קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה בביטוח לאומי: השופט ע' רבינוביץ 1. המערער הגיש תביעה כנגד המשיב (להלן - המוסד), להכיר באוטם שריר הלב (להלן - האוטם), בו לקה בראשית חודש ינואר 1992, כתאונה בעבודה. 2. המוסד דחה את התביעה בנימוק "שלא הוכח קיום אירוע תאונתי", אשר גרם למחלת המערער, שהיא מחלה טבעית של כלי הדם הכליליים, שאין לעבודה כל השפעה על התפתחותה. 3. המערער השיג על תביעה זו בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין האזורי ( תב"ע נז0-643/; השופט פליטמן ונציגי הציבור ימיני והלר), פרט את העובדות הרלוונטיות לפסיקת הדין בתביעה בזו הלשון: "א. התובע יליד 1929 הינו סוכן דפוס עצמאי. את עבודותיו ביצע בדפוס בזק בתל-אביב השייך לזינגר דניאל; תמורת עצם השימוש בציוד שבבית הדפוס לא שילם התובע דבר, אולם הוא היה נותן לבית הדפוס יעוץ חינם בענייני גרפיקה, וכאשר היה התובע קונה דבקים או ניירות עבודה - היה זה תמורת תשלום. ב. בין התובע לבין זינגר דניאל מנכ"ל הדפוס נקשרו קשרים אישיים; ובמהלך שנת 90/91 נתן התובע לדני זינגר המחאות שלו בסכום כולל של כ- 650,000 ש"ח. השיקים לא היו בגין שירותי דפוס שקיבל התובע, אלא הם ניתנו כטובה אישית לבקשתו של דני זינגר שהיה זקוק לכספים. כנגד שיקים אלה נתן דני זינגר לתובע המחאות של בית הדפוס. ג. החל מ- 10-11.91 החלו לחזור השיקים של בית הדפוס שקיבל התובע מזינגר ופניותיו אליו נענו כי יתאזר בסבלנות; לפיכך הורה התובע לבנק שלא לכבד המחאות שניתנו לדני זינגר. ד. משהוברר לתובע כי ההמחאות שנתן לזינגר ושאותן הורה לבנק לבטל, הועברו על ידו לצדדים שלישיים שבאו אל התובע בטענות בשל כך, ומאידך השיקים שניתנו לו כבטחון - לא כובדו; הוא שוחח על כך עם זינגר ב- 5.1.92 בצהריים שיחה קשה ומתוחה בטונים גבוהים, שיחה שבמהלכה הובהר לו ע"י זינגר, שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפיו. הויכוח עצמו היה תוך צעקות וארך כ- 20 דקות. בשעה 14: 00 עזב התובע את בית הדפוס. (להלן: "האירוע בעבודה"). ה. באותו יום בערב חש התובע כאבים בחזה שחלפו ובעטיים הוא הזמין מד"א וקיבל כדור קורדיל. ו. למחרת ביום 6.1.92 בערב, פנה התובע לידידו פרופ' ג'ילידטי וסיפר לו על הכאבים בחזה, והוא הופנה על ידו לקרדיולוג. ז. ביום 8.1.92 בשעות הערב פנה התובע לד"ר כץ, מומחה לקרדיולוגיה, שאבחן אצלו אוטם שריר הלב ושלחו לאשפוז בביה"ח "השרון". 4. בית הדין האזורי קבע, כי הויכוח שניהל המערער עם זינגר (להלן - זינגר) ביום 5.1.1999 היה אירוע חריג אך דחה את תביעת המערער בנימוק של העדר קשר בין משלח היד של המערער לאירוע בעבודה. בית הדין האזורי סבר שמדובר בהחזרת חוב אישי שחב זינגר למערער. 5. בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי טען המערער שתי טענות עיקריות: (א) בית הדין האזורי קבע מיוזמתו, שאין כל קשר בין האירוע בעבודה ובין עיסוקו של המערער, מבלי שטענה זו הועלתה בכתבי הטענות, לרבות כתב הגנה והסיכומים שהוגשו על ידי המוסד. למעשה הייתה הסכמה בין הצדדים, שהאירוע החריג היה קשור במשלח ידו של המערער, ולא הייתה כל מחלוקת ביניהם בנושא זה. (ב) לגופו של עניין, חומר הראיות מוכיח שהשיקים שגרמו לויכוח ניתנו לזינגר אך ורק עקב קשריו העסקיים של המערער עם זינגר, וכי אלמלא קשרים עסקיים אלה לא היו ניתנים. 6. המוסד טען בתשובתו לטענות המערער, כי על בית הדין האזורי היה להעלות מיוזמתו טענה זו, מאחר ומדובר בחוב אישי וכי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתביעה שנושאה תשלום חוב אישי. 7. ראשית דבר מן הראוי לעקור את הטעות הבסיסית בטיעון המוסד לפיה תביעת המערער התייחסה לחוב אישי, שלגביו אין לבית הדין לעבודה הסמכות לדון. תביעת המערער הייתה להכיר באוטם שלקה בו המערער כתאונה בעבודה. למותר לציין, כי אין מחלוקת שלבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעות מעין אלה. השאלה שעורר בית הדין האזורי מיוזמתו, אינה נוגעת לעצם סמכותו העניינית לדון בתביעה, אלא לשאלה, האם התמלאו במערער הנתונים העובדתיים המזכים הכרה באוטם כתאונה בעבודה בהתאם לתנאי הזכאות שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי בנוסחו דאז. בין תנאים אלה קיים התנאי שהתאונה אירעה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" של מי שסווג כ"עובד עצמאי" כמערער. (סעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח - 1968). 8. בשאלה זו, אכן לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים, ודי לנו לצטט בעניין זה את הדברים הבאים שנכתבו על ידי ב"כ המוסד בסיכומיו בבית הדין האזורי והמדברים בעד עצמם. "2. התובע היה בקשרי עבודה עסקיים עם מר דניאל זינגר, להלן דניאל, במשך כעשרים שנה. הם עבדו טכנית באותו בית דפוס בו עבד התובע כעצמאי. 3. במסגרת ההכרות העסקית ביניהם נתן התובע שיקים לדניאל כנגד שיקים דחויים של דניאל בסכומים שהגיעו ל- 650,000 - 600,000 ש"ח. הדבר נמשך לאורך שנתיים." (ההדגשות הוספו ע.ר.). לא יכולים להיות דברים מפורשים וברורים יותר המצביעים על הקשר בין מתן ההלוואה למשלח ידו של המערער על פי טיעון המוסד עצמו. 9. בנסיבות אלה, של קיום "מוסכמה" עובדתית בשאלת קיום הקשר בין משלח היד של המערער לאירוע בעבודה, לא היה מקום להעלות מיוזמת בית הדין טענה שלא העלה המוסד, ואשר אינה נוגעת לעצם סמכותו העניינית של בית הדין. למותר לציין, כי למערער לא הייתה גם הזדמנות להתייחס לטענה זו בעת הדיון, משום שטענה זו לא הייתה קיימת. 10. גם לגופו של עניין, על פי הנתונים העובדתיים הקיימים, כפי שהם משתקפים, בין השאר, מהמוצגים נ2/ ו- נ4/ (הודעת המערער והודעת זינגר דניאל לחוקר המוסד), אין ספק, שאילולא קשריו העסקיים רבי השנים של המערער עם זינגר לא הייתה ניתנת אותה הלוואה, וכי למערער, אשר נהנה במשך שנים רבות משירות בית הדפוס של זינגר בו ביצע את עבודותיו, היה אינטרס עסקי מובהק במניעת התמוטטותו של בית דפוס זה. 11. לאור האמור לעיל הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי למערער אירע אירוע חריג בעבודה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. 12. מסקנה זו מצריכה היוועצות במומחה יועץ רפואי. התיק מוחזר, איפוא, לשופטת הראשית בבית הדין האזורי, כדי שתקבע מיהו המותב שימשיך בטיפול בתיק זה.התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי