קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת עובדים פלסטינים ללא היתר: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה 1. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע הרשיע את המערער - מר אבי חביב אביטל - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ועניינן העסקת עובדים זרים ללא היתר בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - החוק). על כך הערעור שלפנינו. התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי 2. המערער הינו קבלן לעבודות בנייה והבעלים של עסק בשם "ש.ב.מ - שיטות בנייה מתקדמות". ביום 3.3.03 חתם על הסכם לבניית שלד לבית פרטי ברח' דן פטנקין 34 בבאר שבע (להלן - ההסכם והאתר בהתאמה). לפי ההסכם, כללה עבודת בניית השלד מספר שלבים, לרבות שלבים שכונו "יסודות ויציקה" וכן "רצפה - בטון". העבודות אמורות היו להסתיים תוך 120 יום ממועד חתימת ההסכם. 3. ביום 1.4.03 בשעות הבוקר נערכה ביקורת באתר העבודה, ונמצאו במסגרתה שני עובדים פלשתינאים, אשר ביצעו עבודת יציקה של רצפה, והוברר כי אין להם היתר עבודה כדין (להלן - העובדים הזרים). על בסיס עובדות אלה, הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; פ' 1722/08). 4. במהלך ההקראה הודה המערער כי ביצע את עבודות השלד "בדירה הזאת", וכי העסיק עובדים לצורך כך "בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום". עם זאת הכחיש את העסקת העובדים הזרים, וטען כי "רוב הסיכויים שעבודות השלד הסתיימו לפני ה-1.4.03" ולכל היותר ביצע באותו מועד עבודות תיקונים והשלמה. כן העלה טענה מקדמית של התיישנות. 5. בית הדין האזורי דן בטענת ההתיישנות ודחה אותה. בית הדין פירט כי בימים 2.10.03, 11.1.04 ו-3.4.05 נשלחו למערער הזמנות לחקירה; ביום 27.11.03 קיבלו החוקרים לידיהם את ההסכם; וביום 21.12.04 נחקר מר שמעון אוחנה, הבעלים של האתר ומי שמולו נחתם ההסכם. לאור זאת - נעצר מירוץ ההתיישנות נוכח ביצוען של פעולות חקירה, בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי). 6. במהלך הדיון לגופו העידו מטעם המשיבה מר שמעון אוחנה, אשר בביתו בוצעה הבנייה והעיד כי המערער היה הקבלן היחיד שביצע עבודות שלד, וכן שני המפקחים אשר ביצעו את הביקורת וראו את העובדים הזרים בעת ביצוע עבודת יציקת הרצפה. המערער, בעדותו, הכחיש כי העסיק את העובדים הזרים, ועם זאת אישר כי עבד בביתו של מר אוחנה; אישר כי מדובר בבית צמוד-קרקע נפרד; אישר כי דרך כלל הינו מבצע עבודות שלד בתוך 30-35 ימי עבודה; וכן הודה ש"אין סיכוי" שעובדים אחרים - שאינם מטעמו - ביצעו את עבודות יציקת הרצפה באתר. 7. בית הדין האזורי הרשיע את המערער, לאחר שהגיע למסקנה כי הוכח מעל ספק סביר כי העסיק את העובדים הזרים. בית הדין הדגיש בהקשר זה כי האתר בו נמצאו העובדים היה באחריותו הבלעדית של המערער בהתייחס לביצוע עבודות השלד; כי העובדים נמצאו מבצעים עבודות שהן במסגרת מטלות המערער מכוח ההסכם; וכי בהתחשב במספר הימים שחלפו מאז חתימת ההסכם - טרם הגיעו עבודות השלד לשלב סופי. 8. בית הדין האזורי הטיל על המערער קנס בסך 40,000 ש"ח, אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים, שאם לא כן ישא בתשלום הקנס המירבי הקבוע להן בחוק. הערעור שבפנינו מתייחס להכרעת הדין בלבד. טענות הצדדים בערעור 9. בהודעת הערעור שב המערער לטענת ההתיישנות, וטען כי כתב האישום הוגש ביום 28.9.08, למעלה מחמש שנים לאחר מועד ביצועה הנטען של העבירה, ולכן אמור היה בית הדין האזורי לבטל את כתב האישום. במהלך הדיון בפנינו חזר בו המערער מטענה זו, וטען במקומה טענת שיהוי. 10. המערער טען עוד כי בית הדין האזורי לא נתן משקל ל"מחדלי המאשימה ולפגמים הרבים בניהול תיק זה". המערער מתייחס לאי הבאתו לעדות של מר שמואל זגורי, אשר נכח באתר בעת ביצוע הביקורת ומסר לחוקרים את כתובתו של המערער; לאי איתורו של מנהל העבודה, אשר עבד באתר במועד הביקורת והזדהה כלפי החוקרים בשם מאיר שטרית; וכן לכך שאחד המפקחים העיד כי גבה עדות מאחד העובדים הזרים, אך "בכל חומר החקירה אין זכר לעדות זו". במהלך הדיון הוסיף המערער טענה נוספת, לפיה היו באתר מספר מגרשים בהם בוצעו עבודות בנייה אותה עת, ולא ניתן לדעת אם העובדים הזרים נמצאו דווקא במגרש אשר היה בחזקתו. 11. המשיבה טוענת כי תקופת ההתיישנות החלה להימנות רק ממועד השלמת פעולות החקירה בחודש אפריל 2005, וממילא טרם חלפו חמש שנים עד מועד הגשת כתב האישום ביום 28.9.08. בהתייחס לשיהוי הוסבר על ידה כי חל עיכוב בהגשת כתב האישום נוכח עיכובים שגרם המערער עצמו, וממילא אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי להוות התנהגות נפסדת המצדיקה קבלת טענה של "הגנה מן הצדק". 12. המשיבה הסבירה עוד כי אחד העובדים הזרים אכן נחקר, אך בניגוד לנטען הודעתו נמצאה בחומר החקירה אשר נמסר למערער. באשר לעדים שלא הובאו - כך הוחלט שכן לא היה בעדותם כדי לתרום לבירור העובדות. באשר לאי איתורו של האדם שהזדהה כמאיר שטרית - אין בכך כדי לפגוע בחומר הראיות אשר הובא בהתייחס למערער, ודי היה בו כדי להרשיעו. באשר לטענה בהתייחס לקיומם של מספר מגרשים הבהירה המשיבה כי הדבר לא עולה מחומר הראיות, והנטל להוכחת הטענה מוטל היה על המערער. דיון והכרעה 13. לאחר שקילת טיעוני הצדדים ועיון בכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי הכרעת הדין של בית הדין האזורי ראויה להתאשר מטעמיה. להלן נפרט טעמינו לכך. 14. נכון עשה המערער כאשר חזר בו מטענת ההתיישנות, וזאת נוכח הוראתו הברורה של סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי "בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק... יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה..." (לפרשנות הסעיף ראו את ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ. מדינת ישראל, מיום 14.1.10; ע"פ 24/09 מדינת ישראל - איתן ארמי, מיום 7.11.10). במקרה זה אין חולק כי לפחות חלק מהפעולות שצוינו על ידי בית הדין האזורי מהוות פעולות "חקירה על פי חיקוק" מובהקות, ודי בהן כדי להוביל למסקנה כי העבירות שיוחסו למערער טרם התיישנו במועד הגשתו של כתב האישום. 15. המערער לא פירט את טענת השיהוי, אך ניתן להניח כי הינו מבססה על הפסיקה שקבעה כי ניתן, במקרים נדירים, על בסיס הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק", לבטל כתב אישום שהוגש בעיכוב חריג באופן קיצוני (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ. לימור, מיום 4.9.07). בנסיבותיו של מקרה זה, גם אם חל עיכוב לא מוצדק בהתנהלות המשיבה - הן בהתייחס למשך ניהול החקירה והן בהתייחס למשך הזמן שחלף ממועד סיום החקירה ועד הגשת כתב האישום - לא שוכנענו כי מדובר בהתנהלות "העומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" (סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, ובאופן דומה בפסיקה שקדמה לחקיקת הסעיף) ולכן לא ראינו הצדקה כלשהי לביטולו של כתב האישום (על משמעותה של ה"הגנה מן הצדק" ראו ע"פ 14/07 מדינת ישראל - הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ, מיום 22.11.07; לדחיית טענה דומה בדבר שיהוי ראו את ע"פ 26/05 מדינת ישראל - בנימין זינגר, מיום 28.6.07; ע"פ 26/10 קאיד אלג'בור אלקיעאן - מדינת ישראל, מיום 22.2.11). 16. באשר לטענות המערער לגופו של עניין - בית הדין האזורי הסתמך על החזקה העובדתית שנקבעה בפסיקה, לפיה כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהינו מבצע נחוצה לפי שמחזיק באתר אותה עת כבעלים או קבלן - ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד - מעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת (ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגדוה שיתופית חקלאית - מדינת ישראל, מיום 6.9.09; ע"פ 60/09 מדינת ישראל - יוסף עבד אלפתח, מיום 7.3.10; ע"פ 41/09 מדינת ישראל - אליהו יצחקי, מיום 27.5.10; ע"פ 20/10 מדינת ישראל - עראמין סעדי, מיום 22.2.11). 17. במקרה שלפנינו הוכח כי המערער הוא שביצע, באופן בלעדי, את עבודות בניית השלד באתר מתחילתן ועד סופן, כאשר החל בביצוע העבודות ביום 3.3.03 (מועד חתימת ההסכם) או סמוך לכך, ואמור היה לסיימן תוך 120 יום. גם אם בפועל משך ביצוע העבודות היה קצר יותר (30-35 ימי עבודה לפי גרסת המערער) - לא יכול להיות חולק כי יום ביצוע הביקורת (1.4.03) הינו בתוך תקופת ביצוען של עבודות השלד על ידי המערער. עוד הוכח בבית הדין האזורי, כי העובדים הזרים נמצאו מבצעים עבודת יציקה של רצפה, שהינה אחת ממחויבויותיו של המערער מכוח ההסכם בינו לבין בעלי האתר וחלק בלתי נפרד מ"עבודות בניית השלד". בכך נוצרה חזקה עובדתית כי המערער הוא שהעסיק את העובדים הזרים, ועבר הנטל אל כתפיו להוכיח אחרת. 18. המערער לא העלה כל טענה ממשית שיש בה כדי לסתור את החזקה העובדתית שנוצרה כנגדו, מלבד טענה סתמית על "מחדלי החקירה". גם אם הדבר רצוי, לא מוטלת חובה על המשיבה להעיד את העובדים הזרים על מנת להוכיח את יחסי העבודה בינם לבין הנאשם. המשיבה אף לא הייתה מחויבת להעיד את מר שמואל זגורי, אשר הוזכר על ידי אחד המפקחים כמי שמסר לו את כתובתו של המערער, או את מנהל העבודה שהציג עצמו כמר מאיר שטרית ולא אותר מאוחר יותר, ככל שסברה כי אין מדובר בעדויות חיוניות לצורך הוכחת אשמתו של המערער. מובן כי ככל שהמערער סבר כי עדויותיהם תעזורנה לו להוכחת חפותו - יכול היה להביאם כעדים מטעמו, אך הוא בחר שלא לעשות כן והסתפק בהעלאת טענות כוללניות שלא היה בהן כדי לסתור את החזקה. 19. גם הטענה כי "ברח' פטנקין 34 היה יותר ממגרש אחד" - הועלתה באופן סתמי. עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי החוקרים כלל לא נשאלו שאלות בקשר לכך בחקירותיהם הנגדיות. המערער אף הודה במפורש במהלך ההקראה כי ביצע את עבודות בניית השלד "בדירה הזאת", היינו בכתובת האתר כפי שצוינה בכתב האישום, מבלי שניסה לטעון כי באותה כתובת היו מספר נכסים שונים. המערער אף נשאל בחקירתו הנגדית האם "מדובר בוילה, בית קרקע, לוילה יש טריטוריה מסוימת, זה לא בית משותף אלא וילה נפרדת, פטנקין 34, נכון" - והשיב בחיוב. בנסיבות אלה, לא די בהעלאת טענה סתמית - ללא כל ראשית ראיה - כי באותה כתובת היו למעשה מספר נכסים שונים. 20. נוכח כל האמור לעיל, מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי, כי המשיבה הוכיחה את היסודות העובדתיים הנדרשים לצורך היווצרותה של חזקה לפיה המערער הוא שהעסיק את העובדים הזרים, מבלי שהמערער סתר זאת. בדין הורשע לפיכך המערער בעבירות שיוחסו לו. 21. סוף דבר - הערעור נדחה והרשעתו של המערער, מר אבי חביב אביטל, נותרת על כנה.עובדי שטחים / פלסטיניםפלסטינים