העלמת מסמכים במסגרת חקירת מס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העלמת מסמכים במסגרת חקירת מס: .1המערער הועמד לדין והואשם כי הפריע לאדם לבצע את המוטל עליו מכח חוק מע"מ או מנע זאת ממנו - עבירה לפי סעיף 117(א)(16) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו- 1975(להלן "החוק"), וכן כי הסתיר פנקס ומסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו - עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק. .2המעשה שהיה כך היה: המערער עבד בחברה בע"מ, שם עסק במכירות ללקוחות, והוא אף דאג לניירת של ההזמנות, קבלות, חשבוניות מס ותעודות המשלוח (ראה הודעתו של המערער ת/2). בבוא חוקרי מע"מ למפעל הם אספו מסמכים שונים לצורך ניהול חקירה, המסמכים נאספו והונחו על שולחנו של המערער. בשלב מסויים נחתו המסמכים בחצר המפעל ונאספו מידית על ידי אלמוני אשר לקחם ונסע מן המקום בחיפזון. בית המשפט קמא שמע הראיות והרשיע את המערער בדין בשתי העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום והוא נדון למאסר על תנאי לתקופה של שנה למשך 3שנים, (תקופה אשר מרביתה כבר חלפה כיום), וכן קנס בסך 500, 7ש"ח - אשר שולם בתשלומים. על הרשעתו בדין של המערער וכן על חומרת העונש הוגש הערעור בפנינו. .3טוען בפנינו הסנוור המלומד כי למערער לא היתה כוונה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מס כאמור בסעיף 6לעובדות כתב האישום וכן כי מן הראיות עולה שאדם אחר השתולל, סרב להזדהות ואף תקף ודחף החוקרים בעת הארוע, והלה כלל לא הועמד לדין, כך שלא היה מקום להעמיד את המערער לדין. עוד נטען על ידי הסנגור המלומד כנגד קביעותיו של ביהמ"ש קמא אשר האמין לעדי התביעה חרף קיומן של סתירות מהותיות. זאת ועוד, לגירסתו של ב"כ המערער הרי איבד המערער בשלב מסויים את השליטה עצמית ופיזר את המסמכים אשר הונחו על שולחנו, כאשר זריקת המסמכים בעד החלון החוצה - כלל לא הוכחה. לפיכך מאחר וכוונתו של המערער לעבור העבירות בהן הורשע לא הוכחה, מבקש הסנגור לזכות את המערער מכל אשמה. .4לאחר שמיעת טיעונם של ב"כ הצדדים ועיון בתיק ביהמ"ש קמא ובמוצגים, נראה כי ביהמ"ש קמא קבע את העובדות הנכונות כפי שעולה מחומר הראיות ואף הסיק את המסקנות המשפטיות הנובעות מכך, ולא הובאה בפנינו כל סיבה של ממש להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי ביהמ"ש קמא על סמך אמינותם של העדים אשר היו בפניו. המערער אמנם התמם בביהמ"ש קמא והתכחש לתאורם של החוקרים בקשר לזריקת המסמכים מן החלון החוצה. לגירסתו הוא עשה "סיבוב" ולקח ניירת אשר היתה מונחת על השולחן, והניירת "נזרקה" על הריצפה (עמ' 33סיפא לפרוטוקול). לגירסתו של המערער הרי הוא לא מסר כל עדות בקשר לארוע הזה ואף לא נתבקש לכך בהדגישו "לא היתה לי כוונה להשמיד מסמכים... לא חקרו אותי על כך" (עמ' 34סיפא). בהמשך עדותו שינה המערער את טעמו והודה בפה מלא כי הוא אכן נחקר על אודות המסמכים אשר נזרקו על ידו, וכי הוא אף דאג לכך כי יחזירו את המסמכים חזרה לידי שלטונות מע"מ (עמ' 34סיפא). ב"כ התביעה הציגה למערער בחקירתה הנגדית שאלה ישירה בדבר זריקת המסמכים על ידו החוצה, ואיתותו למאן דהוא שיקחם, וכל זאת מתוך חשש שמא יעיינו החוקרים במסמכים. המערער לא הכחיש העובדות אשר הוצגו לו בשאלה זו, ותשובתו היתה: "אין לי תגובה לדברים שאת אומרת... זה בכלל לא רלוונטי למה שהיה שם", ובהמשך הוא מעיד: "אני לא יודע אם נזרקו ניירות, רק פיזרתי אותם. אם עף (מסמך) אחד או נשאר, אינני יודע, הם היו פזורים על הריצפה" (עמ' 35סיפא). עיון בהודעתו של המערער (ת/2) מעלה כי המערער אכן נחקר על אודות המסמכים אשר נזרקו על ידו מן החלון בעת החיפוש, והמערער הסביר כי נתקבלה שיחה טלפונית מאת לקוח, וכתוצאה מנוכחות החוקרים במקום נותקה השיחה על ידי הלקוח. "אז כעסתי ונוצר ויכוח קולני עם החוקרים שבעקבותיו איבדתי עשתונות והעפתי וזרקתי חפצים בלי כוונה וחלקם נפלו למטה מהחלון..." (ת/ 2ש' 17-16). .5לאור הנסיבות אשר הוכחו, ברור לנו כי המערער לא היה שבע רצון מפעולתם של החוקרים אשר אספו את ספרי הנה"ח של מעבידו, על כן נטל מספרי הנהלת החשבונות (מספר קלסרים וכו') וזרקם בעד החלון החוצה, מקום שם נלקחו מסמכים אלה על ידי נהג אלמוני ונעלמו. אמנם עד הגנה מס' 2העיד כי הוא נתבקש על ידי המערער ל"אסוף את כל החומר שנפל ולהעביר למע"מ", והוא אכן בירר מה שבירר והביא למשרדי מע"מ בחיפה מספר קלסרים - הניחם במקום והלך (עמ' 36ש' 27). עיון ב-ת/ 3מעלה כי: "ביום 31.3.92בשעה 11.00הגיעו 5פנקסים (קבלות 971, משולשת(?) 264, תעודות משלוח 665, חשבוניות 647, הזמנות 558) 5פנקסים חשודים שנזרקו על ידי מהחלון בעת החיפוש במפעל, ולפי בקשתי מדני - עובד במפעל, אותרו הפנקסים והובאו למכס - על החתום המערער". מעדותו של עד התביעה רוזנברג שוקי, עולה ברורות כי המערער התפרץ כלפי החוקרים ודחפם - "והגיע לשולחן של הקלסרים, הרים את חבילת הקלסרים וזרק אותם בעד החלון...בשלב זריקת הקלסרים מהחלון עובד שלנו רץ לרחוב לאסוף אותם וכבר לא מצא אותם" (עמ' 16- 15לפרוטוקול). המסקנה היחידה אשר עולה מכך היא כי טענתו של המערער לפיה נזרקה ניירת על הריצפה עקב תנועת יד לא מכוונת - הינה שקרית. .6עד התביעה אדלמן ערן העיד כי: "המסמכים שהובאו לנו הם לא המסמכים שנזרקו מהחלון - לפי תיאורם של המסמכים. . . לפי תיאור הספרים שהם (החוקרים) מסרו לי, ולפי מה שראו שהגיע - לא דובר באותם ספרים" (עמ' 28- 27לפרוטוקול). גם עד התביעה בן סאבו יוסף אשר העיד שהמערער "לקח את חבילת המסמכים שהיתה שם וזרק אותה מהחלון" (עמ' 22לפרוטוקול) קבע כי המסמכים אשר הוחזרו לאחר מכן לחוקרים לא היו המסמכים אשר נזרקו על ידי המערער מבעד לחלון" (עמ' 24ש' 11- 10לפרוטוקול). גם עד תביעה מס' 1אודי אש, העיד ברורות כי הם אספו את המסמכים על השולחן, המערער "השליך את החומר למטה... לא קיבלנו את החומר שנזרק מהחלון, למחרת החיפוש הביאו תעודות משלוח שאני לא בטוח שהיו בחומר שנזרק. החומר שנזרק היה חשוב מאוד, כי כל הספרים הפנקסים ודפים בודדים שהתייחסו למכירות לא הגיעו יותר לידינו" (עמ' 8סיפא). סעיף 117(א)(16) זו לשונו: "הפריע לאדם לבצע את המוטל עליו מכח חוק זה או מנע זאת ממנו". ברור כשמש כי המערער הפריע לחוקרי המס לבצע את המוטל עליהם מכח החוק, ובזריקת המסמכים מן החלון החוצה, מקום שם הם נאספו על ידי אלמוני, מנע המערער בעד החוקרים למלא תפקידם. לפיכך בדין הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 117(א)(16) לחוק. .7אין בית משפט - בוחן כליות ולב, אלא על ביהמ"ש לבדק את הנסיבות וכן את התוצאות, ולאור מכלול הנסיבות והתוצאות ניתן להסיק על הכוונה של הנאשם, וזאת בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. הסיטואציה הינה עריכת חיפוש במפעל כאשר עובדי המפעל צובאים סביב, והמערער מגלה התנגדות פעילה לאיסוף הנהלת הספרים, ובסופו של דבר נוטל מסמכים וזורקם החוצה, מסמכים אשר כמובן מיד נעלמים. בנסיבות אלו ברור לכל בר בי רב כי אין כל צורך לקשור מראש קשר פלילי ולקבוע כי פלוני יטול את המסמכים ויעלם, אלא נטילת המסמכים והעלמתם מהווה פועל יוצא מזריקתם מן החלון החוצה בעת עריכת החיפוש. .8אין החיקוק לפי סעיף 117(א)(16) דורש כוונה מיוחדת, לפיכך די למערער כי הפריע לחוקרים לבצע את המוטל עליהם מכח החוק על מנת שיורשע בדין על פי סעיף זה. באשר להסתרת המסמכים: סעיף 117(ב) זו לשונו: "117(ב) - עבר אדם עבירה מן המפורטות בסעיף-קטן א' מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, או עשה מעשה אחר מתוך כוונה כאמור או עבר עבירה מן המפורטות להלן, דינו - ...: (1) הסתיר, השמיד או שינה פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו". עינינו הרואות כי המחוקק קבע עונש לעבירות המפורטות בסעיפים הקטנים של 117(א), בעוד שבסעיף 117(ב) נקבע עונש חמור יותר לאותן העבירות המפורטות בסעיף 117(א), כאשר העבירות הללו בוצעו "מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס". דהיינו: המחוקק הבדיל בין העבירות המפורטות בסעיף 117(א), כאשר הן מבוצעות ללא כוונה מיוחדת להתחמק מתשלום מס, ביחס לאותם המעשים בהיותם מבוצעים בכוונה מיוחדת של התחמקות מתשלום מס. יחד עם זאת, נקבע בסעיף 117(ב) גם כי במידה ואדם "עבר עבירה מן המפורטות להלן. ..", עונשו יהא כמפורט בסעיף זה. לשון אחרת: לכל העבירות המפורטות בסעיף 117(ב) 5-1, אין צורך בכוונה מיוחדת - "להתחמק מתשלום מס", ודי בכוונה הרגילה לבצע העבירה כפי שבוצעה. .9לפיכך על מנת שהמערער יורשע בעבירה לפי סעיף 117(ב)(1), די בכך שיוכח שהוא דאג להסתיר מסמך אשר הוא נדרש למסרו לידי החוקרים, ואין צורך להוכיח כוונה מיוחדת, דהיינו: כי בדעתו היה להתחמק מתשלום מס (והרי אין חולקים על כך כי הוא עצמו איננו הנישום, אלא מעבידו). .10לאור כל האמור לעיל, מאחר והמערער לא הצליח לשכנענו כי הקלסרים אכן התעופפו משולחנו באויר דרך החלון אל החצר החוצה, הרי לא נותר אלא להשאיר את הכרעת הדין על כנה ולדחות את הערעור על ההרשעה. .11לעונש: לאור הנסיבות אשר פורטו לעיל, לא נראה לנו כי העונש אשר הוטל על המערער הוא חמור. על פי החוק ניתן היה להטיל על המערער קנס כבד, אולם ביהמ"ש קמא התחשב בעברו הנקי של המערער ובעובדה כי הוא ביקש כנראה לגונן על מעבידו מתוך נאמנות מיותרת והתחשב אף במשכורתו הנמוכה של המערער. לפיכך לא נראה לנו כי יש מקום להתערב בעונש אשר הושת על המערער. לאור כל האמור לעיל, הוחלט לדחות את הערעור הן על ההרשעה והן על העונש. מיסיםמסמכיםעבירות מס