העובד סבל מהיצרות תעלת השדרה ממקור גרמי, שלדעת המומחה, ככלל אינה נובעת מהעבודה, אך העומס בעבודה מהווה גורם אשר עשוי היה להביא מחלה זו לידי ביטוי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היצרות תעלת השדרה כתאונת עבודה: השופט ע' רבינוביץ 1. המשיב הגיש תביעה כנגד המערער (להלן - המוסד), להכיר בליקוי בגבו כנובע "מפגיעה בעבודה", כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. המוסד דחה את התביעה בנימוק שלא הוכח, כי למערער אירע אירוע תאונתי כלשהו ביום 5.6.1994, וכי הליקוי בגבו נובע מתהליך תחלואי טבעי שאינו קשור בעבודה. 3. המשיב השיג על החלטה זו בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע נה0-981/; השופט הראשי פליטמן ונציגי הציבור קרשניקר ואבל), דחה את תביעת המשיב להכיר בליקוי בגבו כנובע מאירוע תאונתי ביום 5.6.1994, אך קבל את תביעת המשיב להכיר בליקוי בגבו כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה, בהתבסס על חות דעתו של מומחה יועץ רפואי, ד"ר מן, (להלן - המומחה). 4. בערעור שהגיש המוסד על פסק דין זה, טען בתמצית, כי לא הונחה בפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית המצדיקה במקרה זה את החלת תורת המיקרוטראומה , באשר לא הוכח, שעבודת המשיב "הייתה כרוכה בפעילות חדגונית החוזרת ונשנית בתדירות גבוהה ולאורך זמן", ולא היה פירוט של משך הזמן. בנוסף לכך טען המוסד, שלא היה מקום שלא להתיר את שאלות ההבהרה שהפנה למומחה ביחס למידת השפעת העבודה לעומת הגורמים האחרים. 5. התשתית העובדתית שהועברה למומחה על ידי בית הדין האזורי הייתה זו: "א. התובע שהינו יליד 1952 התקבל לעבוד בחברת בניה ב- 11.5.94. ב. התובע שהתקבל לעבודה כ"תיקונצ'יק" לדבריו, הועסק בפועל כעוזר לטייח, ובמשך כשבועיים ימים היה עליו בין השאר לשאת דליים מלאים במלט וטיט לאחר שהועלו ע"י גלגלת לקומת הבנין בה עבד, ולהעבירם לטייח, וכמו כן היה עליו לסחוב מריצות מלאות בטון." 6. לעניין תשתית עובדתית זו יש מקום להעיר הערות אלה: א. בית הדין האזורי ציין בתשתית העובדתית שהועברה למומחה, כי על פי צילום T.C. סובל המשיב מפריצת דיסק, אך הסתבר מפענוח צילום ה- T.C. שהועבר למומחה, בשלב הפניית שאלות ההבהרה למומחה, כי המשיב סובל מהיצרות תעלת השדרה ממקור גרמי, שלדעת המומחה, ככלל אינה נובעת מהעבודה, "אך העומס בעבודה מהווה גורם אשר עשוי היה להביא מחלה זו לידי ביטוי". ב. בפסק הדין החלקי של בית הדין האזורי, שדחה את תביעת המשיב להכיר בליקוי בגבו כנובע מאירוע מיום 5.6.1994, והחליט למנות מומחה ביחס לשאלת ההכרה בליקוי בגבו של המשיב על פי תורת המיקרוטראומה, נכתבו הדברים הבאים: "לדעתנו עבודת התובע כעוזר טייח במשך שבועיים בהרמת דליים וסחיבת מריצות ביטון חייבה תנועות דומות החוזרות ונשנות". ג. בתשובה לשאלות אב בית הדין בבית הדין האזורי, אמר המשיב בין השאר: "עבודתי כללה הגשת דליים, שהגיעו מהגלגלת מלמטה, מדובר בכ- 30-40 דליים ליום. הייתי צריך למשוך מהגלגלת, להרים ולהעביר לו את זה למרחק של כ- 20-10 מטר". המשיב אומנם לא ידע להעריך, כמה זמן עבד "עם הדליים וכמה זמן בעבודות אחרות", אבל קיים תיאור של נשיאת 30, 40 דליים ליום עבודה בן 8 שעות למרחק של כ- 10 , 20 מטרים, המהווה פירוט של הפעולות שנעשו מדי יום ביומו, שכללו משיכה והרמה של דליים בכמות ידועה למרחק ידוע. נתונים אלה תומכים בקביעה לקיומה של תשתית עובדתית במקרה זה לעניין החלתה של תורת המיקרוטראומה. אנו ערים לכך, כי נתונים אחרונים אלה לא הועברו למומחה, אך המומחה התרשם מהנתונים שהועברו אליו, כי קיימת תשתית עובדתית לבחינת הנושא על פי תורת המיקרוטראומה, ומסתבר, כפי שפורט לעיל, כי אכן קיימת תשתית כזו. 7. נותר לנו לבחון את טענת המוסד, לפיה היה מקום לשאול את המומחה, לאור תשובתו, שאלה ביחס ל"מאזן ההשפעות"; עבודה לעומת גורמים אחרים. המומחה אכן יחס לעבודה במקרה זה רק תרומה חלקית להופעת הליקוי בגבו של המשיב, אך נקודת המוצא של המומחה הייתה, שעבודת המערער שתרמה חלקית להופעת הליקוי היא הרמת דליים, פעולה שיש לסווגה כגורם חיצוני נראה לעין (דב"ע מו0-6/ דב גבאי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 248, 250 בסעיף 2). לאור האמור לעיל בדין, דחה בית הדין האזורי את הבקשה להפניית שאלה זו למומחה. 8. סוף דבר - הערעור נדחה. המוסד ישלם למשיב, שלא היה מיוצג, הוצאות משפט בסך 500 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עמוד השדרהתעלת השדרההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה