע, משקף רצון משותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה, והויתור הזה כורך עמו, מניה וביה, הבנה שייתכנו מקרים בהם ההסדר הכללי שנקבע מראש לא יתאם באופן מלא לנסיבות הפרטניות... מדובר בהסכם החולש על מערך הזכויות והחובות שבין המל"ל ובין המבטחים, במנותק מן ההליכים המתנהלים בין כל ניזוק למזיק בנפרד". ובהמשך הוא מוסיף ואומר: "עובדת היותו של ההסדר החוזי הסדר כולל וקבוע מראש, העומד על רגליו שלו ואינו תלוי בצלע האחרת במשולש - זו הנמתחת בין הניזוק למזיק - היא העומדת בבסיס יעילותו והיא המגשימה את תכליתו... בהינתן אי התלות של ההסדר החוזי הכולל במאפיינים הפרטניים של כל מקרה ומקרה, ישנו קושי לייחד עניין מסוים... שבו דווקא תתחדש הזיקה". וכן: "מקום שמתקיים הליך משפטי בין חברת הביטוח לבין הנפגע, עשוי אחד הצדדים לעורר טענה בעניין זה... אך לעניין זה אין המל"ל קשור כלל... קיום הליך שיפוטי בענין זה שומט את הקרקע מתחת לתכלית הבסיסית של ההסכם, לאמור: מניעת התדיינות" (ראו פסקאות 12-14 של פסק דינו). ההסדר המוסכם הכללי, שבא תחת ההתדיינות הפרטית, הניח כי עתים הפיצוי עלול לעלות על הגמלאות שתשולמנה, ומנגד, נקבעו אותם אחוזי פיצוי מופחתים, המגלמים את הרווח הטמון בהסכם מבחינת חברת הביטוח. חישוב הסכום לשיפוי, נעשה ע"י המל"ל, בהסתמך על כל הנתונים שהיו ידועים לצדדים במועד דרישת התשלום. העובדה, שלאחר ביצוע דרישת התשלום בהתאם להסכם, ולאחר החתימה על כתב השחרור והפטור, השתנו הנתונים, אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן במועד החתימה על ההסכם הכללי עם המל"ל, הובאו בחשבון גם שינויים עתידיים, שעשויים להתרחש. שינויים אלה עלולים לפעול לעתים לרעתה של חברת הביטוח (כמו במקרה דנן), אך אין ספק, כי בהרבה מקרים אחרים, עשויים לפעול גם לטובתה (כגון, במקרה, שבו הנפגע חי במשך שנים רבות יותר ממה שנלקח בחשבון בעת ביצוע החישוב, או כאשר חלה החמרה במצבו הרפואי, ושיעור נכותו גדל). יש לזכור גם, שבצד הסיכונים שלקחה על עצמה חברת הביטוח בהסכם, היא זכתה גם ביתרונות רבים, שהעיקרי שבהם הוא הדרישה לשיבוב באחוזים מופחתים בהרבה, מסך הגמלאות שהמל"ל משלם לנפגע, וזאת למרות שהיא עצמה זכאית לניכוי מלא שלהן, מסך הפיצויים שהיא מחויבת לשלם לנפגע. חוזהפוליסהחברת ביטוח